ג'יימס בונד של ההנדסה

דוגמאות למשיכתה של החברה לפרוייקטים אקסטרווגנטיים, גדולים מהחיים: שיגור לוויינים מהים או בניית בסיסי אוויר צפים עבור הצבא האמריקני. אבל באותה המידה יכול היה אותו משקיף להתייחס גם לסגנון החיים האקזוטי של בכיריה, המטה המפואר ברובע סנט ג'יימס הלונדוני, מטוס המנהלים, אחוזה באוקספורדשייר, ודירות של החברה בלונדון, ניו יורק ופאריז.

אם נוקיה היא החברה הסקנדינבית שזינקה בשנות ה-90 באופן כה מרהיב לבמה העולמית, קברנר היא החברה הסקנדינבית שניסתה להפוך למובילה עולמית ונכשלה.

קברנר חשבה שהיא יכולה לעשות ניסים. היא הפכה לקבוצת המספנות הגדולה באירופה, כשהיא קוראת תיגר על הדיעה המקובלת שאירופה אינה יכולה לשמש עוד כגורם תחרותי בענף העולמי. ב-1996 השתלטה על החברה הבריטית טרפלגר האוס, מתוך אמונה כי תוכל לשקם את מצבה הפיננסי הרעוע אחרי שנים של הפסדים. "זו היתה פשוט מגלומניה פשוטה", מסביר אנליסט. "בהנהלת קברנר חשבו שהם יותר חכמים מכל אחד אחר".

כיום, נדרשת ספינת הדגל הנורבגית לשעבר לבחון את הכישלון הצורב של האסטרטגיה שלה. במקום להפוך למובילה עולמית בהנדסה ובנייה, כפי שתיכננה לעשות באמצעות רכישת טרפלגר האוס, נלחמת כיום קברנר על חייה, כשהיא מנסה להדוף איום מרחף של פשיטת רגל ומשתדלת שלא לחסל את כספי בעלי המניות שלה.

החוב הענקי שלה, המסתכם ב-6.5 מיליארד קרונות נורבגיות (730 מיליון דולר), משאיר הרחק מאחור את שווי השוק שלה, שנאמד עתה ב-1.55 מיליארד קרונות בסך הכל. על גורלה מחליטים כיום הבנקים שלה ובעלי המניות הגדולים, בעיקר יוקוס, חברת הנפט הרוסית, המתעתדת לרכוש 40% מקברנר, ואשר הבטחתה להשלים את העיסקה בלוח זמנים מקוצר ולהזרים לה את התשלום הראשון, היא שמנעה אמש (ב') מקברנר להכריז על פשיטת רגל.

קברנר לא היתה מגיעה למצב כזה, אלמלא המחיר הכבד של 904 מיליון ליש"ט ששילם מנכ"לה לשעבר, אריק טונסת', תמורת טרפלגר האוס.

אלא שקבוצת התעשייה הנורבגית לא רק שילמה מחיר גבוה מדי תמורת עסק שסבל מהפסדים של יותר מ-700 מיליון ליש"ט במשך חמש השנים שקדמו לרכישתו; היא גם לקחה על עצמה חוב גדול מדי - 750 מיליון ליש"ט - כדי לממן את העיסקה והיתה איטית מדי בהשלת הפעילויות בטרפלגר שאינן פעילויות ליבה.

חיבור שני התאגידים המגושמים הוליד ישות מסורבלת שהתפרסה על פני 50 מדינות, 800 עסקים נפרדים ו-80,000 עובדים. על הפעילויות העיקריות שלה נמנו הנדסה, בנייה, פיתוח נדל"ן, אנרגיה ובניית ספינות. אבל היו גם עסקים אחרים, כולל גידול דגים, ציוד לספינות, ניר ומטענים.

ברור היה שהחברה חייבת להתמקד ולהתחיל בהשלת פעילויות מיותרות. היה ברור גם שיש להביא לשיפור ביצועיה של פעילות הליבה בטרפלגר האוס. "מה שקיוותה קברנר לעשות באמצעות רכישת טרפלגר האוס הוא לחזק את שולי הרווח מ-1% ל-3%. אולם במציאות הדבר הוכח כקשה להשגה", אומר גונטר הולן, אנליסט בכיר בפרנלי פונדס באוסלו.

