ייעוד המבנה להייטק אינו מתיישב עם ייעוד של תעשייה הקשורה לחקלאות

בית המשפט המחוזי בת"א קיבל את עתירתה של החברה להגנת הטבע נגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חוף השרון, להוציא היתרי בנייה לחברות יכין החקלאית ועץ ויניר. היתר הבנייה ניתן להקמתו של מבנה המיועד לתעשייה עתירת ידע על מקרקעין שבתחום שיפוטה של המועצה האיזורית חוף השרון. המדובר בפרויקט שהיה מיועד למשרדי חברת סאיטקס.
המקרקעין נמצאים סמוך לצומת הדרים במרחב שבין רעננה לכפר-סבא מדרום לבין נתניה שבצפון. יכין ועץ ויניר (המשיבות) ביקשו מהוועדה המקומית היתר להקמת מבנה לתעשייה עתירת ידע בשטח כולל של 58,632 מ"ר.

השופט, ד"ר אשר גרוניס, קבע, כי החלטת הוועדה המקומית חוף השרון מחודש נובמבר 2000, להוציא את היתר הבנייה, אינה מתיישבת עם התוכניות המפורטות שבתוקף ועל כן היא בטלה. על המקרקעין מצוי כיום בית אריזה בן שתי קומות.

החברה להגנת הטבע טענה, באמצעות עו"ד ד"ר י. ברוכטמן, כי היתר הבנייה סותר את התוכניות שבתוקף וכי ניתן להקים על המקרקעין מבנה או מבנים שייעודם תעשייה או אחסנה הקשורים בחקלאות.

המשיבות טענו, כי הייעוד של המבנה המתוכנן לתעשיית עתירת ידע עדיף לעומת ייעוד של תעשייה הקשורה בחקלאות.

גרוניס ציין, כי הצדדים יצאו מנקודת הנחה משותפת, שלפיה תעשיית היי-טק היא בבחינת תעשייה לכל עניין ודבר, אולם, לדבריו, ספק אם שימוש הנעשה על ידי תעשייה עתירת ידע בא בגדר תעשייה במשמעות הרגילה והמקובלת של ביטוי זה, או שמא תעשייה עתירת ידע קרובה יותר מבחינת מאפייני השימוש למבני משרדים.

לדבריו, במקרה הנדון ברור כי התעשייה שבה דובר בתוכנית המתאר המחוזית קשורה לשימוש חקלאי. כך שהחלטת הוועדה המקומית, להוצאת היתר למבנה לתעשייה עתירת ידע, עומדת בניגוד לתוכניות שבתוקף ויש לפסול אותה.

לדברי גרוניס, קיומו של המבנה במקום עלול להשפיע על הסביבה הקרובה - להביא ללחצים לפיתוח מואץ שלה וכך לפגוע בייעוד הקבוע בתוכנית המתאר הארצית, דהיינו - שטח נוף כפרי פתוח.

בפסק הדין התייחס גרוניס גם לעמדתה ולתפקידה של הוועדה המקומית. לדבריו, על הוועדה להקפיד על שמירתם, קיומם ואכיפתם של דיני התכנון והבנייה. במקרה הנדון עמדתה של הוועדה אינה מתיישבת עם תפקידה כמוסד תכנון.

לדבריו, מקרה זה הוא דוגמה נוספת לתופעה שאליה התייחס בית המשפט העליון, שלפיה רשויות מקומיות וועדות מקומיות לתכנון ובנייה פועלות יחד עם יזמים וקבלנים, אם ביודעין ואם ברשלנות, מתוך כוונה לשרת אינטרס של הרשות המקומית או אינטרס אחר בניגוד לחוקי התכנון והבנייה.

גרוניס קבע, כי גם במקרה הנדון גבר האינטרס המקומי בלא שניתן משקל ראוי לטובת הכלל ולהשלכות המעשה על הדורות הבאים. לדבריו, בהחלטת הוועדה המקומית יש מרכיב בעייתי נוסף - מתן אישור למבנה שגובהו 23 מטר כאילו מדובר במבנה בן שתי קומות.

גרוניס ביטל את החלטתה של הוועדה המקומית להוציא היתר בנייה ליכין ולעץ ויניר, תוך ציון, כי מצער לגלות כי הוועדה המקומית, כמי שאמונה ואמורה לדאוג לקיום דיני התכנון והבנייה ולאכיפתם, קיבלה החלטה הסותרת את התוכניות המפורטות החלות על המקרקעין.

הוועדה המקומית חוף השרון חויבה לשלם לחברה להגנת הטבע הוצאות בסך 15 אלף שקל וסכום דומה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה מחוז המרכז, שתמכה בטענות החברה להגנת הטבע וביקשה להפוך ממשיבה לעותרת נוספת.

יכין ועץ ויניר חוייבו לשלם הוצאות בסך 10,000 שקל לחברה להגנת הטבע וסכום דומה לוועדה המחוזית. (עת"מ 1146/01)