בניין קלפים

כל ניסיון "להוכיח" את הקשר האפשרי שבין שיעור שכר הטרחה המשולם על ידי מזמיני עבודה למתכננים לסוגיהם, לבין כשלים הנדסיים ואדריכליים, בדרכי ההוכחה המקובלות בבית המשפט - הינו קשה, אם לא בלתי אפשרי, שכן אף מהנדס או אדריכל (להלן" "המתכנן"), כמו אף בעל מקצוע חופשי אחר, לא יודה כי הוא התרשל בעבודתו משום שהתמורה ששולמה לו לא הייתה נאותה.

המתכננים, כמו גם בתי המשפט, לא יקבלו כנורמה הנדסית מקובלת ביצוע עבודת תכנון רשלנית עקב שכר נמוך. הראשונים, כמו גם האחרונים, מנתקים כל קשר משפטי בין שכר נמוך לתכנון לקוי, מאחר שמובן ומקובל על כולם כי הפתרון לאי קבלת שכר נמוך הוא לא לקבל כלל את העבודה ולא להתרשל אגב ביצועה. יחד עם זאת, קיים קשר הדוק ובלתי נפרד בין שכר נמוך המשולם למתכנן לבין עבודה רשלנית וחסרה המתבצעת על ידו. ב-15 השנים האחרונות עוסקים נותני השירותים המשפטיים בייצוגם של מאות מתכננים באלפי תביעות משפטיות שהוגשו נגדם על ידי מזמיני עבודה שונים, כאשר בדרך כלל הייצוג נעשה עפ"י הפניית חברות הביטוח המבטחות את אחריותם המקצועית של אותם מתכננים. מאחר שאין המדובר בנוסחאות מתמטיות או החלטות משפטיות אשר מוכיחות את הקשר בין שכר נמוך לבין עבודה לקויה, אין מנוס מלהיעזר גם בהתרשמות כללית וב"תחושות בטן" אשר הצטברו במשך זמן רב אודות הנושא.

כשלי תכנון אדריכליים

את סוגי הכשלים התכנוניים ניתן לחלק באופן כללי ביותר למספר מאפיינים: תכנון אדריכלי לקוי הבא לידי ביטוי בכך שהמבנה נבנה בניגוד לדרישות הדין למיניהן המתייחסות, דרך משל, למידות מינימום לפיהן יש לתכנן בתי מגורים ומבני ציבור בישראל.

ליקויים מובהקים בתכנון הנדסי של שלד המבנה הגורמים לכך ששלד המבנה ניזוק, בין מאחר ששלד המבנה עצמו אינו מספיק חזק לעומסים האמורים להיות מופעלים עליו והן בשל השפעת הקרקע על ביסוסו של המבנה כולו.

כשלים תכנוניים הנובעים מחיסכון בהזמנת יועצים בכלל והזמנתם לפיקוח עליון בפרט מאפיינים אף הם תביעות רבות, גם במקרים של פרויקטים רחבי היקף, דבר המשליך על אחריותם של מהנדסים המתכננים את שלד הבניין למרות שהחיסכון הוא של יזם הפרויקט.

ליקויים הנדסיים הנגרמים בשל פיקוח מקצועי לקוי של מהנדסי פיקוח על עבודת הקבלן, אפילו במקרים בהם התכנון היה תקין לחלוטין.

חוק התכנון והבניה, כמו גם התקנות שהותקנו בעקבותיו והתקנים הישראליים שתוקנו על ידי מכון התקנים כוללים בתוכם אלפים רבים של נושאים ופרטים, אשר על מנת לקיים את כולם, על מלוא דקדוקיהם, חייב האדריכל להיות בקיא בכל אותם אלפי פרטים וכן להתעדכן בשינויים התכופים הקיימים בענף. מאחר שבכל תכנון אדריכלי של כל מבנה מופיעות מאות מידות של חלקי המבנה השונים ברור שדרושה הקפדה מוחלטת בתכנון וברישום כל חלק של התכנון ועל כל מידה הנקובה בתוכנית. הכנת תוכניות אדריכלות איננה, אפוא, אך ורק תהליך בו מביא האדריכל לידי ביטוי את היצירתיות שבו ואת יכולתו לתכנן מבנה פונקציונלי, אסתטי ונוח לשימוש, אלא ההיכרות שלו עם חוקי התכנון והבניה וההקפדה שלו על המידות והפרטים המופיעים בתוכניותיו.

