בית המשפט העליון דחה היום (א') את ערעורי הקבלנים ישעיהו חכשורי ואבי יוחנן,
על הרשעתם בעבירות על חוק התכנון והבנייה בעניין הקמת מרכז הספורט במועצה המקומית
אזור, ועל עונשי הקנס והמאסר שהוטלו עליהם. גם ערעור המדינה על קולת העונשים
נדחה. השניים שותפים כיום במיזם הפינוי-בינוי בשכונת הארגזים בתל-אביב.
לפיכך ישלם ישעיהו חכשורי קנס בסך מיליון שקל וירצה 5 חודשי עבודות שירות,
וכן נדון מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. יוחנן ישלם קנס בסך 500 אלף שקל
וירצה חודש מאסר בעבודות שירות. חברת מרכז הספורט אזור תיקנס ב-750 אלף שקל.
השופטים יצחק זמיר, טובה שטרסברג-כהן ודליה דורנר קבעו, כי שלושת ההיתרים עליהם
הסתמכו החברה והקבלנים לצורך בניית מרכז הספורט, בטלים מעיקרם ולפיכך הבנייה
במקום היתה ללא היתר.
השופטים ציינו, כי מקרה זה מדגים את החידוש הנובע מעיקרון הבטלות היחסית של
היתרי בנייה. לפי עיקרון זה, גם כאשר קיים ניגוד בין היתר בנייה לבין תוכנית
מיתאר, אפילו אם הוועדה המקומית שנתנה היתר בניגוד לתוכנית, חרגה מסמכותה -
עדיין אין זו תוצאה הכרחית שההיתר בטל מעיקרו.
שאלת התוצאה, כלומר נפקות הפגם, עומדת כיום להחלטה של ביהמ"ש לפי שיקול דעתו
בכל מקרה לאור נסיבותיו. במקרה הנדון החליט ביהמ"ש, כי ההיתר ייחשב בטל מעיקרו,
לצורך האישום הפלילי שהוגש נגד המערערים. עם זאת, הבטלות היא עדיין יחסית,
משום שייתכן שאותו היתר לא ייחשב בטל מעיקרו לצורך אחר, למשל: לצורך תשלום
אגרת היתר.
בהליך זה, ציינו השופטים, היו שני שיקולים עיקריים שהובילו את ביהמ"ש למסקנה
אליה הגיע. השיקול הראשון הוא חומרת הפגמים שנפלו בהיתרים אלה.
החריגות של היתרי הבנייה מתוכנית הבינוי היו קיצוניים ובולטים מאוד, מבחינת
סוגי המבנים והמתקנים שהוקמו, המיקום, הנפח ועוד, וכל זאת בידיעת בעלי ההיתר.
השיקול השני הוא האינטרס הציבורי הכרוך במאבק נגד בנייה בלתי חוקית.
חברת מרכז הספורט אזור הקימה את מרכז הספורט, ויוחנן וחכשורי היו בעלי מניותיה
ומנהליה. על פי ממצאי בימ"ש השלום, הבנייה היתה בניגוד לתוכנית המיתאר: במקום
בו היו אמורים לקום מגרשי טניס, בוצעה בנייה של אולם אירועים גדול, מרתף גדול,
חנויות ועוד. בשטח של 2,900 מ"ר, במקום שהיה מיועד לשתי בריכות שחיה, הוספה
בריכה שלישית. במקום שנועד לדשא, הוקם מתקן של מגלשות מים.
ביהמ"ש מצא, שחכשורי ויוחנן, בהיותם מנהלים פעילים של החברה ומעורבים בבניית
המרכז, נושאים באחריות פלילית לעבירות. הוא דחה את טענתם, לפיה פעלו בתום לב
ולא ידעו שהיתרי הבנייה לוקים באי חוקיות, משום שסמכו, לטענתם, על המועצה המקומית
ולא היתה להם סיבה לפקפק בחוקיות ההיתרים. ביהמ"ש קבע, כי הם ידעו על אי החוקיות
של היתרי הבנייה, ואף על פי כן המשיכו בבנייה.
השופט זמיר, שכתב את פסק הדין, קבע, כי ספק אם היתה הצדקה מספקת לביהמ"ש המחוזי
לבטל עונשים חמורים יותר שגזר בימ"ש השלום. הוא ציין, כי ייתכן שהיה מקום להחזיר
את העונשים שהטיל בימ"ש השלום.
אולם, הוא החליט שלא לעשות כן, ולדחות את ערעור המדינה כנגד קולת העונשים,
וזאת משלוש סיבות: העונשים שהטיל ביהמ"ש המחוזי אינם חורגים מן המידה הראויה
בנסיבות המקרה; חלף זמן רב מאז בוצעו העבירות (היתרי הבנייה ניתנו בשנים 1985-87
והבנייה נמשכה עד 1989); יש לייחס חשיבות לתרומה של המועצה המקומית אזור ושל
הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, לביצוע העבירות ע"י הקבלנים.
"רשויות אלה", הדגיש זמיר, "שיתפו פעולה עם המערערים, ואולי אף נתנו להם את
התחושה שביצוע הבנייה, אף שהיא בניגוד לחוק, מתקבל בהבנה, אם לא בברכה, ע"י
רשויות ציבוריות האמורות לכבד ולקיים את החוק.
"אכן אין מקום לומר, כי רשויות אלה שמו מכשול בפני עיוור, שהרי המערערים מעורים
ומנוסים בעולם העסקים, והם ידעו שהם פועלים בניגוד לחוק. אך אפשר לומר, כי
רשויות אלה שמו פיתוי בפני המערערים, ומבחינה זאת הן אינן נקיות מאחריות למעשי
העבירה. העובדה שרק המערערים נדרשו לתת את הדין על מעשיהם, אינה מובנת. מכל
מקום, יש בכך שיקול לקולא מבחינת המערערים".
פסק הדין ניתן לאחר 6 שנים בהן היה התיק תלוי ועומד בביהמ"ש העליון. את מרכז
הספורט אזור ייצגו עוה"ד זאב הרטבי וקובי ציפורן. את יוחנן וחכשורי ייצגו עוה"ד
אמנון גולדנברג ואילן סופר. את המדינה ייצג עו"ד יוסף רוכטמן. (ע.פ 586/94,
1489/94, 2100/94).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
