הוועדה המחוזית: שלטון מרכזי ושיקולים מקומיים

פסק הדין ניתן עשר שנים (!!) לאחר שהחברה להגנת הטבע פנתה ליועץ המשפטי לממשלה בטענה שקיים ניגוד עניינים בקרב חברי הוועדה. זהו, לכל הדעות, פרק זמן ארוך מדי. העתירות הנידונות הוגשו בשנים 1999 ו-2000.

הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה היא גוף רב עוצמה ובעלת השפעה רבה על חיי התושבים ועל ערך הקרקעות במחוז שעליו היא ממונה.

הוועדה היא אשר מכינה את תוכנית המתאר המחוזיות, ובסמכותה לאשר, לשנות ולהתלות את תוכניות המתאר המקומיות והמפורטות, לרבות בנושאים כשינוי ייעוד מקרקעין, ולמעט רשימה מצומצמת של נושאים, המצויים בסמכות הוועדה המקומית (הכפופה למחוזית).

ברור, כי לאור העוצמה הרבה שבידי הוועדה, יש חשיבות עליונה להרכב שלה. החוק קבע סוגים שונים של חברים: נציגי משרדי הממשלה (איכות הסביבה, ביטחון, בינוי ושיכון, בריאות, חקלאות, משפטים, תחבורה, תיירות, משרד הפנים - תכנון המחוז), נציגי הרשויות המקומיות (חמישה נציגים שימנה שר הפנים על פי המלצות של הרשויות המקומיות באותו מחוז) ואחרים: או מהנדס שאינו עובד מדינה וממונה ע"י שר הפנים בהמלצת ארגון מקצועי ונציג מינהל מקרקעי ישראל. משך כהונת הוועדה הוא חמש שנים.

פסק הדין קבע (השופטת דורנר, דעת הרוב), כי בניגוד למה שהיה נהוג בוועדה המחוזית ירושלים, בוועדה מחוזית לא אמורים להיות "נציגי ציבור" כלל.

ביסוד הרכב הוועדה שני עקרונות: הקמת גוף שלטוני ביצועי, שבכוחו לשקול את מגוון צרכי התכנון כפי שהם נתפסים ע"י הרשויות המופקדות עליהם. תכלית הוועדה היא לשקף את ההיבטים התיכנוניים המוסדיים של השלטון המרכזי, על משרדיו השונים, ושל הרשויות המקומיות, על פי המדיניות המקובלת על גופים אלה. מדיניות הרשות המקומית נקבעת על ידי ראש המועצה והמועצה.

הוועדה המחוזית היא גוף של השלטון המרכזי, אשר נותן ביטוי גם לשיקולים מקומיים, וראוי שהוועדה תהיה משוחררת מלחצים של בעלי עניין ושתפעל בלא חשש לניגוד עניינים.

פסה"ד קבע, כי כנציגי הרשויות המקומיות אין יכולים לשמש מי שאינם עובדי ציבור, וזאת מנימוקים אלה: היעדר היכרות בלתי אמצעית עם מדיניות הרשות וקבלה ללא ערעור של קווי המדיניות והנחיות האורגנים שלה, וכן מכיוון שאין חלות עליהם סמכויות פיקוח, העשויות להבטיח שאכן יפעלו בהתאם למדיניות שנקבעה על ידי המועצה וראש המועצה.

כן נקבע, כי כהונת מי שקרוב לתחום התפקיד עקב פעילותו הפרטית, כרוכה במצבים מובנים של ניגוד עניינים. כהונתו של עורך דין בתפקיד כזה עשויה להפיח תקוות בקרב לקוחותינו, וגם חששות אצל אזרחים ממעורבותו בהחלטות שונות, שהינן בעלות השלכות רחבות על תכנון המחוז, ואשר ישליכו על פרוייקטים מסוימים. בהקשר לכך אוזכרה ההלכה, שפסילת ההחלטה מפאת ניגוד עניינים אינה מותנית בוודאות לשקילתם של שיקולים זרים, אלא די בחשש סביר שהחלטות הושפעו מאינטרסים פרטיים.

השופטת פרוקצ'יה סברה, בדעת מיעוט, כי הסוגיה הבלעדית העומדת בפני בג"ץ היא האם אפשר שנציגי הרשויות המקומיות יהיו מי שאינם חברים או עובדים של הרשות המקומית? לדעתה, התשובה חיובית, והדבר אפשרי אף לאור הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, אולם מינוי כזה חייב להתבצע בקפידה יתרה.

השופטת בייניש הצטרפה לדעתה של השופטת דורנר, וקבעה, כי הרכב בעל זיקה לרשות מקומית מחד ולשלטון המרכזי מאידך הוא מאפיין מובהק של רשויות התכנון, והאיזון בין הגופים משתנה בהתאם להיררכיה של הוועדה:

בוועדה מקומית יש לשלטון המקומי הייצוג הרב ביותר, והוא הולך ופוחת עם העלייה בדרך הוועדות. לשאלה מי יקיים באופן הטוב ביותר את נציגות הרשות המקומית בוועדה המחוזית, התשובה היא - מי שיש לו זיקה אירגונית או מוסדית לרשות.

מפסק הדין עולה, כי בג"ץ מדגיש את היותה של הוועדה גוף שילטוני ביצועי, להבדיל מגוף בעל גוון ציבורי. תפקידה העיקרי של הוועדה הוא ליישם באופן הטוב ביותר את המדיניות הממשלתית, כפי שזו עולה ממדיניות המשרדים השונים ובהתחשב במדיניות המקומית.

בית המשפט הדגיש את החשש הרב מפני ניגודי אינטרסים בקרב חברי הוועדה. מן הראוי לציין, כי כחבר הוועדה משמש נציג של "בעל הקרקעות" הגדול במדינה - מינהל מקרקעי ישראל, שבין היתר מקדם תוכניות רבות בקרקעותיו, גם באמצעות אגף ומחלקות תכנון ענפות.

ספק רב אם הסדר חוקי זה תואם את רוח החוק כפי שפורשה על ידי בג"ץ.

את בג"ץ 5848/99, בג"ץ 489/00, בג"ץ 505/00, פריצקי ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה י"ם ואח' ניתן לקרוא באתר האינטרנט של הרשות המחוקקת. WWW.COURT.GOV.IL.

הכותב הוא עורך דין המתמחה במינהל מקרקעי ישראל.