קייזר: פגיעה בזכות הקנין

מני קייזר, מהנדס העיר ת"א, מתנגד להצעת חוק חופי הים התיכון: "חוק התכנון והבנייה מסדיר את צורת התיכנון ברמותיו השונות כמדינת ישראל. החוק המוצע הוא חוק תכנוני בעיקרו, ולמעשה מחליף את חלק התכנון והבנייה, על כל ההיגיון שבו, הכולל הליכים דמוקרטיים, היררכיית ועדות ועוד. הוועדה למימי חופים וחוף נכנסת כאן בנעלי הוועדה המקומית, והשר לאיכות הסביבה מחליף את הוועדה המחוזית והמועצה הארצית.

"במקום מנגנוני האכיפה המקובלים בחוק התכנון והבנייה, יוכל כל אדם להגיש כתב אישום לבית המשפט, ובכך להחליף את כל מנגנון התביעה בישראל. יש בכך פגיעה אנושה בתהליכי תכנון מסודרים, המאפשרים לכל בעל עניין להשמיע דעתו במהלך גיבוש התכנון, ולכן אין להחליפו בחל חד צדדי כמו זה".

לדברי קייזר, הצעת החוק עוקפת ומייתרת תהליכי תכנון הנמצאים בעיצומם והנוגעים לרצועת החוף, כגון תיקון תמ"א 13, תמ"א 12, תמ"א 35 וכן תוכניות מתאר מחוזיות רלוונטיות. הדרך הנכונה לדעת קייזר, הינה חוק התיכנון והבנייה ותיקונו אם נדרש, ולא יצירת חוק נפרד ו"סקטוריאלי" לחופים, תוך חיזוק חוק התכנון והבנייה וקביעת מסלולי בקרה, על מנת שמקרים קיצוניים כמו אלה עליהם מסתמכים יוזמי החוק לא יקרו.

קייזר: "הנעת החוק עלולה להביא לפגיעה ישירה בזכותם הקניינית של בעלי קרקע בתחום תחולת החוק, וזאת בניגוד להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בנוסף, אם יאושר החוק, תימצא התשתית התכנונית הסטטוטורית בתל אביב יפו ובערים אחרות לאורך החוף בסתירה לו, ועובדה זו תביא לחיכוך רב בין בעלי הקרקע, הוועדה המקומית והוראות החוק. בעיקר תתעורר בעיה חמורה של מנגנון פיצוי בגין ירידות ערך הנכסים, אשר כלול בחוק התיכנון והבנייה, אך לא בחוק זה".

אחת הבעיות הקשות שהצעת החוק מציגה, לדברי קייזר, היא הצגתם של כל רצועת החוף כמקשה אחת, בלי הבחנה בין איזורי חוף טבעיים ופתוחים, לבין חופים הכלולים בשטחים עירוניים מובהקים. לדבריו, לא ניתן להתייחס למרקם עירוני בנוי ואינטנסיבי באופן זהה להתייחסות לחוף פתוח בלתי מבונה. ההתייחסות לקטעי החוף חייבת להיות דיפרנציאלית, בהתאם לאופיים השונה. לדבריו, ניכרת הגישה המגמתיות של יוזמי החוק, אשר אינם מבחינים בין כוונתם הראויה לבין תוצאותיה. בהתייחס לסעיפי החוק השונים, טוען קייזר, כי עפ"י סעיף 2(ב), רוחב רצועת החוף היבשתית תהיה 500 מטר (או 300 מטר עפ"י הצעת יו"ר ועדת הפנים בדיון האחרון בנושא), והיא תחול על העורף היבשתי העירוני הנמצא במרחק ניכר מהחוף. בת"א למשל הרצועה תכלול את כל הרחובות עד רחובות בן יהודה ודיזנגוף. לאזורים אלה אין נגיעה לתיכנון החוף, אך הם יהיו כלולים בתחום השטח הכלול בתחולת החוק ומחויבים בהיתר מהוועדה למימי חופים חוק (סעיף 15(ב) ובתשלום לקרן למניעת פגיעה בחופים" (סעיף 12 ג').

מבחינה סטטוטורית, טוען קייזר, כי למרות הגישה המובהקת של נטילת סמכויות מהרשות המקומית שהוקנו לה במסגרת חוק התיכנון והבנייה, בחרו מציעי החוק להטיל על הרשות המקומית הוצאות ניכרות כמו מימון סקרים, הסרת מכשולים, ביטול היתרים לפליטת שפכים ומציאת פתרונות חלופיים בתוך 5 שנים, וביטול אישור לגביית דמי כניסה אשר הותר בחוק הסדרת מקומות רחצה. לדבריו, החוק המוצע מעביר סמכויות נרחבות מדי לידי השר לאיכות הסביבה ולוועדה למי החופים והחוף. קייזר: "עניינים אלה בנויים בחוק התיכנון והבנייה, ואם יש צורך לשנותם - ראוי שהדבר ייעשה במסגרת חוק ולא בכל צורה אחרת".