ועכשיו הדסה יוזמת על אדמות מדינה

עם הפיכתו של בית החולים הדסה שעל הר הצופים למובלעת ישראלית בלתי שמישה בתוך שטח ירדן, התגייסו נשות הדסה לבנות מבנה חדש לבית החולים. מדינת ישראל הקצתה אלפי דונמים, ובלב השטח הפתוח, ליד הכפר הציורי עין כרם, הוקם ב-1962 אחד המבנים המכוערים ביותר שנבנו אי פעם בארץ. מבנה לבנים ולא אבן, מעוגל, בניגוד לקובייתיות הירושלמית, בולט בסביבתו וקורא תיגר על הטופוגרפיה. מאז הפך בית החולים לאחד החשובים בארץ, ובזכות מעשיו הטובים אפילו לכיעורו הצלחנו להתרגל.

בית החולים לא נבנה על כל השטח שהוקצה לו על-ידי מדינת ישראל. במהלך השנים ניטעו על שטחי בית החולים יערות אורנים, כנראה כדי למגר, באופן ציוני, את החורש הים תיכוני שכיסה אותן קודם.

בימים אלה מקדם בית החולים תוכנית בינוי נרחבת בשטחים שיועדו לפיתוח בית החולים. לא מדובר בחדרים לחולים, מרפאות ומעבדות, אפילו לא במלון לצרכי המבקרים או מרכז מסחרי קטן וחניון. זוהי עוד שכונת מגורים רגילה של מאות יחידות דיור, למכירה למרבה במחיר, כדי לממן את פעילות בית החולים.

שכונת הדסה תהווה עוד דוגמא לארגונים וגופים דו-מהותיים או "סמי ציבוריים", שקיבלו קרקעות מדינה לייעוד שנחשב לאומי בשעתו, ועתה, משחלף הצורך או משנקלעו הארגונים לקשיים, הם מבקשים לממש את הקרקע שהופקדה בידיהם ללא תמורה או בדמי חכירה סמליים, לייעודים אחרים ומשתלמים יותר, כיזם נדל"ן לכל דבר. כך אוניברסיטת תל-אביב משכירה שטחים למשרדי היי-טק על שטחים שהוקצו למוסד אקדמי, מוסדות ההסתדרות שחדלו מלתפקד נמכרו ליזמי נדל"ן ששינו את ייעוד השטח ואת אחוזי הבנייה בו, מגרשי כדורגל של אגודות הספורט, שטחים שהוקצו לחברות קדישא - על כולם נחתמות עסקאות השבחה.

נגד העוול הציבורי שבייזום נדל"ן על קרקעות חקלאיות קמה - אמנם מאוחר מדי - מחאה גדולה, שהצליחה לעצור בינתיים את שוד הקרקעות הגדול. לעומת זאת, שוד הקרקעות העירוניות על-ידי גופים סמי ציבוריים עובר בשתיקה. הסיבה לכך, אולי, היא שכאן לא נוצרת קואליציה בין שומרי הסביבה ובין שומרי הצדק החברתי, שכן קרקעות אלה ראויות בדרך כלל להרוויית הבינוי. שוד הקרקעות העירוניות גדול בהרבה משוד הקרקעות החקלאיות, שכן במקרה זה מדובר בערכי קרקע גבוהים יותר, ובאחוזי רווח גבוהים לאין שיעור מ-27% שקיבלו החקלאים בימים העליזים של החלטה 727 של המינהל.

המקרה של בית החולים הדסה עשוי לשמש נקודת מפנה. למרות שהשטח נכלל בתוכנית המתאר המיושנת של ירושלים, הקרקע איננה בנויה וייעודה לאחר הבנייה לא יהיה ציבורי. התייחסות של המינהל לקרקע לפי החלטה 402 (המעניקה 49% הנחה ליזם בקרקע עירונית רוויה) או החלטה פרטנית של מועצת מקרקעי ישראל שתעניק לבית חולים הדסה זכויות ייזום אחרות בקרקע ציבורית, תגרום ההפסד מיליוני דולרים להכנסות המדינה. אולי בזכות העובדה שהקרקע הבלתי בנויה היא גם ערכית מבחינה סביבתית, יש הפעם סיכוי, שהירוקים יתעוררו ויעירו גם את הקשת הדמוקרטית המזרחית.

