חטא שמן הסתם כולנו חוטאים בו, הינו הרצון לזכות באיכות קליטה גבוהה לטלפון
הסלולרי שלנו, בכל מקום בו אנו נמצאים מחד, אך שלא להיות חשופים למראיה וקרינתה
של אנטנה של תשדורת סלולרית מאידך.
כידוע, לא יכולה להתקיים תקשורת סלולרית ללא מתקני קליטה/שידור, בעוצמה ובפיזור
שיאפשרו תקשורת ראויה, ולכן פועלות חברות הסלולרי להתקין מתקנים ואנטנות, כדי
שמכשיר הסלולרי "ידבר" עם אנטנה קרובה, ומשם תועבר התקשורת, ע"י ממסרים לאנטנה
הקרובה לזו של בר השיח, אי שם עלי גלובוס.
השאלה איזה הליך תכנוני מתחייב לשם הקמת אנטנה או תחנת ממסר העסיקה (נראה שעוד
תעסיק) את גופי התכנון ובעקבותיהם את בתי המשפט. לאחרונה ניתנו החלטות בעניין
על-ידי בית המשפט העליון, ששלל הקמת תחנת ממסר ללא הליך תכנוני נוסף, ועל-ידי
בית המשפט המחוזי, שאישר הקמת אנטנה בהליך "רגיל" של הוצאת היתר.
לפני מספר שנים פסק נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א, אורי גורן, כי חברת פלאפון רשאית
לקבל היתר בנייה להקמת אנטנת ממסר אזורית על גג בניין ברעננה. זאת, על אף שתוכנית
המתאר הרלוונטית קבעה מפורשות, כי "לא יוצב על גג שום מוט, תורן או כל ייצוב
אחר שלא יאושר על-ידי הועדה המקומית, למעט תורן מרכזי לטלוויזיה ורדיו עבור
כל יחידות הדיור בבית בו חדר מדרגות אחד, או תורן לכל חדר מדרגות בבית בו יותר
מחדר מדרגות אחד".
בערעור לבית המשפט העליון השתנתה התוצאה, ובית המשפט העליון קבע, בפסק דין
שניתן ביום 11.7.01 (ת.א 1216/98 אבוטבול ואח' נ' חברת פלאפון תקשורת בע"מ
ואח'), כי אנטנה מסוג זה המבוקש אינה מהווה שימוש אינהרנטי למגורים, ולפיכך
הסדרת השימוש בה צריכה להתבצע בדרך של שינוי תוכנית, או למצער, בדרך של בקשה
לשימוש חורג. (בעקבות פסק דין זה נכתב מאמרי "קשיי קליטה לחברת פלאפון", "גלובס
נדל"ן" 22.7.01).
חלפו ימים, ושוב מגיעה סוגיה דומה לשולחנו של בית המשפט. הפעם לאולמו של סגן
נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר גבריאל קלינג (עת"מ 1211/01 סלקום ישראל
בע"מ ע"י עו"ד כץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח תקוה ע"י עו"ד ריינהרץ
וועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז המרכז. פסה"ד ניתן ביום 7.3.02).
באותו מקרה חייבה ועדת הערר את הוועדה המקומית בפתח תקוה ליתן לחברת סלקום
היתר להקמת שתי אנטנות - האחת על תורן בגובה 2.60 מ' והשנייה משולבת בתוך קיר.
החלטת ועדת הערר ניתנה לאחר פסק דינו של הנשיא גורן ב"פרשת" אבוטבול, וכשבוע
לפני שבית המשפט העליון "הפך" את פסק דינו.
הוועדה המקומית ראתה עצמה פטורה מהוצאת ההיתר, וזאת לאור פסק הדין של בית המשפט
העליון, שקבע, כאמור, כי אין ליתן היתר למתקן ממסר בהליך רגיל של היתר.
חברת סלקום עתרה, כאמור, לבית המשפט, והשופט קלינג החליט, כי יש לאבחן את המקרה
הנוכחי מזה שבאבוטבול, וכי במקרה זה צדקה ועדת הערר ויש ליתן את ההיתר.
וההבדל מהו? בעניין אבוטבול מדובר היה באנטנת ממסר גבוהה, אשר נועדה לממסר
תחנות בסיס רחוקות והיוותה חולית מעבר לשירות אזורים רחוקים, ואילו כאן מדובר
היה בשתי אנטנות קטנות, המהוות תא תחנת בסיס לתקשורת לסביבה.
לדעת השופט קלינג, שינויים אלו די בהם על מנת שפסק הדין בעניין אבוטבול לא
יחול במקרה דנן, וכי לאור הכלל שיש לפרש את תוכנית המתאר (שהוראותיה לעניין
זה היו זהות להוראות התוכנית בעניין אבוטבול) על-פי המציאות המשתנה, יש לכבד
את החלטת ועדת הערר ולאפשר הקמת האנטנות.
לא חלף זמן רב, ושוב דן בית המשפט בעניין אנטנות. הפעם החלטתו של שופט ביהמ"ש
העליון אליהו מצא, לדחות את בקשתה של חברת פלאפון לקיום דיון נוסף, בהרכב מורחב
של בית המשפט העליון, בפסק הדין בעניין אבוטבול (דנ"א 5926/01 פלאפון נ' אבוטבול
ואח' ניתן ביום 14.5.02).
השופט מצא תמצת את "הלכת אבוטבול" כך:
הקמתה של אנטנת ממסר אינה מהווה שימוש נלווה לשימוש במקרקעין למגורים.
הסעיף בתוכנית (של רעננה, הזהה לזה של פתח תקוה) נועד לאפשר הקמת אנטנות לשימושם
של דיירי הבית, אך אין לפרשו כבעל תחולה על רישוי הקמתן של אנטנות ממסר.
מכאן מתבקשת השאלה, האם אבחנתו של השופט קלינג, לפיו לאור השוני בין המקרים
אין להחיל את הלכת אבוטבול על אנטנה סלולרית "סתם" היתה אבחנה "לגיטימית",
או שמא חרג השופט מהלכת אבוטבול (המחייבת אותו, בהיותה הלכה של בית המשפט העליון).
ראינו, כי ספק אם יש צורך בהליך תכנוני מיוחד (תוכנית מיוחדת או הקלה) ל"סתם"
אנטנה סלולרית. היתר בוודאי נדרש, אך גם הוא לא תמיד בנמצא (וראה הכתבה "אנטנה
בלי הקלה, על אנטנה בלי היתר", מיום 19.5.02).
יגנס-טויסטר מתמחים בתכנון ובנייה ובנדל"ן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
