החידוש בפסק דין עין חמד הוא בכך, שלראשונה קובע בית המשפט שניתן לדרוש את פינוי הדיירים מבתיהם, וזאת למרות שהם מתגוררים בהם זמן רב. זאת, בניגוד לפסקי דין קודמים, ביניהם פסק דין המרינה ופסק דין חוף הכרמל, שהבדילו בין מי שמתגורר בדירות בפועל, לבין מי שטרם עבר לגור בהן.
ההחלטה היום (ב') התקבלה בעקבות טענת הפרקליטות, לפיה הבקשה לפינוי הדיירים נובעת מסעיפים 239 ו-246 לחוק התכנון והבנייה, המחייב אותה לאכוף את החוק גם אם הדבר נעשה באיחור. לגבי סעיפים אלה, לא יכלו הדיירים לטעון לשיהוי.
לפסק דין עין חמד תהיה בוודאי השפעה רבה גם על הליכים משפטיים נוספים הקשורים לדירות נופש, ביניהם המרינה בהרצליה ופרויקט חוף הכרמל. פסק דין זה מוכיח שאם רשויות התכנון, ביניהן ועדה מקומית וועדה מחוזית מצטרפות לעתירה במטרה לאכוף את חוק התכנון והבנייה, טענת השיהוי מצד הדיירים אינה מתקבלת.
יצויין, שבית המשפט נענה לבקשת הדיירים, לעקב את ביצוע
הפינוי עד אוגוסט 2002. לאחר הפינוי יוכלו הדיירים ליזום הליכים תכנונים כדי להפוך
את הקוטג'ים לפרוייקט תיירותי, כפי שנקבע בתוכניות המתאר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
