קואליציה: לחזק, לא להקים

לא עזרו ניסיונות ההרגעה של משרד התשתיות ומשרד השיכון, שהודיעו שמדובר ב-20 יישובים בלבד, שיקומו רק אם יתרחש נס כלכלי. הירוקים אמרו, שמתוך ניסיון העבר הם יודעים, שאת היוזמות האלה צריך למנוע כשהן צעירות, ואין להניח לפוליטיקאים להשתעשע בבניין הארץ, על חשבון השטחים הפתוחים. אנשי האקדמיה ואנשי התכנון הסכימו עם קביעה זו. נציגי הממשלה ניסו להוכיח את ההפך.

החברה להגנת הטבע היתה נחרצת מאוד בעמדתה. "חזרה למדיניות גורפת של הקמת יישובים חדשים עומדת בסתירה למדיניות התכנון שהתגבשה במהלך השנים האחרונות, ואשר באה לידי ביטוי בתוכניות המתאר הארציות והמחוזיות", אמר מנכ"ל החברה להגנת הטבע, מיקי ליפשיץ. "בעוד שמדיניות התכנון הלאומי דוגלת בעיקרון של התכנסות אל השטח הבנוי וריכוז השטח הפתוח, תוך שמירה קפדנית על מרחבים פתוחים, מבטאת היוזמה להקמת היישובים החדשים מדיניות הפוכה.

"זאת ועוד: חלק מן היוזמות המוצעות כיום הן כאלה אשר נדונו בעבר במוסדות התכנון ונדחו על הסף. היישובים החדשים יתחרו ביישובים הקיימים המשוועים למשאבים שיאפשרו את חיזוקם. כל יישוב חדש מושך אוכלוסיה חזקה מהיישובים הקיימים ומחלישם עוד יותר, ומונע אפשרות לשיקום ולשיפור. יישובים חדשים אינם פותרים עוד בעיה דמוגרפית או ביטחונית, אלא מחריפים בעיות אלה".

פרופ' גדעון ביגר מאוניברסיטת חיפה, דיבר בשמם של מי שרואים בהתיישבות את הפתרון לבעיותיה הדמוגרפיות של המדינה, והתריע על הכיבוש הזוחל של הקרקעות על ידי אזרחיה הערביים של המדינה. דבריו עוררו התמרמרות קלה בשורות האחוריות של האולם.

"איזורים ריקים קוראים לכל מיני אנשים לעלות על השטח, ואם לא תהיה יוזמה ממשלתית, אחרים יעלו על ראשי הגבעות. תפקיד הדור שלנו הוא לא לשמר את המרחב עבור הדורות הבאים, אלא לפתח עבורם את הארץ. כל דור צריך להכין תשתית לדור הבא אחריו. אם נקים הרבה יישובים זה יהיה לתועלת כולנו".

ראש אגף תיאום ובקרה במשרד ראש הממשלה, בארי הולצמן, ניסה להוריד את הנוכחים מאשליית 60 יישובים. "לדעתי, בשנים הקרובות ובאילוצי התקציב ובמכפלות של 20 מיליון שקל ואפילו 30 מיליון שקל עלות הקמת יישוב, לא יקום אפילו יישוב אחד", ניסה הולצמן להרגיע, אך מיד חזר ואמר, שאין ברירה אלא להקים יישובים כדי לשמור על קרקעות המדינה, שגורמי החוק נכשלו בהגנה עליהן.

יועץ שר הביטחון להתיישבות, יוסי ורדי, הצהיר, שקביעת דמותה של מפת המדינה היא אתגר לאומי, ולכן רק הקמת יישובים חדשים בקצב קבוע, והרחבת יישובים קיימים, תהיה התשובה הנאותה. ורדי התלונן על מוסדות התכנון שאינם מאפשרים את הרחבת מי עמי, כשמנגד אום אל-פחם עולה כפורחת: "מדינת ישראל עושה הכל כדי שהגליל והנגב יישארו בפריפריה".

