עד שהוויכוחים יפנו מקומם לתיקון

על פי הערכה, שטחן של התקרות, פרי פיתוחו של המהנדס אלי רון, לשעבר המהנדס הראשי של מע"ץ, הוא 3 מיליון מ"ר, ועלות תיקונן כמיליארד דולר.

לפי שעה, משקיעים המומחים השונים את מרב האנרגיה שלהם במריבות בינם לבין עצמם, לגבי אופן הבדיקה ואופן התיקון, אך התקרות אינן מתוקנות, וזאת למרות שלדעת כל המומחים תקרות הפל-קל הן פצצה מתקתקת, והתמוטטות של תקרות נוספות הן עניין של זמן בלבד.

מיד לאחר האסון קראו רבים, ובראשם שרי ממשלה, לבצע בדק בית יסודי בכל הליכי התכנון, הבנייה והאישור, וקראו להסקת מסקנות מידיות. הממשלה מינתה את ועדת השופט ורדי זיילר, כדי שתחווה דעתה בעניין חוק התכנון והבנייה, וגם המשטרה ערכה בדיקה משלה, בשיתוף המכון לחקר הבנייה של הטכניון ברשות פרופ' דוד ינקלבסקי.

מסקנות הוועדה היו חד-משמעיות: ההתמוטטות היתה תוצאה של כשל הנדסי, שנבע כולו משיטת הפל-קל ואופן ביצועה.

על פי הנתונים שנפוצו אז, ומדברים שאמר מתכנן השיטה, האדריכל אלי רון, התברר, שברחבי הארץ כ-3 מיליון מ"ר תקרות פל-קל, במבני תעשייה ובתי מגורים, כאשר בחלק מהמקרים מדובר במבנים שבהם חלק מהתקרות הן פל-קל, ואחרות תקרות רגילות. משמעות הדבר היא, שקיים חשש לנזק מצטבר ולמכפילים גדולים הרבה יותר, שבהם תקרה אחת מסכנת בניין שלם.

כשלושה חודשים לאחר האסון, כתב פרופ' ינקלבסקי מכתב לשר הפנים, אלי ישי, לשר השיכון, נתן שרנסקי, ולשרת התמ"ס, דליה איציק, ובו התלונן על העדר טיפול ממלכתי בכל נושא הפל-קל. במכתב הצביע על הצורך הדחוף לבדוק את התקרות הקיימות, ולגבש שיטות חיזוק.

עברו עוד מספר חודשים יקרים, ורק במארס 2002 הוקמה ועדה בינמשרדית, בראשות ראש אגף תקינה בתמ"ס, גרישה דייטש. המנדט שניתן לוועדה היה לבחור ולהתקשר עם הגוף שיקבע דרכי בדיקה לתקרות, יציע שיטות תיקון ויעקוב אחר ביצוען.

למרבה ההפתעה, החליטה הוועדה, לאחר מספר דיונים, שלא למנות גוף בדיקה, אלא לבדוק את שיטות הבדיקה בעצמה. לצורך כך הקימה הוועדה ועדת משנה. בטכניון זעמו על כך וראו בהחלטה בזבוז זמן יקר, שדוחה את הטיפול בתקרות.

פרופ' ינקבלסקי הצביע על כך, שבשל העדר תקנות ברורות, מבוצעים בדיקות ותיקונים של תקרות פל-קל ללא כל פיקוח, ומבלי שהוחלט איזו שיטת תיקון היא הטובה ביותר. ארגוני המהנדסים טענו בתגובה, שהטכניון הוא גוף מחקר, ואין לו שום סמכות בנושאי ביצוע.

במהלך יולי 2002 יגיש דייטש את מסקנותיו לסגן שר המסחר והתעשייה, אלי בן-מנחם, וגם אחר כך כלל לא בטוח שהוויכוחים יפנו את מקומם לעבודת תיקון.