להלן דבר כבוד ראש עיריית תל-אביב-יפו, מר רון חולדאי: "בימים אלה התחלנו ביישום
פתרונות התחבורה, התנועה והחניה. בראש וראשונה אנו מקדמים את פיתוחה של הרכבת
כאמצעי הנסיעה העיקרי מהפרברים אל מרכז העיר. נכניס לשימוש מיניבוסים לפיזור
הנוסעים בתדירות גבוהה בין התחנות השונות ברחבי העיר. נפתח צווארי בקבוק בצירים
הראשיים על מנת לאפשר זרימה מהירה של התחבורה הציבורית בצירים העורקיים. בואו
יחדיו נשנה את הגישה ונהפוך את תל-אביב לעיר בתנועה".
זה היה ביולי 1999, במרכז עינב, עת הציג ראש העירייה את "תוכנית התחבורה והחניה
של תל-אביב-יפו".
כמה חודשים קודם, במארס 1999, הציגו חולדאי ומהנדס העיר האדריכל ישראל גודוביץ',
האיש שהלך עם חולדאי כל הדרך אל הכיסא ובסוף מצא עצמו מתפוטר, את מצגת "אם
תרצו. תכנון העיר לשנות ה-2000".
עוד לפני כן, ב-1998, יצא חולדאי עם חוברת תכלת נאה ומחוייכת של מצע בחירות,
שהביא לנצחונו המוחץ. כותרת החוברת: "מעיר מוזנחת לעיר פורחת". בין הפרקים
הנפלאים והמופלאים (כמו: "מינהל ההנדסה - מגורם מעכב למשרת האזרח", או "מינהל
תקין וטוהר מידות ללא פשרות"), מוקדש פרק מיוחד לתוכנית התנועה, התחבורה והחניה
החדשה.
חולדאי כתב ודיבר על רכבת קלה, על רכבת פרברית שתחצה את העיר מצפון לדרום לאורך
האיילון, עם 7 תחנות בתוך העיר. ובעיקר על מהפך במערך האוטובוסים. עליהם תיאסר
הכניסה למה שמכונה "העיר ההיסטורית", כלומר כל המתחם שממערב לרח' אבן גבירול
ויהודה הלוי, עד לקו החוף.
בחלק הזה של העיר, הבטיח חולדאי והתחייב בחתימתו, "יפעלו רק מיניבוסים חשמליים
קטנים, שקטים, זריזים ונוחים, שיפעלו בתדירות גבוהה ויפחיתו את הרעש ואת זיהום
האוויר. מיניבוסים כאלה יוכנסו גם לשכונות מגורים שקטות, בהן עוברים היום אוטובוסים
רועשים".
חולדאי נמצא בחצי השני של הקדנציה שלו. מישהו ראה את המיניבוס?
"תל-אביב לא דומה לשום עיר אחרת בעולם", אומר ישראל גודוביץ', "אבי" תכנון
העיר והתחבורה של חולדאי. "עשיתי נסיונות נואשים להשוות אותה לערים אחרות,
והעליתי חרס. כל עיר בעולם מבוססת על טבעת מעגלית, הנובעת מהיסודות הקדומים
של תכנון עיר. תל-אביב קמה כעיר בחולות עם כמה נתונים בסיסיים: ים, ירקון,
חולות ויפו. ב-1925 הזמין המנדט הבריטי את פטריק גדס, מתכנן ערים סקוטי נודע,
שיכין תוכנית אב לתל-אביב".
רצה הגורל, שבשנת 1934, כשהבריטים אישרו את תוכנית המתאר של גדס - הראשונה
והאחרונה של תל-אביב - נולד ישראל גודוביץ', האיש אשר תל אביב זורמת בדמו ועד
היום, והוא עדיין בוער, סוער וגועש, על התנפצות החלום הגדול שלו לתחבורה תל-אביבית
זורמת.
גודוביץ': "גדס תיכנן את העיר בדיוק בגבולות שהיום מכונים 'העיר ההיסטורית'.
גבולה המזרחי הוא קו אבן גבירול ויהודה הלוי, מדרום - נווה צדק ודרך יפו ואילת,
בצפון - הירקון וממערב - הים. העיר הזאת לינארית. רוחבה המקסימלי 2 ק"מ ואורכה
6.5 ק"מ. זאת עיר ארוכה וצרה, כמו מדינת ישראל. עם השנים התפתחה העיר ופרצה
גבולותיה, אבל הפנומן של גבול העיר ההיסטורית, על פי גדס, הונצח בפועל על ידי
מערכת הכבישים".