מסקנת הדברים היא, כי הזמן אותו נדרש האדריכל להשקיע בחלק "היצירתי" של תכנון הבניין קטן מהזמן אותו הוא נדרש להשקיע בהקפדה על הפרטים הטכניים האמורים. אך כאשר אדריכל כזה מקבל שכר אשר איננו מאפשר לו בשום פנים ואופן להשקיע שעות תכנון רבות בהקפדה על "היצירתיות והטכניקה", אנו נוכחים כמעט בכל תביעה משפטית המוגשת כנגד האדריכל, כי במסגרת הזמן אותו הוא יכול להקדיש לפרויקט, קרי במגבלות התקציב שניתן לו, הוא מנסה בראש ובראשונה לדאוג "ליצירתיות" ואין לו שום יכולת להקדיש את הזמן הראוי גם לחלקים הטכניים.

המסקנה הנובעת מאופיים של תביעות מסוג זה היא, שאילו ניתנה למתכנן האפשרות - הכספית - לתכנן באופן קפדני את הבניין מחד גיסא, ולתכנן את כל פרטי הבניין מאידך גיסא, הרוב המוחלט של התביעות מסוג זה כלל לא היו באות לעולם.

כאן המקום להבהיר ולהדגיש כי ניתן למנות על יד אחת את מספר התביעות שהוגשו כנגד אדריכלים ואשר עילתן הינה פגמים "ביצירתיות" של הבניין או במראהו, בנוחיותו, בפונקציונליות שלו ושאר התכונות החשובות בעיני האדריכל בעניין זה. רובן המוחלט של התביעות המוגשות כנגד אדריכלים מתמקד באי הקפדה על פרטים טכניים ובאי ביצוע תכנון של חלק מפרטי הבניין.

תביעות הנדסיות

רוב רובן של התביעות בגין כשל הנדסי, המוגשות כנגד מהנדסים מתמקדות בסדקים שונים ומשונים המתפתחים בשלד הבניין בדרגות חומרה כאלה ואחרות. בדרך כלל מדובר בסדקים אשר יוצרים בעיה אסתטית בעיקרה, ולא בסדקים המהווים סכנה ליציבות המבנה או מצביעים על חשש לקריסתו. מקורם של סדקים אלה גם הוא נובע, בראש ובראשונה, מתכנון לקוי של המהנדסים ואי הקפדה על קבלת מלוא המידע הדרוש להם לצורך ביצוע תכנון הנדסי ראוי, למשל מידע על טיב הקרקע עליו מבוסס הבניין. מעטים הם יחסית המקרים בהם המתכנן לא ביצע חישובים סטטיים נכונים, כך שכמות הבטון או כמות הפלדה המתוכננת לשלד הבניין איננה מספיקה. רוב מקרי הכשל נובעים מכך שבשלב כזה או אחר של חיי הבניין מגיעים מים ליסודותיו, גורמים לקרקע וליסודות לזוז באופן שמביא ליצירת סדקים במבנה.

נשאלת אפוא השאלה כיצד נוצר הקשר בין שכר נמוך המשולם למתכנן לבין סדקים וכשלים הנוצרים בבניין בנסיבות אלו. התשובה לכך פשוטה בתכלית. על מנת "לצאת לידי חובה" בביצוע התכנון ההנדסי ומאחר שהשכר המשולם למהנדסים אלו הוא נמוך ביותר, מתייחסים מתכננים אלו אך ורק לשלד הבניין עצמו. הם נמנעים, כמעט במודע, מהתייחסות תכנונית ממשית לכל הנושאים התכנוניים שעניינם בהרחקת המים מיסודות המבנה הן מזרימה עילית והן מזרימה תת קרקעית, חקירה ודרישה נאותים וקבלת יעוץ מתאים לגבי סוג הקרקע שעליה נבנה הבית. פעמים רבות התכנון ההנדסי מתבטא בהכנת מספר מצומצם של גיליונות תכנון על סמך התכנון האדריכלי ומבלי שהמהנדס יבקר בשטח.

