לגור על קו המים: פרשנות בית שמאי לבניין בבית ינאי

אין להרחיב בניין בטווח 100 מ' מחוף הים, ללא הקלה מתמ"א 13

מעשה בבניין הניצב בסמוך למצוק שלאורך חוף הים התיכון, ביישוב בעמק חפר. הבניין נבנה לפני שנים רבות, ולימים החליט המחזיק בו לבצע עבודות בנייה. הקדים נעשה לנשמע, ומשהופסקו עבודות אלו באמצעות צווים (מינהלי ושיפוטי), פנה וביקש היתר, הן על מנת להכשיר את שבוצע, והן על מנת לסיים את שהתכוון לבנות.

בעקבות הבקשה להיתר, קיבל הלה מכתב מהוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עמק חפר, ובו דרישות שונות, וביניהן דרישה כי תתבקש ותתקבל הקלה מתוכנית מתאר ארצית 13 (תוכנית מתאר ארצית העוסקת בחופי הים, ולענייננו - בחופי הים התיכון). כן צוין במכתב, כי "מתן היתר כפוף לאישור תוכנית ו. להסדרת מצוק בית ינאי וקו ה-100 מטר".

וזאת יש לדעת: תמ"א 13 הנ"ל אוסרת, ככלל, על הוצאת היתרים בתחום 100 מטר מקו הים, והבית בו עסקינן מצוי בתחום זה, ולכן, לפי עמדת הוועדה, מחייבת מתן ההיתר קבלת הקלה מהוראה זו.

בהחלטתה של ועדת הערר, בערר שהוגש בעקבות מכתבה זה של הוועדה המקומית (ערר מס' 214/01 עו"ד מיכאל גולדשטיין (כנאמן) על ידי עו"ד שמואל לכנר, נגד הוועדה המקומית לתו"ב עמק חפר - על ידי עו"ד שלמה ולדמן, בפני ועדת ערר המחוזית מחוז המרכז - עו"ד אייל מאמו, יו"ר), נדונו כמה סוגיות.

ראשית, טענה הוועדה המקומית, כי יש לסלק את הערר על הסף, שהרי לא התקיים דיון בבקשה להיתר ולא ניתנה החלטה, והרי לא ניתן לערור אלא על החלטה, וזו כאמור איננה בנמצא.

טענה זו נדחתה מכל וכל, ומשני טעמים. ראשית, כך ועדת הערר: "לדעתנו, כאשר בעקבות הגשת בקשה להיתר נמסר גיליון דרישות, הכולל דרישות אשר לדעת העותר אינן חוקיות, יש לראות בפנייה זו של הוועדה המקומית כהחלטה, עליה ניתן להשיג ולפנות לוועדת הערר".

שנית, ועדת הערר קבעה, כי בהימנעות הוועדה המקומית מליתן החלטה תוך 3 חודשים, כנדרש בחוק, יש לראות את הימנעותה כסירוב להוציא ההיתר, ועל אותו סירוב ניתן לערור בפני ועדת הערר.

טענה מקדמית נוספת של הוועדה המקומית, ואשר לא נתקבלה, היתה הצורך ליתן משקל לבנייה הבלתי חוקית בשטח. ועדת הערר קבעה, כי אף כי בנייה בלתי חוקית ראויה לכל גינוי, הרי שאין זה מתפקידו של מוסד התכנון להעניש את העבריין, ועליה לשקול את הבקשה בהתאם לתוכניות הרלוונטיות ולתקנות הרלוונטיות, ומשיקולים אלו בלבד להכריע בה.

לגופו של עניין, טענתו המרכזית של העורר היתה, כי תמ"א 13 אינה יכולה למנוע מהעורר או מבעלי זכויות מכוח תוכניות קודמות, שהיו קיימות לפני כניסתה של תמ"א 13 לתוקף, את האפשרות לממש את זכויותיהם מכוח תוכנית קודמת.

ועדת הערר דחתה טענה זו וקבעה, כי ללא הקלה של המועצה הארצית אין העורר זכאי לבנות, אלא כדי הבנייה שהיתה קיימת בהיתר בעת אישורה של תמ"א 13 (הן על דרך השיפוץ והן על דרך ההריסה והבנייה מחדש). כל בנייה נוספת טעונה הקלה מטעם המועצה הארצית.

ואחרון, ועדת הערר קבעה, כי הדרישה להתנות את ההיתר בתוכנית שמטרתה הסדרת מצוק בית ינאי וקו ה-100 מטר, אך טרם הופקדה, אינה חוקית ובטלה.

סיכומם של דברים, ועדת הערר שוב הוכיחה את חשיבותה ויעילותה, בכך שמצאה לנכון להתערב ולהכריע על סמך מכתבה של הוועדה המקומית בלבד, ופסקה את שפסקה. בהנחה שלא יהיו הליכים נוספים, הרי ששני הצדדים, העותר מזה והוועדה המקומית מזה, זכו לפסיקה ברורה ומהירה.

משרד יגנס-טויסטר מתמחים בתכנון ובנייה ובנדל"ן.