במציאות התברר שגם השלת הנכסים בקצב שהיה רצוי לקברנר הוכחה כמשימה בלתי אפשרית, גם משום שהמחירים שדרשה היו כנראה גבוהים מדי. מאז שרכשה את טרפלגר האוס, ביקשה קברנר להיפטר מקונרד, פעילות השיט, שחלשה בין היתר על ספינת התענוגות והיהלום שבכתר קווין אליזבט 2. שנתיים נדרשו לה בטרם הושלמה העיסקה.

גם במהלך מאמצי ההשלה, המשיכה קברנר לצבור עוד ועוד נכסים. ב-1997 רכשה, למשל, יצרנית סכינים שבדית וב-1998 התווספה לפורטפוליו האדיר שלה גם מספנה אמריקנית מפילדלפיה.

עד אמצע 1998, היה כבר ברור שהדברים לא ממש דופקים שם כמו שצריך. תוצאותיה החלו להתדרדר, חובותיה תפחו, האמון בהנהלה נפגע, ומחיר מניית החברה נפל, למשל, לשפל של 12 שנה.

טונסת' עמד במרכז חילוקי הדיעות. הוא הואשם בכך שהשתמש ללא בושה ברכישת טרפלגר האוס ובמעבר המתחייב כביכול של מטה החברה ללונדון כדי לשפר את משכורתו ואת הטבותיו. ב-1995 עמד שכרו השנתי על 1.8 מיליון קרונות נורבגיות. עבור תשעת החודשים הראשונים של 1998, לעומת זאת, שולם לו שכר של 5.8 מיליון קרונות. "טונסת' חש כי מגיעים לו כל אותם קישוטים השייכים לחברות בינלאומיות", מסביר משקיף מקומי.

טונסת' הצטרף לקברנר ב-1988 מנורסק הידרו. סגנון הניהול שלו היה ברור מהדרך שבה בנה את הידרו, והפך אותה לפעילות הדשנים המובילה באירופה באמצעות סידרה של רכישות. את קברנר ייעד להיות חברת המספנות המובילה באירופה, ואת מטרתו ניסה להשיג בדרך היחידה שהכיר, באמצעות רכישות.

האסטרטגיה הוכחה בתחילה כרווחית ביותר, אולם עד אמצע שנות ה-90 החלו פעילויות הליבה של קברנר לסבול מהרכישות המואצות. אפילו מספר ההזמנות לבניית ספינות החל ליפול ושולי הרווח לא עמדו בלחץ. החברה חשה בצורך להרים עיסקה גדולה. תחילה היה זה ניסיון ההשתלטות העוין על אמק, חברת הבנייה הבריטית. משנכשל הניסיון, פנתה קברנר לטרפלגר האוס.

"טונסת' היה איש חזון, יזם, אבל הוא לא היה חזק בפרטים", אומר גורם בקברנר. טונסת', שעובד כיום באינוביישן (Innovation), חברת ייעוץ הפועלת מאוסלו, לא ממש מסכים. "אני לא מתבייש ברכישת טרפלגר", הוא אומר. "הבעיות של קברנר לא נגרמו בשל רכישת טרפלגר, הן נבעו בעיקר מהפעילויות המסורתיות של החברה. רבים מהעסקים הישנים של קברנר נזקקו להזרמות מזומנים, בעוד שהפעילויות שרכשו באמצעות טרפלגר האוס תרמו למאזן המזומנים".

טונסת' הודח מתפקידו ב-1998. משימת ההבראה נפלה על כתפי קל אלמסקוג, מומחה ארגון מחדש שהובא מ-ABB, קבוצת ההנדסה השוויצרית. אלמסקוג, הידוע בחיבתו לסיגרים נדירים ומשיכתו למכוניות יקרות, לא העריך נכונה את קשיי המשימה.

האופטימיות אפיינה כבר את הצהרותיו הראשונות. "אני רואה בעיות בכל פעילויות החברה, אבל את מרביתן לא תהיה בעיה לתקן", אמר. אלא שאלמסקוג טעה בגדול. בתוך מספר חודשים השתנה טון דבריו. "מצב הדברים בבואי לא היה כה מושלם", הודה מאוחר יותר.

