מה ההבדל בין מדינה מפגרת למדינה מפותחת? בראשונה מדברים על תשתיות, בשנייה
מניחים אותן.
צרפת, למשל, עשירה בתשתיות תחבורה. וכמו בעבר, מהפכת התחבורה היא בסיס למהפכה
חברתית. צרפת היתה בין החלוצות בהנחת מסילות ברזל חדישות כבסיס לרכבות מהירות
מאוד, TGV, המגיעות מן המוצא אל היעד ב-350 קילומטרים בשעה. צרפת ידועה גם
במערכות מהירות להסעה המונית, לא רק בפריז ובפרבריה. יש בה גם רשת של כבישים
עורקיים, ומאחר שזוהי ארץ נרחבת פותחה בה גם התעופה הפנים-ארצית.
כתוצאה מהתפתחויות אלו, בצרפת כבר אין מודדים את המרחק בקילומטרים, אלא במספר
הדקות הנדרש כדי להגיע מהבית אל היעד. השבועון ל'אקספרס מספר על סיכויי הצרפתים
להגיע ליעדיהם היומיומיים בתוך 20 דקות ומטה. השבועון מתבסס על הספר "צרפת
בעשרים דקות, מהפכת הקירבה" מאת ז'אן מארק בנואה, פיליפ בנואה ודניאל פוסי.
השלושה בדקו מהו שיעור הצרפתים המגיעים מביתם בתוך 20 דקות ליעדים טיפוסיים
וזו התוצאה שקיבלו: לבית הספר - 91%; לשירותי העזרה הראשונה - 88%; לגן הילדים
- 87%; למרכול - 79%; למקום העבודה - 91%. יתר על כן, הצרפתים כבר אינם מאוהבים
היום במטבח הצרפתי דווקא. רבים מהם אוהבים "מזון אשפתות", ונוהרים למאות מסעדות
מקדונלד'ס הפזורות בצרפת - פיזור שהוא גם ריכוז: עשרות רבות של מסעדות מקדונלד'ס
מצויות בפריז וגם בליון, במרסיי ובריכוזי אוכלוסייה אחרים, ויש הרבה מסעדות
מקדונלד'ס בטווח הליכה של ההורים עם ילדיהם חובבי הקציצה. בקיצור, התברר כי
83% מהצרפתים יכולים להגיע בתוך 20 דקות ומטה גם למקדונלד'ס.
תשתית התחבורה, זו שאינה מוכרת במדינה מפגרת כישראל, יישבה את הפרדוקס הבא:
מקומות העבודה, השירותים, המסחר והבילוי, מרוכזים יותר ויותר במספר מצטמצם
והולך של אתרים, בעוד שהאוכלוסיה הולכת ומתפזרת יותר ויותר, בין מסביב לערים
הגדולות ובין ברחבי צרפת כולה.
מחברי הסקר מייחסים את התופעה בראש וראשונה להנחת הרשת של רכבות מהירות מאוד,
וגם לשיפור מערכות ההסעה ההמונית העירונית והפרברית ולפיתוח רשת הכבישים. ברור,
העלייה מוסברת גם בעלייה ברמת ההכנסה של הצרפתים, המאפשרת להם להשתמש בשירותים
השונים, לרבות בשירותי התעופה הפנים-ארצית, בלי להוריד את רמת החיים, אלא להפך
- להעלות את הרמה הודות לקפיצת המדרגה הנובעת מריכוז השירותים. כך, למשל, בשנים
האחרונות גדל מספר ההולכים לקולנוע, לא רק הודות לרמת הסרטים אלא גם הודות
לריבוי האקרנים במתקן אחד, המגדיל את חופש הבחירה בין סרטים שונים, בלי להתרוצץ.
יתר על כן, מאחר שהיעדים היומיומיים מושגים בתוך 20 דקות, הצרפתים נוהרים יותר
ויותר גם ליעדי בילוי המחייבים "בזבוז" של שעה. מי שמגיע לעבודה או למרכול
בעשרים דקות, מרשה לעצמו להקדיש שעה כדי להגיע לאופרה, לתחרות כדורגל, לתערוכה
או... להפגנה. הודות למערכת המשופרת, הפרובינציה כבר אינה פרובינציאלית כשהיתה.
המרחק מפריד בקילומטרים אינו מפחיד את תושבי ליל, המסוגלים להגיע לבירה בתוך
שעה ב-TGV.
ואכן, כתבי ל'אקספרס ראיינו, בין השאר, את מארי פונטיין, אחות במקצועה, שבימי
נעוריה עברה מהכפר לעיר המחוז ליל, אבל באחרונה חזרה לכפר, כדי ליהנות מבית
שמחירו נמוך יחסית אך גינתו נאה. היא מגיעה מביתה לבית החולים במרכז העיר ברבע
שעה ולעתים קרובות חוזרת העירה בערב לבילוי. יחד עם זאת, אין היא מתקשה לפגוש
את החבר שלה, המתגורר בפריז.
בפריז עצמה קפא מספר התושבים, אבל הודות לשיפור תשתיות התחבורה גדלה דווקא
השפעת הבירה, ברדיוס מתארך והולך. מאות אלפי אנשים מגיעים יום יום לפריז מאורליאן,
ונדום, שארטר או רואן, ונהנים מהיכולת לשבור את המחיצה שהפרידה בעבר בין הבירה
לבין ערי השדה הפרובינציאליות.
והנה עוד תופעה שהיתה נראית כפרדוקס אלמלא פיתוח התחבורה: בעוד שאנשים מעדיפים
להתגורר במרחק עשרות קילומטרים מפריז, בלי לוותר על שירותיה, משפחות רבות עוזבות
את פרברי הבירה, שנבנו כחומות עוני בצורות לפני עשרות שנים מעטות. אנשים אלה,
בעלי אמצעים מוגבלים ברובם, מסוגלים להתרחק מהמרכז בקילומטרים בלי לוותר עליו,
תוך שהם נהנים מן המרחב שמסביב.
השבועון מסכם ואומר, שהודות לפיתוח תשתית התחבורה יכולה צרפת להסתפק ולהתגאות
במספר לא גדול של מרכזים מטרופוליטניים ראויים לשמם, הכוללים מלבד פריז גם
ערים כמו מרסיי, ליון, ליל, נאנט או טולוז, המסוגלות להעשיר את חייהם של אנשים
המעדיפים להתגורר במרחק עשרות קילומטרים מן המרכזים עתירי האפשרויות הללו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
