תנאים בטלים בהיתר בנייה

באותו כתב התחייבות, שנוסח ע"י הוועדה המקומית, התחייבה מבקשת ההיתר להפסיק את פעילות תחנת הדלק הפועלת ללא רשיון (במקום אחר, כאמור), בטרם יינתן לה אישור לאספקת חשמל (טופס 4) לתחנה, נשוא הבקשה. ואכן הוצא היתר, ונבנתה תחנת הדלק, ומשנתבקש טופס 4, סירבה הוועדה המקומית לתיתו, יען כי טרם הופסקה פעולתה של התחנה הבלתי חוקית.

פנו בעליה של תחנת הדלק לוועדת הערר (ע"י ב"כ עוה"ד וילצ'יק ואדרי) וטענו, כי תנאי זה של הוועדה המקומית - להפסיק פעילותה של תחנה אחת כנגד מתן טופס 4 לאחרת - הינו תנאי בלתי חוקי, מהווה חריגה מסמכות ובטל. הוועדה המקומית טענה, באמצעות עו"ד שרונה לוי ומהנדס הוועדה אריה גת, כי ממועד חתימת כתב ההתחייבות ועד סיום הקמת תחנת הדלק, לא באה העוררת בכל טענה כלפי כתב ההתחייבות, וכי מוסמכת היתה הוועדה להתנות ההיתר בתנאי כאמור.

ועדת הערר במחוז המרכז (עו"ד אייל מאמו - יו"ר) קיבלה את הערר (ערר 83/01 אורטקס נ. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה רעננה. ניתן ביום 31/05/01). ועדת הערר מציינת, כי היא מודעת לכך, כי שורש הרע נעוץ בקושי באכיפת דיני התכנון והבנייה ובתסכולם של אוכפי החוק, אך יחד עם זאת הגיעה לידי מסקנה, כי הכלי בו בחרה הוועדה המקומית להתמודד עם הפרת החוק בדמותה של תחנת דלק פיראטית, נראה מוטעה בעיניה.

לדעת הוועדה, לא היה מקום לכרוך בקשה להיתר או למתן טופס 4 בפעולות לגבי חלקה אחרת לחלוטין, שאין לה כל קשר תכנוני או אחר לחלקה הנדונה, למעט הבעלים, אשר בעבר היו אותם בעלים, ואילו היום ייתכן ביניהם קשר ויתכן שלא.

ועדת הערר קבעה, כי קבלת עמדת הוועדה המקומית תיצור מצב אבסורדי, בו יעמוד הנכס הבנוי כדין, כשהוא מנותק מחשמל ומים ולא ניתן לעשות בו כל שימוש. מצב זה אינו רצוי, ולדעת הוועדה אף אינו עולה בקנה אחד עם האיסור לפגוע בקניינו של אדם, שלא על פי חוק, הנועד לתכלית ראויה, כאמור בחוק: יסוד כבוד האדם וחירותו.

התוצאה: הערר התקבל. נעיר:

1. אין זו הפעם הראשונה שוועדת הערר מרכז פסלה תנאי למתן היתר בהיותו נגוע, לדעתה, בחריגה מסמכות.

בהחלטה קודמת (ערר 205/99 יכין תעשיות בע"מ נ. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה פתח תקוה ואח' עו"ד אייל מאמו -יו"ר החלטה מיום 14/11/90) קבעה ועדת הערר, כי תנאים שהתנתה הוועדה המקומית פ"ת למתן היתר לשימוש חורג לנכס, לפיו שימוש חורג יינתן בכפוף להתחייבות לאי דרישת פיצויים בגין ביצוע ההפקעות והתחייבות להרחבת רחוב במידת הצורך ללא דרישת פיצויים, הינם כריכת מין שבאינו מינו, וניצול הבקשה לשימוש חורג על מנת להבטיח אי תשלום פיצוי על פי דין, הינו חמור, בלתי ראוי ובטל.

2. החלטות אלו משתלבות, לטעמנו, בקביעת בית המשפט המחוזי בחיפה (עת"מ 24/98 קו רקיע חברה לבניין בע"מ נ. ראש עיריית נהריה ואח'), שם קבע בית המשפט (השופטת ש. וסרקרוג), כי התניית הוצאת היתר בנייה (הקלה לתוספת יחידות דיור הידועה כ"תוספת שבס") בחתימה על חוזה פיתוח שעניינו הקמת בית כנסת, הינה התניה שלא כדין ובטלה, ואין להפקיע את תוקף ההיתר, מכיוון שהיזם חזר בו מהתחייבותו להקמת בית הכנסת. משרד יגנס טויסטר ושות' מתמחים בתכנון, בנייה ונדל"ן.