לפני ימים ספורים התבשרנו, כי הוועדה המחוזית מרכז אישרה להפקדה תוכנית להקצאת
3,000 דונם לאיזור תעסוקה ותעשייה, המשותפת לעיריית רמלה ולמועצות האזוריות
גזר ומודיעין. הפרויקט הוא פרי יוזמת מינהל מקרקעי ישראל ושלוש הרשויות. מדובר
בהיקפי בנייה עצומים של 1.8 מיליון מ"ר לתעשייה, למרכזים לוגיסטיים, למחסנים
ולמשרדים.
קרן האור היחידה ביוזמה מיותרת זו היא, שמדובר באיזור תעסוקה אחד לשלוש רשויות
מקומיות, אשר אמורות להתחלק באחריות, ובעיקר בהיטלי ההשבחה הגבוהים.
כשלעצמי אני תוהה: האם מינהל מקרקעי ישראל אינו שייך למדינת ישראל ולעמה? האם
אנשי המקצוע שלו אינם ערים לרחשי המשק, כלומר, לעודף אדיר באיזור תעסוקה ולתחלואי
איכות הסביבה (מצוקת השטחים הפתוחים), כי יהינו ליזום פיל תעסוקתי נוסף בסביבות
הערים רמלה ולוד? כאילו אין די באיזורי התעשייה רמלה א' וב'; במכלול מפעלי
המלט "נשר"; במרכז הלוגיסטי שסביב צומת "תעבורה"; באיזור התעשייה בצריפין,
שהפך כבר מזמן למרכז לוגיסטי, ובשלושת איזורי התעשייה של לוד, הכוללים את זה
של "קשב"; וב"עיר נמל התעופה" (AIRPORT CITY; ובקושי לתחזק מבנים ומשרדים העומדים
ריקים ושוממים, עד כי בעליהם מוכנים "להשכירם" חינם אין כסף תמורת תשלום הארנונה
והוצאות האחזקה בלבד?!
כנראה, מצבו של שוק הנדל"ן והמקרקעין לא רק שאינו מרפה את ידי העושים במלאכה,
ובמקום להניח להם פסק זמן להרהור יסודי ולחשיבה מחדש - כפי שנדרש, הם רצים
ריצת אמוק אל כל פיסת קרקע פנויה לשם ייזום תכנון וקידום פרויקטים חדשים, ובלבד
שגורמי הייצור שלהם יהיו מועסקים. טענותיי אינן מופנות ליזמים ולמתכננים, אלא
למדינה ולרשויותיה: בראש ובראשונה למינהל מקרקעי ישראל, למשרד הבינוי והשיכון,
למשרד התשתיות הלאומיות ולגופי התכנון של משרד הפנים. הייתי ממליץ לממשלה לחכור
את אחד ממטוסי הנוסעים של חברת אל-על לשעה קלה, להעמיס עליו את אנשי גופי התכנון
ומקבלי ההחלטות, ולערוך להם סיור אווירי בגוש דן. רק מראה הארץ הפצועה והשסועה
ע"י דחפורים ומכונות בטון והמכוסה במבנים, אשר חלקם יאה למדינת עולם שלישי
מפגרת - יש בו כדי לשכנע כי לא זה הדרך. כדי להסיר ספק אדגיש, כי הכאוס של
מחסור בשטחים לפיתוח אינו בלבדי לשימוש הקרקע לתעסוקה, אלא כולל כמובן גם את
הבנייה למגורים.
כי זאת להדגיש: ישראל כבר עברה את סף הצפיפות, אשר ממנו והלאה הופכים חיי היום
יום לשהות בכבשן אורבני לוהט המאיים להתפוצץ בכל רגע. לו היה העיקרון של שימוש
יעיל ומושכל בקרקע נר לרגלי יזמים, מתכננים, ורשויות התכנון - כבר היינו זוכים
לראות את עצירת תהליכי הפירבור הקשים שמטבעם הם בזבזניים בשטח; היינו זוכים
למענה תחבורתי הולם בצורת רשת מסועפת של מסילות ברזל המקשרת בין המרכזים העירוניים,
תחת מערך כבישים שיעילותם פחותה לאין ערוך. כדי לסבר את העין בנתון על היעילות
היחסית של מסילת הברזל והרכבת לעומת הכביש והמכונית: זכות דרך ברוחב שלושה
מטרים אשר תשמש למסילת רכבת, תוכל להעביר פי 12-6 יותר מטענים ונוסעים מאשר
אם תיועד לנתיב תחבורה מוטורית.
המחסור בשטחים פתוחים, בייחוד במרכז הארץ, הפך למטבע שחוק שהכול מדקלמים, אך
ללא כוונה, ובנשימה אחת ממשיכים אל הפרויקט הבא - שאותו ימקמו במרחב שעדיין
פנוי ופתוח. כאילו אין ביישובינו די שטחים מוזנחים ומבונים בצפיפות נמוכה,
במבנים זנוחים או נטושים חלקית בתוככי השטח העירוני של היישובים. אך למי מאדוני
הארץ יש ראש לעסוק במיחזור קרקע עירונית ובהנעת תהליך מהפכני ואיטי של התכנסות
הערים אל עבר המרכז ההיסטורי הישן, במקום להתפשט החוצה באופן צנטריפוגלי אל
עבר השטחים החקלאיים של מושבים וקיבוצים שכנים? ואיזה מקבל החלטות, בייחוד
אם פוליטיקאי הוא - יעדיף מהלך שתוצאותיו הברוכות תצאנה לאור רק בעוד עשור
או שניים?
כי בישראל של שנת 2002 הכול נושאים את שם איכות הסביבה לשווא: מדברים על פיתוח
בר קיימא ולא מתכוונים אפילו לאחרית ימיו של דורנו אנו, לא כל שכן לדורות הבאים
אחרינו. נראה שבשל צוק העתים נתפסנו לניהיליזם תכנוני, כזה ששום דבר כבר לא
יפר את שלוות נפשנו: גם לא מחסור כרוני במים שיגרום לייבוש מדעת של חלקי ארץ,
וזו הרי אינה גזרה משמים, שכן כל קמ"ר שיכוסה באספלט, בבניינים, במדרכות או
סתם יהודק וייאטם בחרסית - ימנע בשנה הבאה ובכל שנה שלאחריה, עד לסוף הימים,
114,000 מ"ר מים ממאגר מי התהום; יתר על כן, מים אלה, היורדים במספר מצומצם
של ימי גשם בחורף, יצטברו בתעלות הניקוז ובנחלים, ואלה יעלו על גדותיהם ויגרמו
להצפות החורף... עד לוועדת החקירה הבאה, שתידרש לסוגיה בעקבות אחד האסונות
הרבים שפוקדים אותנו מעת לעת ומוגדרים אסונות טבע.
כי לו יכלה הארץ לזעוק, או לפחות לדבר - היתה עושה זאת בקול זועם מכאב: הניחו
לי, היתה מבקשת. לא עוד קניון מתחת לכל עץ רענן; לא עוד מחסן ומשרד ומרכז הפצה
בחצרו של כל מושבניק או קיבוצניק: שובו בניי אל מכורתכם החקלאית, כיאה לבנים
לעם עתיק של עובדי אדמה, כי אם לא תשובו - תקיא אתכם הארץ.
הכותב הוא יועץ כלכלי וסביבתי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
