יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח-תקווה, ראש העיר יצחק אוחיון, הוציא
ב-7.9.00 שני צווי הריסה מנהליים להריסתן של שתי סככות, המצויות במקרקעין של
תושב העיר, מרדכי קורפלי. הסככות בנויות קונסטרוקציות ברזל, קורות ואגדים.
ארבעה ימים לאחר מתן הצו הגיש קורפלי בקשה לביטולו, ובית משפט השלום בעיר אכן
ביטל את צווי ההריסה ב-24.9.00.
בית המשפט נימק את ביטול הצווים בכך שהמהנדסת, ויקי אולנובסקי, אשר תצהיריה
תומכים בבקשה לצווי ההריסה כאמור, לא הצהירה דבר מידיעתה האישית אודות המבנים
נשוא הצווים. בכך נפל פגם בתצהיריה, עליהם הסתמכה הוועדה בהוציאה צווי הריסה.
אולנובסקי הסתמכה בתצהיריה על ביקורת מפקח בנייה במבנים, וערכה אותם על יסוד
דעתו האישית של אותו מפקח וללא יסוד ידיעתה האישית.
עוד קבע ביהמ"ש, כי הוועדה המקומית לא עמדה בחובת ההתייעצות המחויבת על פי
דין, ומשכך ביטל את הצווים. בנוסף, מצא ביהמ"ש פגם בצווי ההריסה בכך שאלו לא
כללו צו ציווי כלשהו, ומכאן שנפלה שגגה בניסוח צו ההריסה, בהעדר הוראה פוזיטיבית
להריסת המבנה.
על ההחלטה לבטל את צווי ההריסה ערערה המדינה לביהמ"ש המחוזי בת"א, באמצעות
עו"ד אמיר אלעני.
במחוזי, השופטת יהודית שטופמן קבעה, כי אומנם נפלה תקלה טכנית בניסוחו של הצו
בכך שנשמטה ממנו הוראת הציווי "הנני מצווה להרוס את הבנייה", אך אין מדובר
בפגם חמור אשר יש בו לבטל את הצו. בעניין "כשרות" ניסוח הצו - אין מחלוקת בין
שופטי ההרכב.
השופטת דבורה ברלינר קבעה, שהמחלוקת מצטמצמת למעשה בשאלת ההתייעצות, האם יצאה
הוועדה המקומית ידי חובתה באשר להתייעצות עם היועץ המשפטי של עיריית פתח תקווה.
על כך חלוקים בדעותיהם שופטי ההרכב.
סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה קובע: "הוקם בניין חורג, לרבות ללא היתר...
רשאי יו"ר הוועדה המקומית לצוות בכתב שהבניין או חלק ממנו... ייהרס, יפורק
או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום בידי מהנדס הוועדה המקומית או מהנדס הרשות
המקומית או מהנדס אחר או אדריכל אחר, שאחד מהם הסמיכו לכך, המציין כי: (1)
לפי ידיעתו, הוקם הבניין ללא היתר..."
סעיף זה איננו מחייב ידיעה "אישית" של המהנדס, אשר תצהירו תומך בצו ההריסה.
די בכך שהמהנדס יודע על הפרטים המפורטים בתצהירו. אך חובת ההתייעצות מעוגנת
בסעיף 238א(ב) לחוק: "היתה הוועדה המקומית מועצת רשות מקומית כאמור בסעיף 18
ונתמנה לאותה רשות יועץ משפטי, לא יינתן צו הריסה מינהלי אלא רק לאחר התייעצות
עמו".
על סמך סעיף זה החליטה השופטת שטופמן לדחות את ערעור הוועדה המקומית. השופטת
נימקה את דבריה באומרה: "לא שנוי במחלוקת בין הצדדים, כי על המערערת חלה חובת
התייעצות עם היועץ המשפטי של עיריית פ"ת. לטענת המערערת, עמדה המערערת בחובה
זו. אמנם ההתייעצות היתה התייעצות טלפונית בין היועץ המשפטי לבין יו"ר הוועדה,
אולם אין בכך, כך לדעת המערערת, כדי לקבוע כי לא התקיימה התייעצות 'כמתחייב
על פי חוק התכנון והבנייה'. לטענת ב"כ המערערת, קביעת אופן ההתייעצות ואיכות
ההתייעצות איננה נתונה לסמכות ביהמ"ש, והמחוקק השאיר את אופן ההתייעצות לשיקול
דעת המתייעצים, בקובעו את חובת ההתייעצות בלבד. סבורני, כי אין לקבל בעניין
זה את טענת המערערת".
שטופמן קובעת: "מתיאור ההתייעצות בין היועצת המשפטית לבין יו"ר הוועדה עולה,
כי קוימה שיחה קצרצרה בת כמה משפטים, בה הסבירה היועצת המשפטית ליו"ר הוועדה
'פחות או יותר' במה המדובר, ואין זה ברור כלל ועיקר ששיחה זו התקיימה לפני
חתימת הצווים. אינני סבורה, כי יו"ר הוועדה יצא ידי חובת ההתייעצות שהוא מחויב
בה על פי דין".
השופט זאב המר הגיע למסקנה הפוכה. הוא קבע, כי המחוקק הביע את דעתו שאין צורך
בבדיקה "אישית" של המהנדס המצהיר, אלא די ב"ידיעה" הנסמכת על דו"חות שהוא מקבל
ממפקחיו ומפקידיו. אין ספק, לדברי המר, שהמחוקק ביקש דווקא להקל בכך על הוצאת
צווי ההריסה המינהליים, במיוחד ברשויות המקומיות הגדולות.
לעניין ההתייעצות, הסתמך המר על פס"ד משנת 89' (עזבה נ' מדינת ישראל), בו נקבע
כי אין לדרוש הקפדה על קיום כללי צורה נוקשים. לא נפסל קיומה של התייעצות בשיחת
טלפון, ובלבד שבהתייעצות יהיו מספר מאפיינים הכרחיים: שהשותפים להתייעצות יחליפו
מילים זה עם זה; שכל אחד מהם יהיה ער ומודע שמטרת חילופי הדברים היא קיומה
של התייעצות; שהמבנה נשוא ההתייעצות יהיה מוגדר. המר קבע, שבעניין שלפנינו
נתקיימו כל המאפיינים ההכרחיים, ולכן קוימה התייעצות כמתחייב על פי חוק.
השופטת ברלינר (אב"ד), הסיקה משני פסקי דין מנוגדים שציינו המר ושטופמן, כי
אין דגם אחיד ומחייב לדרכי עריכתה של התייעצות, וכי המבחן העיקרי לקיום חובת
ההתייעצות הסטטוטורית איננו בכללי הצורה. לדעתה, לצד הצורך להקפיד על החובה,
המיועדת להביא לכך שצווי ההריסה לא יינתנו ללא שיקול דעת מתאים, קיים גם הצורך
שלא לתקוע מקלות בגלגלי הרשויות המקומיות בנושא זה, על מנת שניתן יהיה להילחם
בבנייה לא חוקית.
ברלינר קיבלה את דעתו של המר, וערעור המדינה/הוועדה המקומית התקבל על פי דעת
הרוב: החלטת בימ"ש השלום לבטל את צווי ההריסה - מתבטלת. (עפ"א 00/ 080173).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
