שאלת שיקול הדעת לא נפתרה

הרכב מיוחד של בג"צ יכריע בשאלת הקווים לדמותו של נציג ציבור בוועדה המחוזית

מועצת עיריית ירושלים בחרה בשבוע שעבר ארבעה נציגים לוועדה המחוזית, הפועלת בהרכב חסר למעלה משנה, וזאת לאחר שבג"צ פסל את ארבעת החברים הקודמים מפני שאינם עובדי העירייה והתעורר חשש לניגוד עניינים בתיפקודם. בקרוב צפויה להתקבל הכרעה בעניין בדיון נוסף בבג"צ, בהרכב של 7 שופטים.

מינוי ארבעת הנציגים החדשים, כצפוי כולם מהקואליציה, שלושה מהם מהסיעות החרדיות ושלושה מהם סגני ראש עיר, מעורר שאלות. למרות שמדובר במינוי זמני לשלושה חודשים - והרי אין קבוע יותר מהזמני - יש לבחון את מידת ההתאמה בין המינויים לבין פרשנות הפסיקה ועמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין.

האומנם נפתרה שאלת חופש שיקול הדעת של נציגי ציבור בוועדה המחוזית? האם עובדי עירייה או נבחריה נקיים מניגודי עניינים באופן אוטומטי? נראה שהתשובה לשתי השאלות היא שלילית.

לפי הפרשנות של רובינשטיין, נציגי ציבור בוועדות המחוזיות צריכים להיות עובדי עירייה או נבחריה. שופטות בג"צ דליה דורנר ודורית בייניש אימצו את דעת רובינשטיין וקבעו, כי נציגי הציבור מייצגים את עמדת העירייה ולא אמורים להפעיל שיקול דעת. לעומתן, השופטת איילה פרוקצ'יה, בעמדת מיעוט בבג"צ, התייחסה לשאלת שיקול דעתם של הנציגים בוועדה וקבעה, כי חבר ועדה מטעם העירייה אינו בבחינת שופר של הרשות ולכן אינו חייב להיות מועסק על ידה.

האם ארבעת הנציגים החדשים, שאמורים לייצג את עמדת העירייה, לא יהיו למעשה מריונטות של ראש העיר אהוד אולמרט וירימו אוטומטית ארבע ידיים "בעד" או ארבע ידיים "נגד".

תסריט אחר, גרוע לא פחות, הוא שארבעת הנציגים הנבחרים, שבראש ובראשונה הם פוליטיקאים, ידרשו תקציבים לכל מיני עמותות כתנאי להצבעה כזו או אחרת. במקרה כזה, המחוזית עלולה להפוך למכשיר פוליטי ולזירת סחטנות בלתי פוסקת.

ונניח שעמדת היועץ המשפטי אינה שוללת את התיפקוד המריונטי והתסריט הסחטני יתגלה כתלוש מהמציאות - האם תיפתר שאלת ניגוד העניינים? ספק גדול. עיריית ירושלים היא היזמית הגדולה ביותר במחוז. מה יעשו אז נציגיה? יצאו מהדיונים בתוכניות שמקדמת העירייה? גם במקרה כזה, כאשר ארבעת החברים יישבו בפרוזדור למען מראית העין, רוחם עדיין תישאר בוועדה. הקומבינות של תתמוך בשלי ואני בשלך חזקות מדלת עץ המפרידה רק פיזית.

נבון יותר לבחור את הנציגים מקבוצות אינטרסים שונות, למשל נציג הגופים הירוקים, נציג מינהלים קהילתיים, נציג הפריפריות. כך תימנע בעיית ריכוז הכוח בידי ארבעה חברים המהווים כמעט רבע מהוועדה המחוזית.

החשוב מכל הוא לא להגיע למצב בו הנציג יהיה בובה על חוט, כי שיקול דעת הוא אלמנטרי בתכנון והחלטה שגויה עלולה להיות בכייה לדורות. לכן, הפוליטיקאים צריכים לפנות את הבמה לאנשי המקצוע ולנציגי סקטורים שונים בציבור.