פיצוי לטרור: יש להוכיח גם מניע

מטרת המחוקק בנושא הפיצויים בחוק מס רכוש וקרן הפיצויים הינה להבטיח מתן פיצויים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מפעולת חבלה המכוונת נגד מדינת ישראל ואזרחיה. מטרה זו באה לידי ביטוי הן בהיסטוריה החקיקתית של החוק, והן בהגדרת "נזק מלחמה" בסעיף 35 לחוק.

מטרת המחוקק בנושא הפיצויים בחוק מס רכוש מושתתת, בין היתר, על רעיון הביטוח, דהיינו, להביא לפיזורם של נזקי מלחמה, תוך תפיסה בסיסית כי מדובר בנזקים שאינם מיוחדים לבעל רכוש כזה או אחר, אלא בנזקים כתוצאה מפעילות מלחמה או איבה.

חוק מס רכוש וקרן פיצויים מקנה זכות לפיצוי בגין נזק ישיר שנגרם לגופו של נכס. בנסיבות מסוימות, החוק מקנה זכות לפיצוי גם בגין נזקים עקיפים, של הפסד או מניעת רווח. ואולם, הזכאות לפיצוי זה הוכרה רק ביחס ליישובים שנקבעו כיישובי ספר.

"נזק מלחמה" מוגדר בחוק כנזק, שנגרם לגופו של נכס עקב פעולות מלחמה על-ידי הצבאות הסדירים של האויב, או עקב פעולות איבה אחרות נגד ישראל, או עקב פעולות מלחמה על-ידי צה"ל. בית המשפט העליון, בפרשת

ס.ת.ו בקעות, הצביע על שני יסודות מצטברים, שעם התקיימותם תיחשב פעולה לפעולת איבה לצורך חוק הפיצויים:

א. יסוד אחד הוא יסוד אובייקטיבי של הנזק שלא כדין לרכושו של אדם. יסוד זה עשוי להתגבש במגוון של דרכים: הצתות רכוש, השחתתו בדרכים שונות, השמדתו בדרך של פיצוץ וכיו"ב פעולות, בכלל זה עשויים להימצא, באופן כללי, גם מעשי גניבה.

היסוד הראשון הוא יסוד הכרחי, אך לא מספיק. לא כל גרימת נזק לרכוש היא בבחינת פעולת איבה במשמעות חוק הפיצויים.

ב. היסוד השני הוא יסוד המניע הנוגע למוטיבציה של מבצע הפעולה. פעולות איבה, במובן החוק, עשויות להיות מונעות משנאה או עוינות לישראל, והן כוללות פעולות אשר תכליתן לפגוע בקיומה של מדינת ישראל, בריבונותה או באינטרסים חיוניים שלה.

פעולות איבה כוללים גם פעולות טרור נגד ישראל, אשר מטרתן להפחיד או להפעיל כפייה על אזרחי המדינה, או להשפיע על מדיניותה או פעולותיה של ישראל על-ידי הפחדה או כפייה. מבחינת המבצעים של פעולות איבה, הזהות הישראלית או הזיקה לישראל הן המאפיין הרלוונטי המצדיק את הפגיעה ברכוש.

הוכחת המניע שביסוד פעולת איבה איננה דבר קל. ברוב הגדול של המקרים, מבצעי המעשים אינם ידועים כלל, אינם נתפסים ואינם מובאים לדין, כך שלא ניתן לברר מה היתה הכוונה מאחורי המעשה. התוצאה היא, כי פעמים רבות אין בפני בית המשפט ראיות ישירות על כוונתם של מבצעי הפעולה. נטל השכנוע בתביעה לפי חוק הפיצויים מוטל על התובע, אשר עליו להוכיח את תביעתו כמקובל בהליכים אזרחיים, במאזן הסתברויות.

יחד עם זאת, בשל הקושי הראייתי הטבוע במקרים אלה, בית המשפט נזקק לראיות נסיבתיות, מהן עולה כוונת המבצעים. על יסוד ראיות אלה ניתן לקבוע, האם המסקנה המסתברת יותר היא, כי מדובר בכוונה פלילית רגילה אשר במרכזה מוטיבציה להשיג טובת הנאה רכושית, או שמא מדובר בפעולת איבה המכוונת נגד ישראלים כישראלים.

בהתאם לגישה זו פעלו ופועלים בתי המשפט וועדות הערר, הדנים בתביעות לפי חוק הפיצויים. לדוגמה: ועדות הערר הפועלות מכוח חוק הפיצויים מייחסות משקל לשאלה, האם המקום בו נגרם נזק לרכוש הוא מקום המועד לפיגועים בו נעשו מעשי פיגוע רכוש בעבר; כמו כן, ניתן משקל לאיומים קודמים לפעולה, וכן במקרה של גניבה, ניתן משקל לטיבו של רכוש שנגנב והאם יכול הגנב להפיק רווחים על-ידי מכירתו. בתי המשפט נהגו לפרש את המונח "פעולת איבה" באופן מצומצם, כיוון שהמדובר בחוק המאפשר תשלום פיצוי מכספי ציבור והבנוי על איזון תקציבי.

בהגשת תביעה למנהל קרן הפיצויים על-פי החוק ובהגשת ערר לוועדת הערר על-פי החוק, יש להצטייד באישורים של צה"ל, המשטרה ומשרד הביטחון הקובעים, כי מדובר באירוע פח"ע (פעילות חבלנית עוינת). בהקשר זה יש להוסיף, כי תקנה 6 לתקנות הפיצויים קובעת, שתעודה מאת שר הביטחון או מאת מי שהוא מינה לכך, המעידה שנכס פלוני ניזק נזק מלחמה, תשמש ראיה לכאורה לדבר.

התפעול של החוק ותשלום הפיצוי הינם באחריות משרדי מיסוי מקרקעין בכל רחבי הארץ. כך בכל אירוע בו נגרמים נזקי רכוש, מגיע צוות מיוחד האחראי על הטיפול הפיצוי באירוע ועושה ימים כלילות לטפל בו. בפרשת סתיו בקעות נפסק לגבי גניבת רכב, כי הראיות הנסיבתיות הובילו לכך, שכוונת המבצעים היתה כוונה פלילית רגילה, אשר במרכזה מניע ומוטיבציה להשיג טובת הנאה, ואין המדובר בפעולה המכוונת נגד ישראלים כישראלים, כאמור לעיל.

בין היתר, בקובעו שהמדובר באירוע פלילי מן השורה, בית המשפט הסתמך על כך, כי המבצעים ביצעו פירוק שיטתי לגורמים של חלקי הרכב. מאפיינים אלו מעידים על כך, שהמדובר בפעולה פלילית של מי שעיסוקם בכך, אשר מבקשים להפיק מהרכב שגזלו טובת הנאה רכושית בצורת חלקי חילוף, ואין המדובר בהיזק זדוני שניתן לראותו כפעולת איבה.

האמור ברשימה זו הוא על דעת הכותבים בלבד ואינו מייצג עמדת גורם רשמי כלשהו. הכותבת היא מנהלת מחלקת מיסוי בינ"ל ומנהלת מחלקת מיסוי מקרקעין לשעבר בלשכה המשפטית בנציבות מס הכנסה. הכותב הוא מנהל מחלקת שומת מקרקעין לשעבר.