פטור ממתן דיור חלופי

בית המשפט המחוזי בתל אביב קובע, כי תנאי בחוזה משכנתה או בחוזה משכון - והלווה מסכים כי במימוש המשכנתה או במימוש המשכון, על ידי מכירת בית מגוריו, הוא לא יהיה מוגן לפי סעיפים 33 לחוק הגנת הדייר ו-38 לחוק ההוצאה לפועל - אינו ניתן לבחינת חוק החוזים האחידים, ועל כן לא ניתן לומר כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד שדינו להתבטל. כפועל יוצא מכך אין צורך - כתנאי לפינוי החייב מבית מגוריו - להעמיד לו דיור חלופי.

שאלתיאל שלום ואסתר (להלן: "המבקשים") קיבלו ב-95' הלוואה בסך 510 אלף שקל מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: "המשיב"), לצורך רכישת בית מגוריהם (להלן: "חוזה ההלוואה"). כערובה להחזר ההלוואה נרשם לטובת המשיב משכון ברשם המשכונות על זכויותיהם של המבקשים בבית. כן נרשמה משכנתה (כך עפ"י פסק הדין) לזכות המשיב בחברה המשכנת, שבנתה את הבית.

עקב פיגורים חוזרים פנה המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה למימוש המשכון, ובא כוח המשיב אף התמנה לכונס נכסים על זכויות המבקשים בבית. לאחר הליכים שונים ניתן צו לפינוי המבקשים מהבית, ולבסוף הם נתפנו ממנו.

המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתובענה בדרך של המרצת פתיחה למתן פסק דין הצהרתי, כי חוזה ההלוואה הוא חוזה אחיד כמשמעותו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג - 1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים" )וכי סעיף 22(ח) לחוזה ההלוואה הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד, ועל כן הינו בטל ולחלופין דינו להתבטל. התובענה נדונה בפני השופט אביגדור סלטון.

השאלה הראשונה שיש לבחון היא אם חוזה ההלוואה הוא חוזה אחיד, כמשמעותו בחוק החוזים האחידים.

מעיון בחוזה ההלוואה ומדברי העד מטעם המשיב עולה, כי חוזה ההלוואה מיועד להתקשרויות עם אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם ושהוראותיו נקבעו מראש על ידי המשיב. אשר על כן, ולאור ההגדרה של "חוזה אחיד" שבסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, קובע השופט סלטון, כי חוזה ההלוואה הוא חוזה אחיד.

השאלה השנייה והעיקרית היא אם סעיף 22(ח) לחוזה ההלוואה הוא תנאי מקפח כמשמעו בסעיף 3 לחוק החוזים האחידים. סעיף 22(ח) לחוזה ההלוואה קובע כדלקמן:

"הלווה מסכים בזה כי במקרה של מימוש המשכנתה או המשכון על הזכויות החוזיות הוא לא יהיה מוגן, וכן לא יהיה מוגן כל מי שיחזיק מטעמו בנכס, כולו או בחלקו, לפי הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ג - 1972, לפי הסעיפים 38 ו-39 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 או לפי כל דין אחר, המאפשר התנאה על הוראותיו, והוא יהיה אחראי לפינוי המיידי של הנכס ומסירתו לבנק פנוי מכל אדם וחפץ".

סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ") קובע כך: "(א) היו המקרקעין שעוקלו משמשים, כולם או מקצתם, בית מגורים לחייב, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על מכירת המקרקעין ועל פינוי החייב ובני משפחתו הגרים עמו מהמקרקעין, ובלבד שהוכח תחילה, להנחת דעתו, שיהיה לחייב ולבני משפחתו הגרים עמו מקום מגורים סביר, או שהועמד לרשותם סידור חלוף.

"(ג) הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על ביצועה של משכנתה או מימוש משכון, זולת אם נרשמה המשכנתה לפני תחילת חוק זה, או אם פורש בשטר המשכנתה או בהסכם משכון, שהחייב לא יהיה מוגן לפי סעיף זה".

טוען המשיב, כי לאור האמור בסעיף 23(א)(2) לחוק החוזים האחידים ולאור האמור בסעיף 38 לחוק ההוצל"פ, אין תחולה לחוק החוזים על סעיף 22(ח) לחוזה ההלוואה.

סעיף 23(א)(2) לחוק החוזים האחידים קובע כדלקמן:

סייגים לתחולה "(א) הוראות חוק זה לא יחולו על ... (2) תנאי התואם תנאים שנקבעו או אושרו בחיקוק".

המשיב מתבסס על פסק דינו של הנשיא שמגר בעניין ארגון שחקני הכדורגל פ"ד מה(5) 89, הקובע כי הוראה שעברה את שבט ביקורתו של המחוקק ואושרה בחיקוק אינה דורשת עיון נוסף לפי מבחני הקיפוח שבחוק החוזים האחידים.

לעומתו, מתבססים המבקשים על פסק דינו של השופט חשין בעניין קרן גימלאות פ"ד נא (5) 433, הקובע כי אין לקבל כי חקיקת הכנסת אינה ניתנת לסתירה. הוראת סעיף 23(א)(2) לחוק החוזים האחידים ראויה לפירוש מצמצם ככל הניתן.

השופט סלטון קובע, כי לאור חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הפרשנות של חוקים קיימים תיעשה ברוח החוק. אשר על כן, הפרשנות שיש לתת לסעיף 38 (ג) לחוק ההוצל"פ ולסעיף 23(א)(2) לחוק החוזים האחידים צריכה להיות פרשנות מצמצמת ככל הניתן.

השאלה בענייננו אינה אם סעיף 22(ח) לחוזה מקפח אם לאו, מבחינת תוכנו, אלא אם הוא תואם את הדרישה הקבועה בסעיף 38(ג) לחוק ההוצל"פ.

מפסיקת בית המשפט העליון עולה, כי אין כל פגם או פסול בהסדר שנקבע בסעיף 38 לחוק ההוצל"פ. על כן, חל בענייננו סעיף 23(א)(2) לחוק החוזים האחידים, שבהתבסס על סעיף 38 לחוק ההוצל"פ, מוציא מתחולת חוק החוזים האחידים את הדיון בשאלת הקיפוח העולה מסעיף 22(ח) לחוזה ההלוואה.

באמרת אגב מציין השופט סלטון, כי אפשר וראוי שסעיף דוגמת סעיף 22(ח) לחוזה ההלוואה יהיה באותיות גדולות ומובלטות, והלווה יחתום ויאשר את ידיעתו והסכמתו לתוכנו, או שיהיה בחוזה נפרד בכתב וייחתם על ידי הלווה כדוגמת הנדרש בסעיף 19 לחוק ההתיישנות כפי שהוחל על פוליסות ביטוח.

התוצאה הסופית: התובענה נדחית.

ה"פ 10239/99 בית המשפט המחוזי השופט אביגדור סלטון