בריכה אינה "פיתוח סביבתי"

"על ועדות מקומיות לנהוג משנה אחריות וזהירות בהעניקן היתרי בנייה, בלא שהמבנה נשוא ההיתר מוכר בתוכנית המתאר. השימוש במושג הכוללני והסתמי של 'פיתוח סביבתי' כמילת קסם המשחררת את הוועדה לתת היתר למבנה שבעיקרו היא חפצה, הוא פתח לפגיעה באזרחים שלא ניתנה להם אפשרות להגן על זכויותיהם". כך קובע בית משפט המחוזי בת"א.

השופטת אסתר קובו קבעה, כי החלטתה של הוועדה המקומית לתיכנון ולבנייה רעננה להוציא היתר בנייה ליונית ושלמה לביא, לבניית בריכת שחייה בחצר ביתם, נתקבלה בחוסר סמכות. היא החליטה לקבל עתירה שהגישו חגית ועודד נוימרק למתן פסק דין נגד ההחלטה.

העותרים והמשיבים הם בעלים משותפים במקרקעין בשכונת לב הפארק ברעננה. על המקרקעין בנויים שלושה קוטג'ים, והמשיבים הם הבעלים של הקוטג' המרכזי. העותרים הם הבעלים של הקוטג' המזרחי מבין השלושה.

הם טענו בפנייתם לבית המשפט, באמצעות עו"ד מעיין אבנברג, כי המשיבים החלו בבניית הבריכה עוד קודם שניתנה ההחלטה למתן ההיתר ועוד קודם שהוצא להם ההיתר.

קובו קבעה בפסק הדין, כי לוועדה המקומית אין סמכות להעניק היתר לבניית בריכה, בה בעת שתוכנית המתאר "שותקת" בדבר אפשרות למתן היתר כזה. לדבריה, לא ניתן להסדיר הקמה של בריכת שחייה תחת המושג הכוללני והסתמי של "פיתוח סביבתי", כטענת הוועדה המקומית, מאחר שאין המדובר בשתילה של עצים או פרחים שאפשר לייחס להגדרה זו.

קובו קבעה, כי ההיתר לבניית בריכת השחייה איננו עונה על דרישות החוק, הואיל ואיננו נזכר בתוכנית. ההחלטה בדבר מתן ההיתר לבניית בריכת השחייה מהווה חריגה מסמכות הוועדה המקומית על פי החוק ונגועה באי חוקיות, ועל כן דינה להתבטל. (עתמ 1048/00).