כדי לקצר הליכי תכנון: שישבו יותר

לפני ימים אחדים, כשבעמודי העיתונים היה עוד מקום לכותרות כלכליות, קראנו שוב על החלטת ממשלה להביא ל"קיצור הליכים בירוקרטיים כדי שניתן יהיה להקים פרויקטים חשובים בזמן קצר". הנה עוד חוק הסדרים יוצא לדרך, ומי אמר שהממשלה לא נוקטת בצעדים על מנת לחלץ את המשק מהמיתון. המתנגדים לשינויים המבניים ( הירוקים, השלטון המקומי ועוד) הציגו שוב מעל כל עיתון את התנגדותם לשינויים המבניים ואת הנזק שייגרם אם יאושרו, והפרשנים השונים שוב מתנבאים לגבי סיכוי האישור של השינויים המוצעים בכנסת, ותוצאותיהם, אם יאושרו.

בין אם חוק התכנון והבנייה צריך לעבור רפורמה מקיפה, הכוללת גם שינויים מבניים, ובין אם לאו, נראה, לפחות על סמך ניסיון העבר, שפתרונות מסוג של "זבנג וגמרנו" לא יועילו ( עיין ערך: ול"ל ועוד). אין זאת אומרת שלא ניתן ולא צריך לקצר ולייעל הליכים במסגרות החוק הקיימות כיום, גם ללא כותרות דרמטיות בדבר שינויים מבניים. הנה כמה הצעות, והראשונה שבהן - תשבו יותר.

החוק לא קבע את תדירות הישיבות של מוסדות התכנון. למרות זאת, בנוהל של משרד הפנים נקבע, כי המועצה הארצית תתכנס לישיבותיה הסדירות "ביום שלישי בשבוע הראשון בכל חודש". אכן, נאמר על "יום שלישי פעמיים כי טוב", אך, בהקשר זה, הפתרון של ישיבות בימי שלישי פעמיים בחודש נראה עדיף. באשר לישיבות של הוועדות המחוזיות, קובע הנוהל שאלה תתכנסנה אחת לשבועיים לפחות.

אין כל סיבה אמיתית מדוע מוסדות התכנון לא יתכנסו בתדירות גבוהה הרבה יותר. אומנם החברים והנציגים באותם מוסדות הם אנשים עסוקים, אך לפחות לגבי נציגי השרים קובע החוק שזה יהיה עיסוקם היחיד, ומכל מקום המניין החוקי בישיבות מוסדות התכנון יכול לעמוד על שליש מהחברים באותו מוסד. גם אם לא כל החברים יהיו נוכחים בכל ישיבה וישיבה, תהליכי התכנון עצמם יוכלו להתקדם.

גם אם נניח כי קשה לכנס את המליאה של מוסדות התכנון לישיבות שבועיות, נותרת בגדר תעלומה השאלה, מדוע לא מוקמות ועדות משנה רבות יותר, בהרכבים שונים של חברי מוסדות התכנון. לוועדות משנה אלה ניתן לאצול את מירב הסמכויות של המועצה הארצית ושל הוועדות המחוזיות.

קצב הדיונים במוסדות התכנון אינו תלוי רק בתדירות ההתכנסות של מוסדות התכנון, אלא גם בקצב ההכנה של הדיונים על ידי צוותי התכנון השונים. יש שיטענו, כי המצוקה התקציבית ומצוקת כוח האדם הנגזרת ממנה אינה מאפשרת ממילא להכין דיונים בתדירות גבוהה יותר מתדירות הדיונים כעת, וגם אם יתכנסו מוסדות התכנון בתדירות גבוהה יותר, לא יהיה להם ממילא על מה לדון. הפתרון הקל והפחות ישים לבעיה זו הוא הגדלת תקציב (שהרי יותר קל לבצע שינויי חקיקה מאשר להגדיל תקציב). הפתרון היותר יצירתי הוא הפרטה, דומה לזו הקיימת בוועדות הערר, וקביעת וגביית אגרות מכוח סמכות הקבועה בחוק.

הכותב מתמחה בתכנון ובנייה ושותף במשרד אהרנסון-אבולעפיה-גלאון-צין- אמודאי ושות'.