שכונת המגורים החדשה מתוכננת על-ידי בית החולים, בניגוד לעקרונות שהנחו את תכנון כל השכונות החדשות של ירושלים. אלה נבנו, עד היום, בראשי הגבעות והותירו את המורדות והעמקים כשטחים פתוחים. הפעם מתכננת הדסה לבנות שכונת מגורים כמעט בתוך נחל שורק, מול ונמוך יותר מבוסתני הסטף הנפלאים ובצמוד לעין חנדק. השטח הפתוח האיכותי של נחל שורק יהיה בעתיד הנראה לעין מוקף בבינוי החדש בראשי ההרים, המוצע על-ידי תכנית מערב ירושלים (הר אורה, הר חרת). עכשיו מתכנן בית החולים הדסה לבנות גם במרכזו. לא יהיה עוד רצף של שטחים פתוחים בין נחל שורק לנחל רפאים, ולמטיילים ולנופשים בנחל שורק תישמר הזכות לצפות מלמטה בקירות התמך של השכונה. נחל עין חנדק ייוותר כחוטיני ברזילאי בין הרחבת מושב אבן ספיר לבין שכונת הדסה.

אם בית החולים הדסה אינו מעוניין בקרקע למטרה שלה הוקצתה, עליו להחזיר אותה למינהל ללא כל תמורה. כדי להבין מדוע זה כנראה לא יקרה, ראוי לבדוק גם מי יקבל את יתרת התמורה מהפשרת הקרקע המיוערת הזאת לבנייה. רוב רובה של קרקע המדינה שניתנה להדסה היא אדמות קק"ל המנוהלות על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, לפי הסכם בין שני הגופים. לא רק הדסה, שנמצאת במצוקה, תרוויח משינוי ייעוד הקרקע שהופקדה בידיה. הקרן הקיימת לישראל, זוכת פרס ישראל על פעילותה בתחום הייעור, נמצאת בקשיים תקציביים לא קטנים מאלה של הדסה. הקק"ל תצטרך להחליט האם היא גוף "ירוק" השומר על השטחים הפתוחים בהרי יהודה בכלל ועל היערות שניטעו על-ידה בפרט, או שכמו כל בעל קרקע פרטי, גם היא שואפת למקסם את הרווח מנכסיה.

רוב הישראלים מתקשים להבחין בין הדודות של הדסה לדודות של קק"ל. כדי שבקרן הקיימת יקבלו את ההחלטה הנכונה טורחות הדודות הרחמניות של הדסה להזכיר לדודות הירוקות של הקרן הקיימת, כי הן נמנות על גדולי התורמים לקק"ל, דבר שעשוי להיפסק כתוצאה מהחלטות "לא נכונות" שלהן. מקבלי ההחלטות בקרן הקיימת צריכים לבחור בין ויתור על רווח, ובנוסף גם חשש לפגיעה בתרומות, אם יבקשו לשמור על היער, או רווח נאה מהקרקע שתופשר אם ייאותו לוותר על היער.

גם בתוך בי"ח הדסה יש "ירוקים" שעלולים שלא להתנגד להחלטת הדסה, בניגוד לנטיית ליבם. מעניין מה תהא עמדתם של עובדי הדסה חברי הארגון הנפלא "הדסה ירוקה" לגבי השכונה, כאשר בית החולים, כיזם, יציע להם לרכוש דירות במחיר מוזל בשכונה הנבנית על יער, במקום שיועד להרחבת ביה"ח.

בנושא יוזמות הנדל"ן על קרקעות מדינה חקלאיות הוברר כבר מעל כל ספק, כי אם ימשיך המינהל להותיר את היזמות על הקרקע בידי החקלאים, ישנו הקרקעות את ייעודן בצורה שתפגע תמיד בסביבה ובהכנסות המדינה. אם לא יתעורר היועץ המשפטי לממשלה בזמן ימשיכו הדסה, ההסתדרות וגופים סמי ציבוריים אחרים, ללמד את קיבוצי השרון פרק חשוב בהלכות יזמות נדל"ן, תוך גרימת נזקים בלתי הפיכים לשטחים הפתוחים.

הכותב הוא גיאוגרף ומתכנן סביבתי.