4 שנים עד שהעזו להרוס

בשבוע שעבר (א') הרסה היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במשרד הפנים את מסעדת הפסגה על כביש חוצה שומרון.

בין בעלי המסעדה: יו"ר ארגון נכי צה"ל, משה (מוץ) מטלון, אלי לייפר ויצחק ברינג, בעל אולמי דל-וינו בפתח תקווה, ודמות ידועה בעיר.

צו ההריסה, כך מתברר, בוצע למרות מערכת לחצים אדירה שהופעלה על כל הגורמים, וביניהם גם על היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, שאף הוא נדרש לסוגיה. בכנס, שנושאו מדיניות המקרקעין, שערכה קק"ל לפני כשלושה שבועות, התלונן רובינשטיין על כך שכדי לבצע צו הריסה של מסעדה, שבנויה ללא רישיון על קרקע חקלאית, בצמוד לכביש ארצי ובשטח השייך לגן לאומי - יש צורך בהתערבותו.

מהמשטרה נמסר ל"גלובס", שבמשך חודשים ארוכים היא היססה אם לבצע את הצו, מחשש להפגנות סוערות של נכי צה"ל, שינסו למנוע את ביצוע הצו. במשטרה אמרו, שזה יצטלם רע מאוד בטלוויזיה, אם שוטרים ייאלצו לגרור נכים על כיסאות גלגלים, שיבואו להזדהות עם יו"ר האירגון שלהם, שהוא מבעלי המקום.

הסוף היה שהמשטרה הגיע למקום לפנות בוקר, ממש ברגע האחרון, כמה שעות לפני פקיעת מועד הצו, ואישרה את ביצוע העבודה.

הריסת המבנה הביאה לסיומה של פרשה ארוכה של התדיינות משפטית מייגעת בין בעלי המסעדה לבין הוועדה המחוזית. מבנה מסעדת הפסגה, בשטח 450 מ"ר, הוקם ללא אישורים ושלא כחוק בתחילת 1998, על קרקע חקלאית, בשולי כביש חוצה שומרון, במקום המוכרז כגן לאומי. בעלי המקום הפכו אותו לאולם אירועים, שמצורפת לו גינת עצי הדר. בשבתות המה המקום מבקרים.

לדברי התובע לשעבר של הוועדה המחוזית, עו"ד עוזי סלמן, מיד עם תחילת העבודות הוציאה הוועדה המחוזית צו הפסקת עבודה מינהלי, אך ללא הועיל. בפברואר 1998 הוצא למקום צו הריסה מינהלי ראשון, אך בעלי המקום לא ביצעו אותו. ארבעה חודשים אחר כך דחה בית המשפט בקשה ראשונה של הבעלים לביטול צו ההריסה.

לאחר דיונים ממושכים בבית המשפט ניסו בעלי המקום להוכיח, שמדובר בעצם בשימוש חורג בקרקע חקלאית ובמבנה קיים שהוסב למסעדה, עובדה שמשנה מייד את הסטטוס שלו. לטענתם, באיזור מבנים רבים נוספים, שייעודם שונה ממבנים חקלאיים למסחריים. טענה זו הוכחה לבסוף כשקרית באמצעות תצלומי אוויר שהוצגו על ידי עו"ד סלמן, והוכיחו שמדובר במבנה חדש לחלוטין, שהוקם על ידי בעליו בשטח פתוח.

אחר כך טענו בעלי המקום, שהם מופלים לרעה לעומת בעלי עסקים אחרים באיזור, שנגדם לא הוצאו צווי הריסה. גם טענות אלה נדחו על ידי ערכאות שונות, ביניהן בית המשפט העליון, שאף הוא התבקש להתערב בסוגיה. במשך השנים נערכו עשרות דיוני בית משפט, כאשר בעלי האולם מנסים להעלות טענות שונות ומשונות, שכולן נדחו על ידי בתי המשפט, אך למרות זאת המסעדה המשיכה לתפקד כרגיל. בעלי המקום המשיכו להתלונן כל העת על העוול הנורא שנגרם להם ועל ההשקעה הכספית שיורדת לטמיון, וזאת למרות שברור לכל, שהמבנה הוקם על קרקע ציבורית במקום האסור בבנייה בתכלית האיסור.

לאחר שבעלי המקום סירבו להרוס את המבנה בעצמם, החליטה הוועדה המחוזית, למרות הלחצים שהופעלו עליה, לממש את צו ההריסה.

פרשת הפיסגה מבליטה לא רק את ההפקרות השוררת בכל הקשור לקרקעות המדינה, אלא גם את הקושי הרב שבאכיפת החוק על מי שמחליט לעשות בקרקעות כבתוך שלו. עובדה היא, שלקח לוועדה המחוזית למעלה משלוש שנים לאכוף צו הריסה על מקום שלא היה חטא תכנוני אותו לא ביצע. לדברי עו"ד סלמן, עתה מחכה לו משימה מסובכת לא פחות: בספטמבר יתקיים דיון בבית המשפט בצווי הסגירה אותם הוציא נגד כל יתר העסקים בצומת ירקון, שרובם, כך מתברר, מתפקדים כשימושים חורגים בקרקע חקלאית.