"אנחנו אומרים: האדמה של כולם"

סנדי קידר מהקשת הדמוקרטית המזרחית, שעד כה פעלה בעד חוק הדיור הציבורי, ועתרה לבג"ץ נגד העדרי הפשרת הקרקע החקלאית, ניסח מצב ראשוני של הקשת בשאלת האופן בו צריך להשתמש באדמות המדינה סטלה קורין-ליבר 29/10/2000 10:58

" הקשת הדמוקרטית המזרחית חוששת מהתוצאות הנלוות להקמת ממשלת חירום לאומית - ישראל אחת והליכוד. "התוצאות הקרקעיות של ברית כזאת יכולות להיות דבר מסוכן לסולידריות של החברה הישראלית", אומר ד"ר סנדי (אלכסנדר) קידר, חבר מטה הקרקעות בקשת, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. "יש סכנה, שתקום ברית אינטרסים בין אהוד ברק, הקיבוצניק לשעבר, שהוריו עוד חיים בקיבוץ משמר השרון, לבין אריק שרון, המושבניק לשעבר והיום בעל חווה חקלאית פרטית, האיש שיזם וקבע את החלטת מינהל 533, שפתחה ב-1992 את כל פרשת הקרקע החקלאית". לקראת סיום דיוני ועדת מילגרום, גיבוש החלטות הממשלה והדיון המתקרב בבג"ץ, מסיים קידר בימים אלה לנסח מסמך, ובו הצעה לקווי דיון אודות רפורמה קרקעית כוללת. קידר: "הקרקע בוערת. זה בדיוק הזמן למהפכה מחשבתית. הקרקע יכולה להיות 'קרקע מריבה', כמו שראינו בהפגנות בשדרות בפרשת 'עוף-קור', בקרית שמונה וגם במאבק ערביי ישראל. זה קורה כאשר קיים אי שוויון קיצוני. וזו רק ההתחלה. "אפשר גם שזו תהיה 'קרקע שלום ושוויון', מצע משותף לסולידריות חברתית. זהו הכיוון של הצעת הקשת; היא לוקחת את האינטרסים של שכבות האוכלוסייה השונות, הקיבוצים והמושבים, דיירי הדיור הציבורי, עיירות הפיתוח, 'הפולשים', שכונות המצוקה, ערביי ישראל ונפגעי המשכנתאות המטורפות שמשולמות כאן. "עמדת הבסיס של הקשת היא שאיפה לסולידריות חברתית, נוכח ההתפרקות האיומה לקבוצות סקטוריאליות ולקבוצות אינטרסים. אנחנו אומרים: האדמה של כולם. ואנחנו חוששים מהמצב שלא כולם מאמינים בזה. "אני חושש, מפחד, שתהיה כאן בעירה חברתית גדולה, אם הפוליטיקאים לא יביאו בחשבון שסיפור הקרקע נוגע לכל אזרחי המדינה, ולא רק לקבוצה אחת. בפגישות הרבות שאנחנו עורכים עם תושבי וראשי עיירות פיתוח, ברור שנושא חנק המקרקעין הוא אחד המרכזיים בטיעוניהם. חסרה קרקע לבניית שכונות לבני המקום ולקבוצות החזקות, הנאלצים לעזוב ומשאירים את עיר הפיתוח עם האוכלוסייה הקשה יותר. "רוב איזורי המסחר והתעשייה נמצאים בשטחי המועצות האיזוריות. מכאן, שהארנונות הולכות אליהם, ועיירות הפיתוח נשארות במצוקה כספית גדולה, שגוררת גם היא בריחת תושבים חזקים. בעיה דומה מצויה ביישובים הערביים. אגב, הבעיה הזאת עלתה גם בשיחות שלנו עם מושבניקים וקיבוצניקים, שהיו מוכנים לקיים עמנו דיונים משותפים בשקט. לכולם ברור שכל