ככה נלחמים בשימושים החורגים?

אליקים רובינשטיין, המכנה את תופעת השימושים החורגים "מכת מדינה", ויתר על השתתפותו בתיק חשוב בנושא

עוד שדו"ח מבקר המדינה האחרון הקדיש יריעה רחבה לסוגיית השימושים החריגים במושבים - נמנע היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, מנקיטת פעולות של ממש. זאת, למרות שהעמיד את בעיות ענף הנדל"ן בראש מעייניו, ובראשן את בעיית השימושים החורגים. גם בית המשפט, כך עולה מפסק הדין שיפורט בהמשך, יתכן ואינו רואה כמטרה מקודשת את המלחמה בתופעה הרחבה הזו.

במושב בני עטרות, הסמוך לעיר יהוד, עשו מספר חברים שימוש חורג בנחלותיהם. "שימוש חורג" לרוב כולל מסחר ותעשייה בתחומי המשק ללא אישור, ולעתים אף הסבת מבנים חקלאיים, כגון מחסנים, רפתות וכיו"ב - למגורים, גם זאת ללא אישורי בנייה.

בביהמ"ש המחוזי בת"א, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, הובא בפני השופטת דרורה פלפל עתירתו של אביב פיינשטיין, תושב בני עטרות, ושל העמותה לשמירת איכות החיים במושבים, כנגד 11 מתושבי המושב וכנגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "לודים", והיועץ המשפטי לממשלה. לטענת העותר, השניים האחרונים אינם משתמשים בסמכותם על פי חוק התכנון והבנייה, ונמנעים מלנקוט בהליכים פליליים כנגד 11 התושבים, העושים שימוש חריג בנחלותיהם, ובכך מאיימים אלו על הצביון הכפרי השליו במושב בני עטרות.

בא כוח העותרים הצהיר, שהוא נכון לוותר על העתירה כנגד רובינשטיין, שצורף כצד ראוי. רובינשטיין, מצידו, לא התעקש להשאר כצד בתיק ציבורי חשוב מעין זה.

השופטת פלפל לא התייחסה בפסיקתה לגופו של עניין, אלא דחתה את העתירה כבר בשלב זה, מחוסר סמכות של בית המשפט לדון בעתירה. הסיבה נעוצה בסעיף 10 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, הקובע, כי לבית המשפט בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, אין סמכות לדון בעתירות תכנון ובנייה שעניינן עבירות ועונשין לפי פרק י' לחוק התכנון והבנייה. פרק י' דן בין היתר בסוגי עבירות תכנון שונות, בהפסקות בנייה וצו הפסקה מינהלי.

כך סיכמה פלפל את הימנעותה מהתערבות בשימושים החריגים במושב בני עטרות: "כבר הבעתי דעתי, כי לבית משפט זה קנויה סמכות לדון בעתירות מכוח חוק התכנון והבנייה רק כאשר עניינה של העתירה בהחלטות של ועדה מקומית בעניין היתרים ותוכניות כהגדרתן בחוק, מה שאין זה המקרה כאן".

הנה כי כן, יצא ביהמ"ש דרך פתח המילוט, ולא קיבל החלטה ממשית באשר לשימוש החורג במושבים. העותרים חוייבו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקל. (עת"מ 1068/00).