מנכ"ל רשות הטבע והגנים, אהרון ורדי, הזכיר לנוכחים, שבמשך למעלה מ-30 שנות שליטה ישראלית בגולן הוקמו במקום 30 יישובים בלבד, ותוהה כיצד מתכוונת המדינה להוסיף פתאום עוד 60 ישובים.

"שפת התכנון היא שפה מאוזנת", אומר ורדי, "ולכן צריך קודם כל לחשוב ולהחליט. אם לא נשמור על המרחבים הפתוחים, רוב הנוף בארץ יהיה אנכי ולא יישאר בה נוף אופקי בכלל".

פרופסור עזרא סדן מציע לשמור על השטחים הפתוחים באמצעות הפרטת הקרקע והתיישבות בודדים, רעיון שממילא לא עמד במבחן בג"ץ. עוד אמר סדן, שאת שטחים הפתוחים צריך לנהל מחוץ לשוק הכלכלי, מתוך ידיעה שיש בהם ערכים ברורים של מוצר ציבורי. סדן סיפר על עבודה שעשה משרדו, שבה חושב ערכו של כל מטר ברצועת החוף בעלות של רבע מיליון דולר, דבר הממחיש את ערכם הרב בעיני הציבור בארץ.

ח"כ אבשלום וילן ממר"צ, וחבר קיבוץ נגבה, כינה את תוכנית משרד השיכון ומשרד התשתיות כמניפולציה פוליטית שיוצרת סדר עדיפויות מעוות. "עד מלחמת השחרור הגבול נקבע על פי התלם האחרון", אמר וילן, "מאז הקמת הצבא תפיסה זו אינה עובדת יותר. במלחמת יום הכיפורים פונו יישובי רמת הגולן ובשיחות השלום עם הפלשתינים דובר על החלפת שטחים. יש כיום בארץ 800 מושבים וקיבוצים שמשוועים לכוח אדם חדש ולסיוע. ניסיון לבנות עוד יישובים צמודי קרקע יהיה שגיאה קשה, שלא מאוחר לחסום אותה".

פרופ' ארנון סופר, אף הוא מאוניברסיטת חיפה, חרד גם הוא מפני תופעת תפיסת השטחים הפתוחים ומפני הצטופפות היהודים על קו המים, אך המסקנה שלו הפוכה מזו של ביגר. לדעתו צריך להקים מקסימום חמישה יישובים חדשים במקומות אסטרטגיים, ולהניח לשלום לכל שאר השטחים הפתוחים.

נשיא המכללה האקדמית תל-חי, מוטי שכטר, מזהיר מפני חזרה לשנות ה-60, שבהן המדינה "שפכה" יישובים בלי כל הגיון תכנוני וללא תשתית תעסוקתית. "זה אולי מכסה את המפה", אמר שכטר, "אבל לא משיג שום מטרה. אם נזרוק אנשים לא נשיג מאומה. צריך לחזק את מה שיש".

מנהל מינהל מקרקעי ישראל לשעבר, עו"ד שלמה בן-אליהו, חזר על רעיונותיו שעיקרם כיצד לחזק את הפריפריה. "הממשלה יכולה לשנות שיווקים ולהגביל את הבנייה במרכז הארץ", אומר בן-אליהו, "הדבר כדאי גם אם בכך יעלו המחירים. למדינה יש טכניקות כיצד לנייד אנשים. כמו שהמדינה הצליחה להביא 200 אלף נפש ליש"ע, באמצעות סבסוד, פיתוח, משכנתאות, תחבורה, חינוך ותעשייה, כך אפשר לעשות גם עם יתר חלקי הארץ".

