ברמת-גן מתחכמים נגד גן ילדים

לגן ילדים באחת מהשכונות ברמת-גן חצר אחורית לא גדולה (בשטח של 200 מ"ר לערך) שם ישחקו ילדי הגן, יפרקו מרצם וישובו לביתם עייפים ומרוצים. גן ילדים יש, אבל מקווה לאותו איזור אין, וביקשה העירייה להפריש חלק מחצר גן הילדים לצורך הקמת מקווה, מן הסתם כשרה למהדרין, ובכך תצומצם חצר הגן כדי כ-120 מ"ר מחד, ומקווה לתפארת יקום ביתרת השטח.

דנה ועדת הערר מחוז תל-אביב בהתנגדות להקמתו של אותו מקווה (עו"ד ענת בירן - יו"ר) והחליטה כי אין מקום להקימו. לא נואשה הרשות וביקשה דיון נוסף בהחלטה, מטעמים שונים, וכב' ראש העיר, צבי בר, אף הטריח עצמו, בכבודו ובעצמו, והופיע לפניה לשכנעה, כי קיים צורך אמיתי של תושבים בחלק זה של העיר בהקמתו של אותו מקווה (ובמאמר מוסגר לא נוכל אלא לשבח את ראש העיר על שמקום שהוא חושב שקיים אינטרס עירוני, מתגייס הוא, אישית, למערכה ותמיכה אישית של ראש רשות, הן בפרויקטים עירוניים והן בפרויקטים פרטיים, שקידומם הינו מהאינטרס של העיר, בפרט בימים טרופים וטורפי יזמים אלו, ויבוא על כך על הברכה ובבניין מתחם הבורסה ננוחם).

ואכן ישבה הועדה שבעה נקיים (כחודש, אם נדייק), ושוכנעה כי "הקמת מקווה בסביבה עונה על צורך אמיתי של תושבים בחלק זה של העיר". אף שנשתכנעה, לא נסתייע בידי העירייה, והחליטה הוועדה שלא להתיר תוספת קודש (מקווה) לחול (גן הילדים), ונימקה:

קיים תקן, המחייב חצר משחקים מינימלית בשטח של 200 מ"ר. בניית המקווה תקטין, כאמור, את חצר המשחקים כדי כ-120 מ"ר, ואין בכך די. אמנם ניתן לאתר, באזורים עירוניים קיימים וצפופים, גן ילדים בשטח קטן יותר, אך, לדעת הוועדה, אין להיתלות בהוראה זו על מנת להקטין חצר של גן ילדים קטן.

זאת ועוד: "מעבר לצדדים הפורמליים של אי עמידה בתקנים, אנו בדעה, כי אין סבירות בהקמת מבנה ציבור לשרות ציבור מסוים על חשבון הקטנת מבנה ציבור קיים באופן המקפח את זכויות הציבור המשתמש בו, במיוחד נכון הדבר כאשר מדובר במבנה החינוך שהוא גן ילדים. הקטנת החצר, על ידי הקמת מקוה בגובה קומה שלמה, כך שחצר הגן חסומה למעשה על-ידי חומה גבוהה, תיצור תוצאה תכנונית בלתי סבירה, ותגרום לצמצום בלתי סביר של המרחב בחצר הגן".

הקמת שני מבנים על מגרש אחד מנוגדת לתוכנית המתאר - תוכנית המתאר הרלוונטית מתירה, על מגרש בגודל הרלוונטי, מבנה אחד בלבד. הציעה הוועדה המקומית לחבר את שני המבנים בפרגולה, על מנת שלמבנה אחד יחשבו.

ולא חסכה ועדת הערר שבט לשונה מהצעה זאת, וקבעה: "לדעתנו, עלינו לחוות דעתנו, כי מדובר בהתחכמות לא ראויה מבחינה תכנונית. זהו חיבור מלאכותי בין שני בניינים שאין בו שום צורך ענייני ושום הגיון תכנוני". עוד הוסיפה הוועדה, כי פרגולה זאת עלולה להיות מפגע בטיחותי, האסור ע"י הוראת משרד החינוך, וגם מטעם זה אין לבנותו.

הבקשה כוללת חריגות המהוות סטייה ניכרת - קבעה הוועדה, כי המדרגות המתוכננות למקווה חורגות כדי סטייה ניכרת, וגם "החצר האנגלית" המבוקשת מחייבת הקלה, בלא שהתבקשה.

העדר פתרונות חניה - ועדת הערר לא קיבלה את עמדת הוועדה המקומית, כי אין צורך בפתרונות חניה למקווה. לדעתה יש להניח, כי לפחות חלק מציבור המשתמשים במקווה יגיע בכלי רכב, ובהעדר פתרונות חניה המיקום המוצע למקווה אינו מתאים.

הוועדה קבעה, כי ריכוז בנייה כה אינטנסיבית במגרש, בנסיבות בהן במגרש הסמוך קיימת בנייה עד גודל המגרש, יוצר צפיפות בלתי סבירה, וכי, בנסיבות אלו, אין הצדקה לאישור הקלות בקווי בניין.

מכל הטעמים הללו קבעה ועדת הערר, כי אין מקום לשנות את החלטתה המקורית ולהתיר בניית המקווה בחצר גן הילדים. והיטהרות היכן? "אשר לצורך הציבורי בהקמת מקווה - אנו (קרי ועדת הערר - ע.ט) ערים לקיומו של צורך כזה, ומקווים כי יימצא בהקדם מגרש מתאים יותר להקמתו".

משרד יגנס טויסטר ושות' מתמחים בדיני תכנון ובנייה נדל"ן