התקפות מכל הכיוונים

שר האוצר, סילבן שלום, שנלחם בשבועות האחרונים להעביר את הדיון בחוק לוועדת הכספים, מחשש שיתקע בוועדת הפנים של הכנסת - עלול לגלות, כי הכניס את עצמו לשדה מוקשים מסוכן לא פחות.

יו"ר הוועדה, ח"כ יעקב ליצמן, מיהר להבהיר בראשית הדיון, כי הוא איננו מתכוון להיות חותמת גומי, וחובתו להתחשב ברגישות הציבורית שמלווה בחודש האחרון את הצעת החוק השנויה במחלוקת. לכן, עליו לטפל בו במשנה אחריות. ליצמן העלה אפילו את האפשרות שיעביר את החוק לוועדת הפנים, אם ייווכח שאין בכוחו למצות את הטיפול בו.

סגן ראש אגף התקציבים, אבי גפן, שהציג את החוק בשם האוצר, זכה לקבלת פנים זועמת. בהערכת מצב ראשונה לממונים עליו הוא יוכל לדווח, כי ספק אם חוק זה יצא מהכנסת כמו שנכנס אליה.

ליצמן כבר ביקש מהאוצר, בתום הדיון המקדמי, לעשות שיעורי בית ולהגיב בכתב על שורת השגות וחלופות שהשמיעו חברי הוועדה, בעיקר נציגי ש"ס: ח"כ עופר חוגי הציע להגביל את הפרויקטים ולהגדיר מראש כל שנה 7-6 פרויקטים שיעלו על שולחן הוועדה. ח"כ רחמים מלול אמר, שבמקום ועדה מיוחדת מוטב להסמיך את הוועדה הארצית הקיימת לדון בהליך מהיר בשורת פרויקטים מוגדרים.

ח"כ נחמה רונן (המרכז) ביקשה להבהיר את מעמד הוועדה המיוחדת: האם הוראותיה גוברות על אלה של הוועדה הארצית הקבועה, או להיפך.

על פי החוק, תוסמך הוועדה המיוחדת לדון במתקני תשתית כמו נמל תעופה, נמל ימי, מתקני התפלת מים, כבישים, תחנות כוח, מתקני אחסון דלק ואפילו תוכניות בנייה למגורים בהיקף העולה על 1,000 דירות, שהוגשו על ידי מינהל מקרקעי ישראל או משרד השיכון. בוועדה החדשה אמורים לשבת 13 נציגים, כולם של משרדי הממשלה או ממונים מטעמם.

ליצמן הקדים להתריע בפני הארגונים הציבוריים שיוזמנו לשימוע בישיבות הבאות, כי הוא איננו מוכן לתת להם במה רק כדי לתקוף את הממשלה ולשמוע שהחוק איננו טוב. הוא ביקש מהם להכין מראש ובכתב את החלופות הקונקרטיות הראויות בעיניהם. "לארגוני הירוקים יש חלק לא מבוטל בתקיעת התוכניות, לא פחות מאשר למשרדי הממשלה", אמר ליצמן.

נציג האוצר טען, כי לא יתכן לקדם את ההשקעות בתשתית המתוכננות בתקציב 2002, בסך 10 מיליארד שקל, בצנרת בירוקרטית מסורבלת. לדבריו, המהלך נועד להסיר חסמים אלה, ובעיקר לשחרר את צוואר הבקבוק שקיים לגבי התוכניות הזמינות לבניות למגורים, בעוד שמלאי משרד השיכון הולך ומדלדל, ותוך זמן קצר יהיה מחסור בדירות שעלול לגרור התייקרות במחירים.

נציג משרד הפנים האשים את האוצר בהצגת נתונים מעוותים של סחבת בוועדות התכנון. הוא טען, שלא הוועדות תקעו במשך שנים רבות פרויקטים כמו מינהרת הכרמל ונמל היובל.

גם משרד הפנים, כמו משרדי המשפטים ואיכות הסביבה, שהתנגדו לחוק מלכתחילה - לא יכלו להגן על הממשלה מול התקפות הח"כים. כולם תקפו את השיטה הקיימת, והיו בדעה אחת שהפתרון איננו נכון. ליצמן ביקש בהזדמנות זו לקבל את חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין.

"לא משנים מחדל אחד במחדל אחר", אמר ח"כ אברהם הירשזון (ליכוד), "במסווה של פרויקטים לאומיים עלולים להיכנס לתהליך הרבה פרויקטים דחופים אך לא חשובים". הבירוקרטיה מחליאה", הוסיף ח"כ נחום לנגנטל (מפד"ל), "זוהי מדינה שפועלת נגד המדינה, ואחר כך שואלים כולם למה היא דפוקה, אך התיקון הזה גורף ודרקוני מדי".

"לו ישבו בוועדות 500 אנשי מקצוע, הכל היה נראה אחרת", אמר ח"כ ויצמן שירי (עבודה), וח"כ יוסף פריצקי (שינוי) שאל איזה חידוש אפשר לצפות מוועדה שכוללת רק נציגים של הממשלה. הוא הצביע על מתקן פי גלילות, שהפך בכייה לדורות, כצורך לתכנן בזהירות פרויקטים לאומיים. "לתת סמכות רק בידי שרים - זה דבר שאיננו סביר", אמר.

ח"כ שירי העיר, כי שלום התחייב בפניו להכניס לוועדה גם נציג של השלטון המקומי. כאן התעוררו חברי הוועדה לשאול, מדוע לא ישותפו נציג של הנגב והגליל, או של המגזר הערבי והחרדי.

ראש עיריית כפר-סבא, יצחק ולד, שהזדמן לדיון, העיר, כי נציג אחד של השלטון המקומי בוועדה זהו מיעוט עלוב ומבודד, שאיננו פיצוי להפקעת הליכי התכנון מהרשויות המקומיות. נציגת משרד השיכון העירה, כי דווקא נציגי השלטון המקומי היו אלה שתקעו תוכניות מגורים רבות בוועדות המחוזיות.

הסנגוריה היחידה על החוק נשמעה היום מפי נציג מינהל מקרקעי ישראל, דוד רוסו. גם הוא תקף את המצב הקיים, שבו "העסק חולה ושורץ מאכערים, ואין תוכניות מתאר מחוזיות וארצית מעודכנות, וכשהבירוקרטיה מטרטרת את היזמים בין הוועדות הלוך וחזור במשך שנים". במצב זה, אמר רוסו, החוק המוצע הוא חיוני.