אפרתי מכיר את מאזן התכנון

בין משרד הפנים לבין מינהל מקרקעי ישראל שורר מתח מועיל בשאלה מיהו למעשה הגורם הדומיננטי במערכת התכנון בישראל. רשמית, המועצה הארצית היא הגורם המוסמך על פי חוק לתכנן כיצד ייראו פני המדינה, באמצעות תוכניות מתאר ארציות.

אולם, מינהל מקרקעי ישראל הוסמך בחוק "לנהל" את מקרקעי ישראל. מקובל, אף על פי שניתן לחלוק על כך, כי "ניהול" מקרקעי ישראל כולל את תכנון המקרקעין. לפיכך, באמצעות החלטותיה, קובעת מועצת מקרקעי ישראל את פניה של מדינת ישראל ומשפיעה על תכנון המקרקעין בארץ לא פחות מהמועצה הארצית, למשל, אין חולק שהחלטות 533, 611, 612, וממשיכותיהן וכן המקב"תים, הקבוצות המנהלות וכו', השפיעו בעשור האחרון על תכנון המקרקעין בישראל לא פחות, ואולי אף יותר, מתוכניות המתאר המחוזיות והארציות, לרבות תמ"א 13.

גם להרכב המועצה הארצית לתכנון ולבנייה לעומת הרכב מועצת מקרקעי ישראל, כמו לתהליך קבלת ההחלטות בכל אחד מהמוסדות הנ"ל, השפעה רבה על טיבן של ההחלטות, ולכן שיווי המשקל בין שני המוסדות החשובים הללו חיוני ליצירת מדיניות קרקעית מאוזנת. שלוש ההחלטות שהוזכרו משליכות על האיזון שבין שני המוסדות, ואף שכל אחת מהן עומדת בנפרד, קיים ביניהן קשר.

בהחלטת הביניים של בג"ץ בעתירת הקשת המזרחית (בג"ץ 244/00), עומד בג"ץ על השפעתה הניכרת של מועצת מקרקעי ישראל על תכנון המקרקעין באומרו - ביחס להחלטות 717, 727 ו-737 של המינהל - כי ההחלטות: "משליכות על סוגיית שטחי מקרקעין פתוחים ועל השגת יעדי תכנון ארציים". זו בדיוק הסיבה שבג"ץ, באין החלטת ממשלה המגבשת את מדיניותה הקרקעית, החליט להקפיא את ההחלטות האמורות ואגב כך "מחליש" את כוחה של מועצת מקרקעי ישראל לעומת המועצה הארצית.

אף על פי שהממשלה התקשתה לגבש תשובה לבג"ץ באשר למדיניותה הקרקעית, החליטה היא, בזריזות רבה, יש לומר, על שינויים בחוק התכנון והבנייה במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2002. בשינויים אלה נכללת הקמתה של ועדה מיוחדת לפרויקטים של תשתית לאומית. הוועדה, על פי החלטת הממשלה, תוסמך לדון גם בפרויקטים בהיקף של מעל 1,000 יח"ד שייזום המינהל. למרות שהוועדה מוקמת ליד המועצה הארצית, בפועל היא נוטלת מסמכויותיה. אין כל ספק, כי ההשפעה על תכנון המקרקעין שניטלה מהמינהל עקב החלטת בג"ץ בעתירת הקשת המזרחית תוחזר אליו, וביתר שאת, אם תהפוך החלטת הממשלה לחוק.

על רקע שני האירועים האמורים מסקרנת במיוחד ההחלטה השלישית בסדרה, היא ההחלטה למנות את יעקב אפרתי למנהל המינהל. אפרתי, המסיים את תפקידו כמנכ"ל משרד התשתיות, שבמסגרתו פועל המינהל, כיהן לפני כן כמנכ"ל משרד הפנים, שבמסגרתו פועלים מוסדות התכנון. מעניין לראות כיצד כעת, בתפקידו החדש כמנהל המינהל, ישפיע אפרתי על כפות המאזניים המאזנות בין המינהל לבין מוסדות התכנון, וכיצד כל זה ישפיע על תמונת התכנון בישראל.

הכותב מתמחה בדיני תכנון ובנייה.