העניין הזה חייב להשתנות, אחרת לא יהיה כל בסיס חברתי למדינה". קידר, 42, בעל מעמד אקדמי בכיר במקרקעין, חוקר את משטר המקרקעין בישראל. אחד הסטודנטים שלו היה חבר בקשת המזרחית, וכך הוא הגיע אליה. קידר, אגב, כמו עוד כמה מבכירי הקשת, הוא ממוצא אשכנזי. אלה קווי המתאר לדיון ציבורי-חברתי, שגיבש קידר: הסדר הגון יהיה גורם לסולידריות חברתית. הסדר עבור קיבוצים ומושבים בלבד, טומן בחובו חומר נפץ חברתי וריסוק החברה הישראלית, לכן יש לערוך הידברות בין המגזרים השונים. המדינה צריכה להסכים לצו ביניים שביקשה הקשת מבג"ץ (לעצור את הליכי הפשרת הקרקע החקלאית על פי תנאי החלטות המינהל 717, 727, 737), ולערוך בדיקה כוללת של בעיית המקרקעין. הקרקע של כל אזרחיה: עיקר הקרקעות של קיבוצים, מושבים וחברות חקלאיות, הוקצו לצורך עיבוד חקלאי בלבד, והן שייכות לכלל אזרחי ישראל. מעמדם המשפטי של קיבוצים ומושבים איננו שונה משמעותית ממעמדם המשפטי של דיירי דיור ציבורי, "פולשים", בדווים בכפרים בלתי מוכרים וכדומה. לגבי כל הסקטורים הללו קיים חוסר מתאם בין המצב המשפטי הרשמי, לבין הציפיות של המחזיקים בקרקע. הפתרון מוכרח להיות אוניברסלי. פתרון קרקעי כולל תוך הדגשת הזכות לשוויון, זכות האדם לבית שהוא מתגורר בו, זכות לקורת גג מינימלית. הצעת חוק: יש לפתוח התדיינות בין המגזרים הרלוונטיים לקראת גיבושה של הצעת חוק, שתקרא "חוק להסדרת הזכויות העמומות בקרקע ולעיגון זכויות אזרחי ישראל לבית" (שם זמני). הצעת החוק תחיל חלק כללי רלוונטי לכל המגזרים, ובו העקרונות הבאים: משך הזמן שבו אדם חי במקום. עיגון הזכות לבית המגורים. הבחנה בין בית מגורים, השטח הצמוד לבית וקרקע אחרת, שעיקרה לצרכי הכנסה. תמיכה בחקלאות, בקיבוצים, במושבים וביישובי ערבים ובדווים. תקרה ורצפה של פיצוי כספי (לא אחוזים מן הקרקע), שבהם האינטרס הציבורי מחייב נטילת אמצעי הייצור הקרקעי. הפיצוי יחושב על פי ההכנסות שהופקו מאמצעי הייצור. שימוש במנגנוני מס, כדי לערוך תיקונים במקרים קיצוניים. "עיסקת חבילה", שעקרונותיה דומים לקיבוצים, למושבים, לדיור ציבורי, ל"פולשים", לכפרים לא מוכרים ולאזרחים שיש להם זכויות עמומות בקרקע. על בסיס עקרונות אלה, שינוסחו בחלק הכללי של הצעת החוק, ייגזרו פתרונות קונקרטיים למגזרים העיקריים הרלוונטיים. קיבוצים ומושבים 1. עיגון הזכות לבית המגורים. 2. לדיון - הכרה בזכויות מוגבלות על "שטח מחנה" מצומצם. קביעת תקרה של דונם למשפחה בשטח המחנה. שימוש במנגנוני מיסוי לאיזון בין מרכז לפריפריה ביחס להטבה זו. 3. פתרון בעיית הפנסיה. 4. תמיכה בחקלאות. 