באפריל 1999 הכריז על קיצוצי עלויות, פיטר 25,000 עובדים, פרש מעיסקי המספנות והפחית את חובות החברה מ-11 מיליארד קרונות ל-4 מיליארד קרונות. צעדי החירום עמדו בסתירה לאקסטרווגנטיות שאיפיינה אותה קודם.

אולם השלת עיסקי המספנות לא התקדמה בהתאם לתוכניות. קברנר סגרה או מכרה 10 מהמספנות שלה, אולם משלוש הגדולות - בפילדלפיה, וורנאו בגרמניה ומאסה בפינלנד - לא הצלילה להיפטר. החובות עדיין היו גבוהים מדי.

מה שסיבך עוד יותר את מאמצי ההבראה של אלמסקוג, והסיח את הדעת מהמשימה העיקרית, היתה סידרה של חילוקי דיעות משתקים בין קברנר וקל אינג רוקה, יזם נורבגי ומומחה השתלטויות.

שנה קודם לכן ניסתה קברנר את אקר מריטיים הנמצאת בבעלותו של רוקה, אך העיסקה קרסה. ואז טרף רוקה את הקלפים. אקר רכשה נתח של קברנר והפכה בן לילה לבעלת המניות הגדולה ביותר בחברה, תוך שהיא מכריזה על תוכניות למיזוג פעילויות הנפט והמספנות של אקר וקברנר. התוכנית הוכשלה בידי בעלי המניות של קברנר במאי האחרון. אבל אקר נותרה בעלת המניות הגדולה בקברנר, עם נתח של 17.8% ויכולת הכרעה על גורלה.

צרותיה של קברנר הגיעו לשיאן עם התקפת הטרור על ארה"ב ב-11 בספטמבר. בדיוק בעיתוי שבו נדרשה החברה לקצת סיוע מאלת המזל וקצת עזרה מהבנקים שלה, היא גילתה ש-ABN אמרו ההולנדי, הבנק העיקרי שלה, התחיל לגלות סלידה מסיכונים וגילה הססנות מה במתן אשראי חדש לחברה. ב-12 בספטמבר דחה הבנק את בקשתה להלוואת גישור בסך 200 מיליון דולר.

במשך כמה ימים נראתה האפשרות של פשיטת רגל כבלתי נמנעת. מאז הצליחה קברנר להבטיח מימון חלקי לטווח קצר, אולם היא עדיין תלויה בהנפקת זכויות של 1 מיליארד קרונות לפחות כדי להימנע מפשיטת רגל. הצלחת ההנפקה ומאמצי חילוצה לא ייוודעו לפני סוף החודש או תחילת החודש הבא. ובינתיים, אולץ אלמסקוג למסור את התפטרותו. החברה מעולם לא הצליחה לצמצם את חובה או לייצר מזומנים בקצב מהיר דיו. אנליסטים טוענים כי קברנר היתה צריכה להתמקד ברווחים ובתזרים מזומנים חיובי ולא בצמיחה, וכי מצבה היה יכול להראות אחרת אם היתה מיישמת תוכנית רה-אירגון מקיפה, כולל השלת נכסי ליבה, בשלב מוקדם הרבה יותר.

הם גם טוענים כי קברנר משלמת כיום מחיר כבד על חולשת מועצת המנהלים שלה, שלא השכילה להתנגד להנהלה ולחסום את רכישת טרפלגר. בנוסף הם מצביעים על קשיי סקטור הקבלנות, על שולי הרווח הנמוכים שלו והסיכון הגבוה הכרוך בו. גם פעילות המספנות, הם טוענים, שואבת היקפים גדולים של מזומנים ורבות מהמספנות הגיעו בשל כך להפסדים כבדים.

הלקח של הסיפור, אומר משקיע נורבגי, הוא הצורך המתמשך לשמור על מאזנים ולדעת להתאימם לשאיפות שלך.

ימי הג'יימס בונד של קברנר חלפו עברו. אבל הרבה ימי מתח עוד עומדים לפני החברה הסקנדינבית. לא יזיק לה בטח איזה גיבור שיחסוך ממנה את הקטסטרופה הבאה.