לנוכח מצב זה וכאשר מדובר בקרקע העלולה להיות בעייתית לבניין, כל נושא האיטום, הניקוז והרחקת המים מהמבנה נותרים "יתומים", וכל אחד מהמתכננים יטען כי אין זה מתפקידו לתכנן נושא זה, אלא אם היה "מתבקש" לעשות זאת, ואז כמובן היה מבצע תכנון נאות.

חיסכון ביועצים

אחד מהמאפיינים הנוספים של חיסכון בתכנון הינו אותו מקבץ של מקרים בהם מתכנן הקונסטרוקציה מקבל על עצמו, כחלק מעבודתו, גם ביצוע עבודות בהן הוא אינו מיומן. הדוגמאות הבולטות הן בכל הנוגע לעבודות של יעוץ קרקע. פעם אחר פעם אנו נתקלים בתופעה, וגם כאשר מדובר בפרויקטים גדולים ביותר, הכוללים מאות יחידות דיור, בהם מזמין העבודה מבקש מיועץ הקרקע לקבל דו"ח כללי וראשוני בלבד, אשר מתייחס לאתר נרחב ביותר. כמובן שדו"ח כללי כזה אינו מיועד לתת פתרון ספציפי לכל מגרש באתר כולו. מתכנן הקונסטרוקציה מסתפק אף הוא בדו"ח מסוג זה, מתכנן את הבתים ואת ביסוסם בהתאם לדו"ח הכללי ומקבל על עצמו, הלכה למעשה, גם את תפקידו של יועץ הקרקע.

מאחר שעפ"י הדין האחריות ליציבותו של הבניין מוטלת על המהנדס המתכנן ולא על יועץ הקרקע, מסכים המהנדס, בלחץ מזמיני העבודה, לפעול בדרך המתוארת לעייל. הוא זה שבודק את הקרקע הנגלית בקידוחים המשמשים לביצוע היסודות ומחליט האם עומקם של היסודות וצורתם מספקת אם לאו. יש לציין כי עשרות רבות של תביעות מוגשות כל שנה ביחס לפרויקטים המתוכננים בדרך האמורה וכאן המקום להסביר את הקשר הקיים בין אופן ביצוע התכנון כמתואר לעיל לבין השכר המשתלם למהנדס. על מנת לקבל את עבודת התכנון, מבהיר המהנדס למזמין העבודה כי הוא - המהנדס, יחסוך לו ממון רב בכך שמזמין העבודה לא ייאלץ לשלם עבור פיקוח מקצועי של יועץ קרקע. בדרך זו נוטל על עצמו המהנדס רמת אחריות מרחיקת לכת, שהיא פעמים רבות, מעבר לכישוריו והבנתו, בעוד שאילו הדברים היו מתנהלים באופן תקין, השכר המשתלם למהנדס היה מוקצה בלעדית לעבודת תכנון מובהקת ולא לביצוע מטלות אותן המהנדס אינו רוצה ופעמים רבות אינו יכול למלא. במרבית התביעות מסוג זה הנזק הנגרם לבתים הוא גדול ביותר וסכומי התביעה הינם גבוהים, שכן שמדובר בכשלים בסיסיים, המחייבים תיקונים נרחבים.

פיקוח הנדסי צמוד

אחת הדרכים "המקובלות" על ידי יזמי הבניה למיניהם להביא לחיסכון כספי בבניית הפרוייקטים בהם הם מעורבים, הינה בהימנעות משכירת שירותיהם של מהנדסים ראויים אשר יבצעו פיקוח צמוד ויומיומי באתר הבניה, או בהתקשרות למתן שירותי פיקוח חלקיים.