אכן, אם תדמיינו את כביש אבן גבירול-יהודה הלוי תראו, שמרבית הכבישים המגיעים
אליו מכיוון מזרח - נורדאו, פנקס, ז'בוטינסקי, ארלוזורוב, דוד המלך, שאול המלך,
קפלן, לינקולן, לה גרדיה, המסילה - מתחילים ככבישים רחבים יחסית לפעמים 4 ולפעמים
6 נתיבים. אבל, מרגע שהם חוצים את אבן גבירול בדרכם לים, הם הופכים לכבישים
צרים יותר, מקסימום בעלי שלושה נתיבים בלבד, בלי פס הפרדה.
גודוביץ': "ולכן, לא יתכן שבעיר ההיסטורית יעברו האוטובוסים בדיוק כמו שהם
עוברים בעיר החדשה שממזרח לקו אבן גבירול-יהודה הלוי. וגם מדובר באוטובוסים
דו-מפרקיים, שאורכם 20 מטר, שהסיבוב שהם לוקחים בכביש נאמד ב-6 מטרים. כל ראשי
העירייה כולל חולדאי, וגם אנשי המשטרה והתנועה, יודעים היטב אילו נזקים האוטובוסים
האלה גורמים, כולל נזקים למכוניות של אזרחים. הדו-מפרקי שמסתובב בסוקולוב "דופק"
שתי מכוניות חונות, אולי בכל סיבוב שלו. על סמך כל זה תוכננה התוכנית של תל-אביב,
כאשר חולדאי יודע בדיוק על כל פרק בתוכנית. והוא גם יודע, שלתוכנית הזו חלק
מכריע בנצחונו".
לפני שגודוביץ' זיהה "שהקרקע בוערת סביבי", כדבריו, הוא התחיל לפעול, קודם
כל בכל הנוגע לאוטובוסים הדו-מפרקיים. החוק מאפשר למהנדס העיר, המשטרה והמפקח
על התנועה במשרד התחבורה, לקבל החלטות הנוגעות למניעת כניסת רכב לתחומים מסוימים
בעיר. באוקטובר 1999 שלחו גודוביץ' וראש אגף התנועה בתל אביב, רב פקד שחר פז,
מכתב לראשי קואופרטיב דן, ובו אסרו על אוטובוסים דו-מפרקיים להיכנס לתחומי
העיר שמעבר לקו אבן גבירול-יהודה הלוי.
המפקחת על התחבורה במשרד התחבורה, האדריכלית מתיה ענב, בחרה לא להיות שותפה
להחלטה. ראשי דן יצאו ובאו במשרד התחבורה וטענו שמדובר ב"שואה תחבורתית". המשרד,
כדרכו בקודש, נכנע לקואופרטיב.
במקביל, אומר גודוביץ', "התחיל שלמה אהרונישקי, אז מפקד מרחב דן והיום מפכ"ל
המשטרה, להילחם בפז על שהעז לעשות משהו נגד דן. וכל הזמן עמד החניון הזה בלב
ליבה של המחלוקת. לא היתה ואין לזה כל סיבה תנועתית, תחבורתית או קשורה במשהו
לחניוני דן, כי הרי יש להם כמה וכמה חניונים בתל-אביב. לימים למדתי את הסיבה
האמיתית: הנהגים שחונים שם רוצים לעשות קניות בשוק. כן, זו כל הסיבה. הופעל
לחץ אדיר על חולדאי, ולאחר זמן קצר מאוד אני היתפוטרתי. האנשים שם למעלה, משרד
התחבורה, ראש העירייה ומשטרת ישראל, פשוט החליטו שהעיר תמשיך להיות מזוהמת,
מפויחת, רועשת, מסריחה ושהתנועה לא תזוז בה".
חולדאי התבקש להתייחס לתוכנית התנועה והתחבורה כפי שהציג אותה במצע הבחירות
שלו, ונשאל איך, או האם, יש התקדמות ביישומה, האם יש בכוונתו ליישמה, או האם
יש בידיו תוכניות אחרות לנושאים הללו.
תגובתו של ראש העיר חולדאי לא הגיעה עד מסירת המאמר לדפוס.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
