איכות הסביבה רוקנה לשנפ את המצברים

למרות שחברת שנפ ביקשה להקים מפעל מצברים על קרקע שרכשה והמיועדת לתעשייה, ועדת הערר הסתמכה על התנגדות המשרד לאיכות הסביבה ודחתה את הבקשה

מפעל שנפ הוא מפעל לייצור מצברים. החליטה חברת שנפ להקים מפעל למצברים באיזור התעשייה תנובות. רכשה קרקע, השקיעה ממון רב ופנתה לוועדה המקומית הרלוונטית לב השרון, בבקשה לקבל היתר בנייה להקמת המפעל.

משלא התקבלה החלטת הוועדה, פנתה חברת שנפ לוועדת הערר במחוז המרכז, בראשות עו"ד אייל מאמו, (ערר 6/99), וזו העבירה הבקשה לדיון בפני הוועדה המקומית, תוך הרשאה לחברת שנפ לצרף לבקשתה תסקירים וחוות דעת וכן התייחסות המשרד לאיכות הסביבה.

ושוב לא ניתנה החלטה, ושנפ חזרה ופנתה לוועדת הערר (ערר 151/00 מפעלי ע. שנפ בע"מ ע"י עוה"ד זילברשץ ומילר נ' הוועדה המקומית לתו"ב לב השרון, ע"י עוה"ד אלי וילציק).

מסתבר, כי ייעוד הקרקע האמורה הוא תעשייה, וככזה נראה, לכאורה, כי הייעוד תואם את הבקשה. דע עקא, בין הוראות תוכנית בניין ערים הרלוונטית מצוי היה סעיף 22, הקובע, כי בתחום התוכנית יותרו רק שימושים, אשר יעמדו בדרישות שיבטיחו מניעת מפגעים סביבתיים, כאשר הגורם המוסמך לקבוע מהו מפגע סביבתי הוא המשרד לאיכות הסביבה.

ועדת הערר לא הסתפקה בתשובות לאקוניות של המשרד לאיכות הסביבה, ודרשה תשובות ענייניות וממצות, ובסופו של דבר התקיים דיון, אליו הגיע צוות גדול של מומחי המשרד. מסקנת הוועדה היתה: "ניתן לומר, כי המשרד לאיכות הסביבה, על כל העוסקים במלאכה, גילה כאיש אחד נחישות רבה, המאוחדת בדעה נחרצת שאין להתיר את המפעל המבוקש במקום, ומכיוון שכך, החליטה ועדת הערר לקבוע, כי יש לסרב לבקשה להוצאת היתר".

ונוסיף - אין ספק שהתוצאה קשה. סעיפים דוגמת סעיף 22 לתוכנית הרלוונטית מופיעים בתוכניות רבות, ורגילים אנו שהם מהווים פתח לדרישות מדרישות שונות, עד שמתרצה המשרד לאיכות הסביבה וניתן היתר. נער הייתי וגם בגרתי, ולא זכור לי, ולו מקרה אחד, של אי מתן היתר בכלל למפעל תעשייתי באזור תעשייה, כבמקרה הנידון.

וראוי לציין ולהדגיש, כי גם ועדת הערר לא הסתירה את לבטיה הקשים, וכך קובעת היא: "סיכומו של דבר, לא נסתיר כי התלבטנו לא מעט ואף התחבטנו, ולא בלב קל אנו מחליטים לסרב להיתר. המסקנה הבלתי נמנעת היא, כי אנו מעדיפים את עמדת המשרד לאיכות הסביבה, אשר, מוטב מאוחר מאשר אף פעם, הובאה בפנינו באופן ממצה, מפורט ונחרץ כנגד מתן ההיתר. סופו של דבר, המשרד לאיכות הסביבה הוא הגורם המוסמך לפי התוכנית ודעתו היא הקובעת, כל עוד לא הופרכה או נמצא בה פגם חמור בשיקול הדעת.

"לא נעלמו מעינינו ההשלכות הקשות העלולות להיות להחלטה כלפי העוררת, אשר רכשה את המקרקעין והשקיעה ממון רב בכך, ואולם בעוד העניין הכספי יכול לבוא על פתרונו בצורה זו או אחרת, מנגד עומד אינטרס שבבריאות הציבור ישולמו, ואל לנו לטעות וחלילה לגרום בכייה לדורות אותה לא ניתן יהיה לתקן גם לא בממון רב". וכל המוסיף גורע.

משרד יגנס-טויסטר מתמחים בתכנון ובנייה ונדל"ן.