לקחת דוגמה מוועדות הערר

התקינו אגרות - תיקון 43 לחוק התכנון והבנייה אפשר לכל בעל עניין בקרקע להגיש תוכניות למוסדות התכנון. עם זאת, המחוקק לא חשב שהציבור צריך לממן את הטיפול בתוכניות בכלל, ושל בעלי עניין בפרט, וקבע כי שר הפנים רשאי לקבוע אגרות להגשת תוכניות ולטיפול בהן. שר הפנים חשב, כנראה, אחרת מהמחוקק (בהקשר של תיקון 43 לחוק זה קורה לו הרבה), ועד עתה לא התקין תקנות המחייבות בעלי עניין בתשלום אגרות כאמור. בינתיים, כולנו משלמים מכיסנו הציבורי את הוצאות הטיפול בתוכניות בעבור אותם מתי מעט שזכו להיות "בעלי עניין בקרקע". הנה לכם מקור מימון ישיר, פשוט, ואם יורשה לי, מוצדק, למימון הטיפול בתוכניות במוסדות התכנון.

הפריטו - כאשר בוחנים את מקורות המימון לפעולתם של מוסדות התכנון אי אפשר להימנע מלשאול: מדוע בעצם צריך את כל זה? מדוע לא יופרטו הוועדות המחוזיות?

לא, איני מתכוון להציע להחליף את חברי הוועדה המחוזית באנשים מחוץ למערכת הציבורית שאינם עובדי ציבור (ראו בג"ץ דרעי ואבולוף). אך מוצע להפריט את המנגנונים ואת המינהלות של הוועדות המחוזיות בשלב הראשון, ואת כל צוותי התכנון, למעט ראשי הצוותים ומתכנן המחוז, בשלב השני.

בכלל לא ברור כיצד יועצים משפטיים, יועצי תנועה, חוקרים, שמאים, יועצי איכות הסביבה ואחרים יכולים להיות יועצים חיצוניים לוועדות המחוזיות, ואילו בודקי תוכניות, שלהם השפעה קטנה בהרבה על ההליך התכנוני, חייבים להיות עובדי הוועדה. קל וחומר הדברים נכונים לגבי עובדי מנגנון ומינהלה.

אי אפשר שלא להזכיר ולהתפעל בהקשר זה מוועדות הערר. הנה לכם מוסד תכנון, שמלכתחילה כל "העורף המינהלתי" שלו נמסר לחברות פרטיות, שזכו במכרז שפרסם משרד הפנים. למעט חברי הוועדה, כל מנגנון הפקידות, המזכירות, המשרדים והציוד שייכים לחברת הניהול של הוועדה, והעסק פועל מצוין. דיונים נקבעים בתוך זמן קצר. התיקים תמיד במקומם. פרוטוקולים נשלחים במועד ולכתובת הנכונה, וכך גם הזמנות לדיונים. התקלות המינהליות בוועדות הערר שואפות לאפס, כיוון שלחברות הניהול אין כל רצון לאבד את זכייתן. מודל ההפרטה של ועדות הערר אומץ, בקווי דמיון כאלה ואחרים, גם על ידי מספר ועדות מקומיות, אשר מבלי לוותר על התפקיד הסטטוטורי של מהנדס הוועדה, מסרו את כל יתר התפקידים לחברות פרטיות.

בוועדות המחוזיות תהליכי ההפרטה טרם החלו. אולי בגלל חשש מהתנגדות קשה של העובדים בוועדות המחוזיות (אשר יגלו בסופו של הליך, לאחר שוועד העובדים יסיים את סדר יומו הפוליטי, כי שד ההפרטה אינו נורא כל כך), ואולי מטעמים אחרים. ואולם יהיו הטעמים אשר יהיו, מודל ההפרטה במוסדות תכנון מוכיח את עצמו, ובוודאי יש בו כדי לתת תשובה נוספת על שאלת השאלות - מאיפה הכסף!

הכותב מתמחה בתכנון ובנייה ושותף במשרד אהרנסון, אבולעפיה, גלאון, צין, אמודאי ושות'.