ביהמ"ש: רשות מקומית רשאית לפנות מחזיק בנכס - גם אם אינה רשומה כבעליו

לדברי ברקלי, "יש לצפות מבעלים של מקרקעין, ובוודאי ממי שמחזיק בקרקע השייכת לציבור, שידאג להבטיח את זכותו על הקרקע כקבוע בחוק. כל עוד דבר זה לא נעשה, לא ניתן לראות בהצעה או בהסכמה עקרונית התקשרות חוזית מחייבת. יחד עם זאת אין להניח שהעירייה נתנה קרקע במתנה". פסק הדין ניתן בתביעה שהגישה עיריית ירושלים נגד בצלאל קרן לפינוי מקיוסק הנמצא בכניסה לעיר.

הנתבע החזיק בקיוסק מכוח הסכם שכירות שחתם אביו עם העירייה בסוף שנות ה-50. מכתב התביעה מתברר, כי שטחו של הקיוסק שהושכר 15 מטר, אך הנתבע הגדיל והוסיף שטחים. ברקלי קבע, כי העירייה - על אף שאינה רשומה כבעלים - הצליחה להוכיח באמצעות חשבונות הארנונה, כי השכירה רק 15 מ"ר. לגבי יתרת הקרקע שהוסיף הנתבע, התקיימו משאים ומתנים במהלך השנים אך הדבר לא הגיע לכדי הסכם מחייב.

לדבריו, נכונותה העקרונית של העירייה ללכת לקראת הנתבע במהלך השנים אינה משנה את המצב המשפטי. ברקלי קבע, כי העירייה זכאית לתבוע את פינוי קרן מהנכס אך ציין, שבנסיבות העניין לא יהיה זה צודק לפנותו מהקיוסק, אלא רק מהשטחים שהתווספו מעבר ל-15 מ"ר.

עוד קבע, כי כיוון שהעירייה התרשלה בניהול השכרת הנכס, ואף הטעתה את הנתבע, ישלם המשכיר פיצוי של 10,000 שקל בלבד, אם ירצה להישאר בנכס. כמו כן חויב הנתבע לשלם הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל. (ת.א 9242/99).