בפסק דין שנתן לפני מספר ימים ביהמ"ש המחוזי בירושלים נדונה שאלת סמכותו המקומית
של ביהמ"ש לעניינים מינהליים בעניינים הקשורים במקרקעין. נפסק, כי בקשה הנוגעת
לסמכות להאריך מועד להגשת ערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה על החלטת ועדה מחוזית,
שדחתה התנגדויות לאישור תב"ע, היא בסמכותו של ביהמ"ש, שבאיזור שיפוטו מצויים
המקרקעין נשואי התב"ע.
גני דולניגר בע"מ (להלן: "המבקשת") היא חברת בנייה, אשר יזמה את תוכנית המתאר
המפורטת מס' רג/887, החלה על שטח של 2,240 שקל בקריית קריניצקי ברמת גן, ושעניינה
שינוי ייעוד של אזור מרכז אזרחי לאזור מגרש מיוחד, תוך קביעת תכליות למסחר,
למגורים ולמבני ציבור, קביעת זכויות בנייה לשטחים ולשטחי שירות, קביעת שטחי
בנייה לשימושים ציבוריים, קביעת הסדרי התנועה ועוד.
התוכנית הופקדה כדין והוגשו לה התנגדויות על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה
רמת גן (להלן: "הוועדה המקומית") ועל ידי תושבים מקומיים רבים.
ביום 6.1.00 דנה ועדת משנה של הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז ת"א (להלן:
"הוועדה המחוזית") בהתנגדויות, והחליטה, בכפוף למספר תיקונים והסתייגויות,
לדחות את ההתנגדויות ולתת לתוכנית תוקף.
הוועדה המקומית הגישה ערר על החלטת הוועדה המחוזית למועצה הארצית לתכנון ולבנייה
(להלן: "המועצה הארצית"). אולם, כתב הערר התקבל אצל האחרונה רק ביום 7.8.00,
היינו, מספר ימים לאחר שפג המועד החוקי הקצוב ל-30 יום להגשת הערר, על פי סעיף
110 (ד') לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965.
המבקשת (היזם) והמועצה המחוזית טענו בפני המועצה הארצית, שהערר הוגש באיחור
ועל כן מנועה המועצה הארצית להיזקק לערר ולדון בו לגופו.
ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית קיבלה את ההתנגדות והחליטה, שאין בסמכותה
להאריך את המועד להגשת הערר.
על ההחלטה זו הגישה הוועדה המקומית לביהמ"ש לעניינים מינהליים בירושלים עתירה
מינהלית, וביהמ"ש התבקש להצהיר, שלמועצה הארצית מוקנית סמכות להאריך לוועדה
המקומית את המועד להגשת הערר. העתירה נדונה בפני השופט יהונתן עדיאל.
אולם, בטרם החל הדיון בעתירה, טענה המבקשת, כי אין לביהמ"ש בירושלים סמכות
מקומית לדון בעתירה. לטענת המבקשת, עניינה של העתירה בהחלטה תכנונית המתייחסת
לתוכנית החלה על מקרקעין ברמת גן, שיסודה המהותי והענייני כלולים באזור השיפוט
של בית המשפט המחוזי בתל אביב, ועל כן הסמכות המקומית לדון בה מוקנית לבית
המשפט המחוזי בתל אביב.
בעמדה זו תמכה גם הפרקליטות, המייצגת את המועצה הארצית.
הוועדה המקומית טענה, מנגד, שהעתירה נסבה על החלטתה של ועדת המשנה לעררים של
המועצה הארצית, אשר דנה אך ורק בסוגיית הסמכות העניינית של המועצה הארצית להאריך
את המועד להגשת הערר, וזהו עניין טכני בלבד, שאינו מתייחס כלל למקרקעין, ועל
כן אין לראות בה החלטה מהותית בעניין מקרקעין.
השופט עדיאל בחן ראשית כול את תקנה 2 לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי
דין), התשס"א-2000, הקובעת: "עתירה מינהלית (להלן: "העתירה") תוגש לביהמ"ש
שבאזור שיפוטו ניתנה החלטה של רשות אשר נגדה מוגשת העתירה, ובהחלטתה בעניין
מקרקעין - לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין".
השאלה העולה, היא מהו "עניין מקרקעין", כמובנו בתקנה, ומהי, בהתאם לזאת, "החלטה
בעניין מקרקעין".
לטענת הוועדה המקומית, "עניין מקרקעין" הוא עניין העוסק במקרקעין פיזיים מוחשיים,
ואין עניינו בזכויות לגביהם. החלטה שעניינה אי הארכת מועד להגשת ערר לפי חוק
התכנון והבנייה, אינה החלטה לגבי "עניין במקרקעין" לצורך תקנות סדרי הדין.
והדברים נכונים גם לגבי סכסוך המתייחס לתוכנית בניין עיר, שעניינה זכויות בנייה
במקרקעין מסוימים.