סופם של מקרים אלו הינו בדרך כלל - בביהמ"ש, כאשר נחשפים הליקויים ההנדסיים והביצועיים בפרוייקט הבניה, ומזמין העבודה טוען כלפי המתכנן, כאשר אין פיקוח צמוד כלל, וכלפי המפקח והמתכנן כאשר הפיקוח הוא חלקי, כי הם אלו שהיו אמורים לבצע פיקוח הנדסי מלא ולמנוע הנזקים הנטענים.

"סיסמתם" של קבלנים אלו בבית המשפט, ואין זה משנה כלל באיזו גודל חברה מדובר, היא "שהוא בסך הכל קבלן ומה שאומרים לו המהנדסים הוא עושה". כמובן שאין כמעט קשר בין אמרה זו לבין המציאות. בתי המשפט, בדרך כלל, אינם בקיאים במשמעות המעשית של "הפיקוח". פיקוח, על פי הבנה משפטית אינטואיטיבית, הינו מכשיר שאמור למנוע כשל הנדסי וביצועי מכל מין וסוג שהוא. לפיכך, ברור כי כל אותם מתכננים ומפקחים נחשפים לסיכונים כספיים גבוהים ביותר. קשר הגומלין בין שיעור השכר המשולם למתכנן לבין יכולתו להעניק פיקוח עליון או צמוד נאות ולא רק לצאת ידי חובה, הוא ברור, מובן וגורם לכך שהמתכנן או המפקח עושים לעיתים שימוש בכוח עבודה זול מאיכות נמוכה, על מנת לבצע מטלות אלו.

העוסקים בתחום המדידה סובלים בעיקר מחילוקי דעות עם מזמיני העבודה במגזר הפרטי. חילוקי דעות אלו נסובים סביב נושא העלויות הנדרשות על ידם לצורך הכנת מפות מצביות למיניהן.

האספקט הביטוחי

בכל אותם מקרים בהם האדריכלים והמהנדסים מוצאים עצמם חייבים בדין, בין במסגרת של פשרה ובין במסגרת של פסק-דין, בגין מעשים או מחדלים רשלניים בהם הם חוייבו, התשלום נעשה על ידי חברות הביטוח בהן מבוטחים אותם המתכננים בביטוח אחריות מקצועית. אולם, קיים חשש ממשי כי חברות הביטוח יחלו להתנער מחבותן הביטוחית על פי הפוליסות. זאת, בכל אותם מקרים בהם ייקבע על ידי בית המשפט כי המעשה בגינו חויב המתכנן אינו מעשה רשלנות "רגיל", אלא מעשה "מכוון", ולכן אין חברת הביטוח חייבת לפצות את מבוטחיה בגין מעשים אלה. גם ציבור המתכננים עלול למצוא עצמו במצב שבו אין הוא יכול "לסמוך" על כך שחברת הביטוח תשא במחיר החיסכון הכספי או חסכון הזמן שבו נקט בביצוע עבודות התכנון.

מכל האמור ניתן להיווכח, כי "מילת המפתח" בענף הבניה בכלל ובתשלום שכר טרחה למתכננים בפרט, הינה: חסכון בהוצאות ובעלויות. החיסכון האמור בא לידי ביטוי לכל אורך הדרך, החל בעלויות הכספיות הנדרשות על ידי המתכננים מחד, והירידה בהשקעת הזמן ובביצוע התכנון, מאידך. התוצאה: המוצר, קרי - המבנים שנבנים על פי אותו תכנון, יוצאים ניזוקים ומכניסים את הבונים, המתכננים ואת המערכת המשפטית כולה למערבולת של סכסוכים ללא סוף, אשר עלותם גבוהה, מזיקה ומיותרת.

הכותב הוא ממשרד שנהב-קונפורטי-אלרום-שביט