5. פיצוי אחיד, כספי (לא בקרקע) על נטילת קרקע חקלאית. כל דונם או "נחלה" שיילקחו, ישולם פיצוי בסכום נקוב בשקלים. הפיצוי יהיה זהה בגליל-ים ובמנרה. חברות חקלאיות פיצוי חקלאי בלבד (בדומה לסעיף 5 בקיבוצים ובמושבים), במקרה שמשתנה ייעוד הקרקע. דיור ציבורי עיגון הזכות לדיור לדיירי הדיור הציבורי בקריטריונים זהים לעיגון זכותם של קיבוצניקים ושל מושבניקים בבתי המגורים שלהם. איחוד מוחלט של הקריטריונים: אחוזי בנייה זהים בדיור ציבורי, בקיבוצים ובמושבים. לדיון: עקרון של דונם למשפחה מסביב לדיור הציבורי. "פולשים" יש בארץ קבוצה לא קטנה של דיירים, המחזיקים בקרקע ציבורית במשך שנים רבות ללא עיגון זכויות. יש להסדיר את מעמדם בדומה לסקטורים אחרים. בין היתר: עיגון זכות לבית מגורים, הכוללת אחוזי בנייה בשטח שמעל לבית המגורים. במקרים שלא ניתן להשאיר את ה"פולשים" במקום, יש להעניק להם קרקע חלופית לבית מגורים, דונם למשפחה ופיצוי כספי לפי הצורך. במצב שהם עוסקים בחקלאות, יש להחיל עליהם קריטריונים החלים על קיבוצים ועל מושבים. כפרים בלתי מוכרים יש כפרים רבים שאינם מוכרים עד עצם היום הזה. יש להסדיר את מעמדם - ככל האפשר במקום המצאם. אם אי אפשר להשאירם במקומם, יש להעניק להם קרקע חלופית לבית מגורים, דונם למשפחה ופיצוי כספי לפי הצורך. במצב של עיסוק בחקלאות, יש להחיל עליהם אותם קריטריונים של קיבוצים ומושבים. מערכת סגורה של מקרקעין וזכויות דיור ההכנסות משינוי ייעוד הקרקע שיעברו למינהל מקרקעי ישראל, ישמשו ליצירת מערכת סגורה של מקרקעין וזכויות דיור. מערכת זו תשמש למשכנתאות, לבנייה ציבורית, לתשתיות, להקצאות קרקעיות לעיירות פיתוח וליישובים ערביים. משכנתאות: סבסוד ותמיכה במשכנתאות, תוך קביעת תקרה סבירה של סבסוד. כמו כן, עיקרון של אי תשלום מעל לאחוז מסוים של המשכורת למשכנתא. בנייה ציבורית: חלק מן ההכנסות יופנה לבנייה ציבורית, לקנייה ולשכירות. באופן זה, ניתן לענות על המחסור בדירות, שייווצר עקב העברת הדיור הציבורי לבעלות דייריו. תשתיות: חלק מן ההכנסות יופנו לתשתיות, בייחוד לרכבת, שיביאו לקירוב הפריפריה למרכז, ויאזנו במידת מה בין ערכי הקרקע. עיירות פיתוח: יש לשנות את הגבולות המוניציפליים בין מועצות איזוריות לעיירות פיתוח. להקצות קרקע לעיירות. יש לשקול הקמת איזורי תעשייה משותפים למועצות האיזוריות ולעיירות הפיתוח. יישובים ערביים: יש להקצות קרקעות ליישובים ערביים, הן לצרכי בנייה למגורים והן לצרכי ציבור, תעשייה ומסחר. יש לשקול גם הקמת איזורי תעשייה. יש ליצור דמוקרטיזציה של מנגנוני קבלת ההחלטות הקשורות למקרקעין, על ידי הכללת נציגות אמיתית של מגזרים שונים, שאינם מיוצגים בגופים כגון מועצת מינהל מקרקעי ישראל, גופי התכנון ועוד.
צרו איתנו קשר *5988