טיעון זה - קובע השופט עדיאל - איננו מבהיר מהו, לשיטתה של הוועדה המקומית,
"עניין העוסק במקרקעין הפיזיים המוחשיים, ואין עניינו בזכויות לגביהם". שהרי,
כל התדיינות, גם התדיינות איזורית רגילה, אינה עוסקת ב"מקרקעין הפיזיים, המוחשיים",
אלא בזכויותיהם של הצדדים במקרקעין.
השופט עדיאל אינו מקבל את הפרשנות, שלפיה תוכנית בניין עיר אינה "עניין במקרקעין".
שהרי, תוכנית כזאת מעצם טבעה קובעת הוראות הנוגעות באופן מובהק לשימוש במקרקעין.
מכאן, שהעתירה עוסקת בשימוש במקרקעין, ונחשבת גם על פי תקנות סדר הדין האזרחי,
התשמ"ד-1984, לתובענה במקרקעין.
אם נגביל את הפרשנות הביטוי "עניין במקרקעין", כפי שטוענת הוועדה המקומית,
לעתירה העוסקת רק בהיבט הפיזי-מוחשי של המקרקעין, כי אז לא ברור איזו עתירה
תהא עשויה ליפול בגדרה של התקנה, שהרי עניינן של עתירות מינהלות, כפי שנקבע
בחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים התש"ס-2000, במחלוקות שבין הפרט לבין הרשות
בנוגע להחלטות של הרשות במילוי תפקידה הציבורי על פי דין. החלטות אלה, שעניינן
במקרקעין, עוסקות כמעט תמיד בהוראות מינהליות הנקבעות על ידי הרשות ביחס לשימוש
במקרקעין. כאלה הן החלטות הנוגעות לענייני תכנון ובנייה, על פי סעיף 10 לתוספת
הראשונה לחוק, וכן החלטות בענייני רישוי עסקים, בכלל זה מתן רישיון או ביטול
רישיון, על פי סעיף 7 לאותה תוספת. הוצאתן של עתירות נגד החלטות כאלה מתחולתה
של תקנה 2, תרוקן את התקנה מכל תוכן ומשמעות.
פרשנות זו נתמכת גם בתקנות התכנון והבנייה (סדרי דין בעתירות לבית המשפט לעניינים
מינהליים, תשנ"ו-1996), אשר קדמו לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים, ובהן
נקבע: "עתירה נגד מוסד תכנון תוגש לבית המשפט שבתחום סמכותו המקומית מצויים
המקרקעין נושא ההחלטה או חלק מהם" (תקנה 2). בעניין זה אין סיבה להניח, שכוונת
מחוקק המשנה הייתה לשנות את כללי הסמכות כפי שנקבעו באותן תקנות.
מכאן, שעתירה שעניינה החלטה של רשות בדבר תוכנית בניין עיר היא החלטה בעניין
של מקרקעין, והסמכות המקומית לדון בה מוקנית לבית המשפט שבאיזור שיפוטו נמצאים
המקרקעין שעליהם חלה התוכנית.
שאלה נוספת העולה בהקשר זה היא, מה דינה של החלטה שאיננה עוסקת באופן ישיר
בתוכנית בניין עיר, קרי ב"עניין מקרקעין", שהוא הנושא בהחלטה העיקרית, אלא
העוסקת בעניין נלווה להחלטה העיקרית; במקרה שלפנינו, למשל: בהחלטה שעניינה
הארכת מועד להגשת ערר על ההחלטה העיקרית, או שאלת הסמכות להאריך את המועד.
לטענת הוועדה המקומית, שאלת הסמכות נגזרת מ"מהותה העניינית של ההחלטה המותקפת
בעתירה המינהלית". לפיכך, החלטה כזאת היא "החלטה טכנית, דיונית ופרוצדורלית
גרידא, המתייחסת לעניין הארכת המועד בלבד", ומבחינה מהותית איננה החלטה בעניין
שבמקרקעין. מכאן עולה, לפי הטענה, שהסמכות לדון בעתירה נגד החלטה דיונית כזאת
אינה נקבעת על פי מקום הימצאות המקרקעין.
השופט עדיאל אינו מקבל טענה זו. אותו עניין "טכני" או "פרוצדורלי", כפי שמכנה
אותו הוועדה המקומית, כמו הסמכות להאריך את המועד להגשת הערר (או הארכת המועד
כשלעצמה, אם קיימת סמכות כזאת בידי המועצה הארצית), הוא עניין נלווה או טפל
לעניין העיקרי, שההכרעה בו נדרשת, מהבחינה הדיונית, לצורך ההכרעה המהותית בעניין
שבמקרקעין. לפיכך, הסמכות לדון בעניין כזה נכרכת בהכרח בסמכות לדון בהחלטתה
העיקרית.
אם לא תאמר כן, ייווצר פיצול סמכויות בלתי מתקבל על הדעת בין בתי המשפט, אשר
אחד מהם ידון בעתירה נגד החלטה בדבר הארכת המועד, ואחר ידון בעתירה על ההחלטה
גופה בעקבות הארכת המועד.
התוצאה הסופית: הבקשה מתקבלת. ביהמ"ש מורה על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט
המחוזי בתל אביב.
עת"מ 218/01.
ביהמ"ש לעניינים מינהליים בירושלים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
