המועצה המקומית אזור יזמה הקמת מרכז ספורט על מקרקעין שברשותה, ואשר על פי
תכנית המתאר החלה עליהם הם נועדו להקמת מרכז ספורט ובנייני ציבור. המועצה פרסמה
מכרז להקמת והפעלת מרכז הספורט, שנבנה ע"י המערערים. בפועל, חרגה הבניה מתכנית
המתאר - נבנו 3 בריכות שחיה תחת שתיים, הוקמו מגלשות מים במקום שנועד לדשא,
ועוד. בגין חריגות אלו הועמדו הנאשמים לדין פלילי, באשמת ביצוען של עבירות
לפי חוק התכנון והבניה.
אלא שהתברר כי הבניה בוצעה בהתאם להיתרי בניה שהוציאה הוועדה המקומית. האם
בכוחם של היתרים אלו לספק לנאשמים הגנה מפני האישום בפלילים?
הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי דחו את טענת ההגנה האמורה שהשמיעו
הנאשמים. כזו היתה גם מסקנתו הסופית של בית המשפט העליון.
היתר בניה המנוגד לדין רשות המוסמכת על פי החוק ליתן היתר בניה רשאית לעשות
כן רק אם ההיתר מתאים לתכנית הבניה. במקרים אחרים, חורגת הרשות ממסגרת סמכותה
ורשיון שכזה יהיה מחוסר תוקף משפטי וייחשב בעיני החוק לאפס. בעבר נפסק שהיתר
בניה שניתן בניגוד לדין לא מקנה לנאשם חסינות מפני העמדה לדין בפלילים.
בהמשך עודנה הלכה זו. בית המשפט העליון אימץ את מבחן הבטלות היחסית (או, בכינוי
מתאים יותר, מבחן החוקיות היחסית), התולה עצמו במהות הפגם שנפל בהיתר וביתר
נסיבות המקרה. כך, למשל, נקבע שמתן היתר ע"י ועדה מקומית ללא אישור הוועדה
המחוזית לתכנון ולבניה, או אי פרסום הודעה על מתן הקלה, מהווים פגמים שורשיים
העושים את ההיתר לבטל מעיקרו.
עקרון החוקיות היחסית היכה שורשים בפסיקה והוא חל גם בהליכים פליליים.
במקרה הנדון ניתנו שלושה היתרים של הוועדה המקומית, ושלושתם, כך נקבע, בטלים
מעיקרם, בשל שני שיקולים עיקריים: האחד - חומרת הפגמים שנפלו בהיתרים והחריגות
הקיצוניות מתכנית הבינוי. השני - האינטרס הציבורי הכרוך במאבק בבניה בלתי חוקית,
שיש בה לפגוע בבטיחות, ברווחה, בנוף, בתחבורה ובאינטרסים ציבוריים שהחוק נועד
לשרת.
בהפעלת עקרון הבטלות היחסית מאזן בית המשפט בין האינטרס הציבורי לבין הצדק
האישי. מבחינת הצדק האישי, יש הבדל מהותי בין מי שידע מלכתחילה על מתן ההיתר
בניגוד לחוק לבין מי שנהג בתום לב, בסוברו כי ההיתר ניתן כדין.
תכנית בינוי תכנית בינוי (עיצוב) מוכרת למצויים בענפי הבניה. זוהי תכנית המפרטת,
על יסוד קביעות מפורשות המצויות בתכנית בנין ערים, את תהליכי ביצוע הבינוי
הלכה למעשה.
חוק התכנון והבניה אינו מכיל כל איזכור של "תכנית בינוי", ובכל זאת מדובר במסמך
חשוב. במקרים רבים מצרפות ועדות מקומיות לתכנון ולבניה תכנית בינוי לתכנית
מפורטת, או שהן מציינות בתכנית המפורטת כי הבניה תבוצע על פי תכנית בינוי שאושרה
על ידן. במקרים שכאלו, מצופה מהיתרי הבניה כי יתאמו את תכנית הבינוי.
נשאלת השאלה, מה מעמדה המשפטי של תכנית בינוי?
בעבר הביע בית המשפט העליון עמדה, לפיה אין זה ברור אם חוקי וראוי הוא שמוסדות
התכנון ישתמשו בתכנית בינוי לקביעת דברים שראוי לקבעם בתכנית מפורטת. משהשימוש
בתכניות בינוי לא פסק, ניכרה נטייה מסוייגת של בתי המשפט להכיר ולהשלים עם
התופעה, כאחד השלבים בהליך התכנון והרישוי.
