מצא את ההבדלים: ההצעות להקמת ועדת תשתיות לאומית

להצעת חוק הליכי תכנון דרכים ומסילות ברזל, התשנ"ג - 1993 (ה.ח 2158) ניתן ההסבר הבא: "פיתוח רשת הדרכים ומסילות הברזל הינו צורך דחוף לקידום ופיתוח מערכות התשתית הכלכלית, החברתית והתעסוקתית במדינה. הליך אישור תוכניות הדרכים ומסילות הברזל נמשך זמן רב. חלק מהעיכוב קשור בשילוב גורמי איכות הסביבה בשלב מאוחר של התכנון. גורם מעכב אחר הוא בעיית הפיצויים שעל ועדות המקומיות לתכנון ולבנייה לשלם בשל אישור תכניות בנייה שיוזמו על ידי המדינה או מטעמה. הצעת החוק נועדה לקצר את הליכי אישור תוכניות הדרכים ומסילות הברזל, תוך שילוב גורמי איכות הסביבה כבר בתחילת תהליך התכנון, ובכך לחסוך זמן מיותר".

לעומת זאת, בהצעת חוק ההסדרים, התשס"ב - 2002 (ה.ח 3043) מסבירים את הצורך בהקמת ועדה לתשתיות לאומיות כדלקמן: "תוכניות שעניינן תשתיות לאומיות כמשמעותן בחוק המוצע, הן לרוב תוכניות בעלות חשיבות רבה למשק כולו. כיום, ההליכים לאישור תוכניות לתשתיות לאומיות, ככלל, נמשך זמן רב מאוד, על אף חשיבותן הרבה. כפועל יוצא מכך, נגרם עיכוב ממושך בהשקעות לפיתוח תשתיות כאמור, ועיכוב זה משפיע על מצב המשק כולו".

קשה למצוא את ההבדלים שבין דברי ההסבר לשני החוקים, ולמעשה שניהם מבקשים למצוא פתרון לאותה בעיה, והיא הקושי הכלכלי שנוצר כתוצאה מהתמשכות הליכי התכנון של תוכניות להקמת תשתיות.

תיקון 37 לחוק התכנון והבנייה, שנתאשר בעקבות הצעת חוק הליכי תכנון דרכים ומסילות ברזל, ביקש לפתור את הקושי האמור על ידי יצירת סוג מיוחד של תוכניות. לעומתו, הצעת חוק ההסדרים החדש מתמודדת עם אותה בעיה ממש על ידי יצירת סוג חדש של מוסד תכנון. מכאן נשאלות שלוש שאלות:

1. האם מישהו בדק את הסיבה לעיכוב ביישומן של "תוכניות דרך"? האם עיכובן נובע בשל התמשכות הליכי התכנון, או שמא תוכניות דרך שוכבות על מדפי מע"ץ ומחכות לאישור תקציבי לביצוען?

2. מי ישלם את הפיצויים לפי סעיף 197 שיתבעו מהוועדות המקומיות כל אלה שהמקרקעין שבבעלותם ייפגעו כתוצאה מאישור תוכניות על ידי הוועדה לתשתיות לאומיות? חוק ההסדרים לא מתמודד עם בעיה זו, ולפיכך חובת תשלום הפיצויים תוטל במלואה על כתפי הוועדות המקומיות. לעומת זאת, ביחס לתוכניות דרך, קבע תיקון 37 מנגנון שיפוי, לפיו יוזם תוכנית הדרך ישפה את הוועדה המקומית ב-70% מסכומי הפיצויים בהם תחויב כתוצאה מאישור תוכנית דרך.

כשם שקשה היה לראות את הצידוק לכך שתושביה של רשות מקומית מסוימת ישאו בנטל הפיצוי הנובע מתוכנית דרך, ולפיכך נקבע ביחס לכך מנגנון השיפוי, קשה עוד יותר לראות את הצידוק להעברת נטל השיפוי על כתפי רשות מקומית פלונית בגין אישור תוכנית מתאר ארצית בנושאי תשתיות לאומיות, על ידי הוועדה לתשתיות לאומיות.

3. האם, כתשובה לשאלות הנ"ל, כמו גם להתנגדות הרחבה שקמה ליצירת הוועדה לתשתיות לאומיות, לא יהיה נכון יותר, במקום ליצור מוסד תכנון חדש, בדמותה של הוועדה לתשתיות לאומיות, להרחיב את הגדרתה של "תוכנית דרך", ולכלול במסגרתה, גם תוכניות לתשתיות לאומיות?