את "הפצצה" הטילה לחלל האולם פרופ' נעמי כרמון, מהפקולטה לארכיטקטורה ובניין ערים בטכניון. "בניגוד למה שמקובל להאמין", אמרה כרמון, "המשאב החסר ביותר בארץ הוא לא קרקע אלא אוכלוסיה. התוספת השנתית של האוכלוסיה היהודית בארץ היא 40 אלף משקי בית, כמחציתם עולים. 20 אלף מהם מוגדרים כאוכלוסיה חזקה, שכל יישוב מעוניין למשכה. הסכנה היא, שאם יוקמו יישובים חדשים, הם ימשכו אליהם חלק גדול מאותה תוספת שנתית קטנטנה של משפחות צעירות ומשכילות, ויגרמו בכך נזק ליישובים אחרים. רק מי שתומך באיכות חיים למעטים, על חשבון ירידת איכות החיים ביישובים הוותיקים, יוכל ללמד סנגוריה על תוספת יישובים חדשים. לדעתי, נדירות משאב האוכלוסיה היא הנימוק העיקרי שבגללו יש להימנע מהקמת יישובים חדשים בשנים הקרובות. את תוספת האוכלוסיה יש לכוון ליישובים הוותיקים, חלקם במרכז הארץ וחלקם לפריפריה".

יועץ ראש הממשלה להתיישבות, עוזי קרן, ניסה לטעון שהארגונים הירוקים מתנגדים לפריפריה. מנהלת מינהל התכנון, דינה רצ'בסקי, לא הצליחה להתאפק ואמרה, שלדעתה הוא מתבלבל בין פריפריה לפרבור. "פריפריה שווה התיישבות, בפריפריה נולד הערך 'אחרי'", הרעים קרן בקולו.

"האם פריסת אוכלוסיה אינה מטרה?", המשיך קרן, "האם שמירת קרקעות אינה יעד? היכן מגדלים את מרבית המזון? מי ישמור עליה, הבדואים בנגב? ביום שלא תהיה התיישבות, לא יהיו יותר יעדים לאומיים. נהיה מדינת חוק נורמלית, אבל בלי טיפת פטריוטיות".

ראש המועצה המקומית עילבון, ד"ר חנא סוויד, ביקש לתבוע את עלבונם של אזרחי המדינה הערביים. "בחברה נורמלית הקמת יישוב הוא דבר נכון אם הוא מונע ממניעים אזרחיים, כאשר גם שיקול בטחוני הוא שיקול לגיטימי. הבעיה היא שבארץ הקמת יישובים הפכה לכלי שליטה ולאחד הגילויים של רוב נגד מיעוט. בארץ מקימים יישובים בצורה דורסנית, ומפחידים את הציבור עם מושגים של 'ריפוי בדמוגרפיה'. אסור שהקמת יישובים חדשים תהפוך בארץ לאובססיה שאין מאחוריה הגיון תכנוני.

"מי שמדבר על בנייה לא חוקית אצל הערבים, שיסתכל על היהודים. אין כאן אף צד שהוא טהור וצח. אצל הערבים בנייה בלתי חוקית היא כמו בניית יישובים חדשים. אני מוכן לוותר על בג"ץ קעדן, אך מצד שני אי אפשר שלא לאפשר לאוכלוסיה הערבית להקים יישובים חדשים".

רצ'בסקי הביאה נתונים שסותרים במידה רבה את הצהרות משרד השיכון בדבר חשיבות הפריפריה. לדבריה, במהלך 2000 הוגשו לרשויות התכנון תוכניות ל-53 אלף יחידות דיור באיזור המרכז, אך רק 10,000 יחידות בדרום ו-14 אלף יחידות בצפון. לדבריה, מספרים אלה רק מוכיחים את כוונותיה האמיתיות של הממשלה.

"כששר הפנים שאל אותי היכן נוכל לעצב מדיניות", סיפרה רצ'בסקי, "אמרתי לו, אם אתה חושב שנכון לאחד רשויות, אתה צריך לתמוך בחיזוק יישובים קיימים ולהתנגד להקמת יישובים חדשים".

שר השיכון, נתן שרנסקי, אמר בתגובה לכנס: "בישראל נערך מאבק קשה וטעון על עתיד אדמות המדינה, מול תביעות מדהימות ובלתי רציונליות של אוכלוסיות מסוימות, המשתלטות על קרקעות ללא אישורים וקובעות עובדות מסוכנות בשטח. היישובים החדשים יעניקו מגוון אופציות לאזרחי המדינה, ולא יבואו חלילה על חשבון ערי הפיתוח ויישובי הגליל והנגב". הירוקים לא השתכנעו.