בפסק דינו קרא השופט יצחק זמיר למחוקק להסדיר בחוק את מעמדה ומהותה של תכנית
הבינוי, ובמיוחד את היחס בינה לבין התכנית המפורטת.
במקרה הנדון חרגו היתרי הבניה מתכנית הבינוי, ולא מתכנית המתאר. האם גם במקרה
שכזה בטלים ההיתרים מעיקרם?
בית המשפט השיב על שאלה זו בחיוב, על רקע נסיבות העניין. משצורפה תכנית בינוי
לתכנית מתאר או לתכנית מפורטת, ואושרה ע"י הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עם
תכנית המתאר או התכנית המפורטת, יש לה מעמד משפטי זהה לתכנית שאליה היא צורפה.
"עם זאת", מוסיף וקובע בית המשפט, "אפשר שיהיו גם תכניות בינוי מסוג אחר, שלא
יהיה להן מעמד משפטי כמו לתכנית מתאר או תכנית מפורטת. במקרים כאלה יתכן כי
היתר בניה אשר ניתן בניגוד לתכנית הבינוי, גם אם הוא פגום ביותר, לא ייחשב
בטל מעיקרו".
אחריות הרשות המקומית וועדותיה בפלילים יש ורשויות מקומיות וועדות מקומיות
לתכנון ולבניה פועלות בשיתוף פעולה עם קבלנים ויזמים, ביודעין או ברשלנות,
מתוך כוונה לשרת אינטרס כזה או אחר של הרשות המקומית או של גורם אחר, ובניגוד
לחוק התכנון והבניה.
בעבר הגדיר בית המשפט העליון תופעות שכאלו כ"שערוריה ציבורית", בקוראו להיאבק
למיגורן לא רק בקבלנים וביזמים, אלא גם ברשויות המינהליות, הן הרשויות המקומיות
והוועדות לתכנון ולבניה. "יתכן כי מאבק כזה, על מנת שיהיה יעיל, מצדיק אפילו,
במקרים מתאימים, נקיטת הליכים פליליים נגד אלה ברשות המינהלית הנושאים באחריות,
יחד עם היזם והקבלן, לעבירות שבוצעו", קבע בית המשפט.
בפסק הדין הנוכחי מתח בית המשפט העליון ביקורת על רשויות אכיפת החוק, שלא נענו
לאתגר שהוצב בפניהן. "התקווה נכזבה, ולא משום שדרך זאת נוסתה ונכשלה, אלא כנראה
שהדרך נותרה, מאז נפתחה ועד היום, ללא תנועה".
כן הביע בית המשפט העליון חשש מפני יצירת מראית עין של איפה ואיפה בהעמדה לדין
של עבריינים מזה, ובאי העמדתם לדין של חברי הרשויות המקומיות והוועדות לתכנון
ולבניה מזה. אם יש סיבה להפלייה מוצדקת של אלו מאלו, מן הראוי שהתביעה תציג
אותה בפני בית המשפט, ובית המשפט יוכל להציגה בפסק דינו.
(ע"פ 586/94 מרכז הספורט אזור בע"מ ואח' נ. מ"י, פס"ד מיום 7.1.00. השופטים
יצחק זמיר, טובה שטרסברג-כהן ודליה דורנר. בשם המערערים עו"ד אמנון גולדנברג
ואילן סופר, בשם המשיבה עו"ד יוסף פרוכטמן) (להיתר בניה המנוגד לתכנית מתאר
ולעקרון "החוקיות היחסית", ראו: בג"צ 16/50, פ"ד ה', 229; בג"צ 175/50, פ"ד
ה', 1221; ע"א 615/83, פ"ד מ"א(3), 601; ע"פ 284/74, פ"ד כ"ט(1), 390; ע"פ
768/80, פ"ד ל"ו(1), 337; ד"נ 12/81, פ"ד ל"ו(3), 645; ע"פ 1610/93, פ"ד נ'(5),
837; רע"פ 1057/99, פ"ד נ"ג(3), 365; ע"פ 4398/99, פ"ד נ"ד(3), 637) (לאחריות
הרשויות בפלילים, ראו: ע"פ 284/74, פ"ד כ"ט(1), 390; ע"פ 768/80, פ"ד ל"ו(1),
337) (ל"תכנית בינוי", ראו: בג"צ 445/73, פ"ד כ"ט(1), 219; בג"צ 511/80, פ"ד
ל"ה(4), 477; בג"צ 697/80, פ"ד ל"ו(1), 817; בג"צ 709/85, פ"ד מ'(3), 329;
בג"צ 2683/92, פ"ד מ"ח(1), 535; בג"צ 5631/92, לא פורסם; ע"א 2962/97, פ"ד
נ"ב(2), 362)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
