תקנות התכנון והבנייה החדשות בעניין סטייה ניכרת: מטרד חקיקתי

בתקנות החדשות: "סטייה ניכרת מתוכנית לעניין סעיף 151 לחוק היא... בנייה בניגוד להוראות התוכנית שנועדו למניעת מטרדים, לרבות הוראות למניעה והסדרה של פליטה לסביבה של חומר או אנרגיה ומניעה והסדרה של סיכון מחומרים מסוכנים או מקרינה, אלא אם כן סולק המטרד, ולמעט הקלה הבאה להבטיח שיפור סביבתי".

בתקנות הישנות: "סטייה ניכרת מתוכנית לעניין סעיף 151 לחוק היא... חריגה מהוראות התוכנית למניעת מטרדים הנגרמים על-ידי רעש, ריח או עשן".

עינינו הרואות, כי התפתחות ניכרת חלה באורכה של התקנה החדשה לעומת הישנה, כמו גם במורכבות של ניסוחה. מאליה מתעוררת השאלה האם שינוי זה פירושו גם, שהתקנה החדשה עדיפה מבחינה סביבתית על קודמתה?

ספק ראשון מתעורר מכך שהתקנה הישנה נוקטת בלשון של "חריגה מהוראות התוכנית", בעוד התקנה החדשה מדברת על "בנייה בניגוד להוראות התוכנית". ואולם, בנייה, כשלעצמה, אינה הגורם לזיהום, כי אם השימוש, שנעשה באותו בניין. לכן, מבחינה סביבתית, נכון לראות כסטייה ניכרת כל חריגה מהוראות סביבתיות בתוכנית ולא רק מאלו מהן, שעניינן בנייה.

הנה דוגמה: הוראה בתוכנית אוסרת על השימוש בדלק נוזלי לשם הפקת אנרגיה וקובעת חובת שימוש בגז למטרה זאת. הטעם לכך הוא שפליטתם של מזהמי אוויר שונים נמוכה יותר בשימוש בגז מאשר בשימוש בדלק נוזלי. מאחר שעניינה של ההוראה בדוגמה זו הוא בשימוש ולא בבנייה, הנה על-פי התקנה הישנה, יהיה שימוש בדלק נוזלי (לאמור: שימוש הגורם לזיהום אוויר גדול יותר יחסית) משום סטייה ניכרת, אך לפי התקנה החדשה - לא.

הרהור נוגה שני מעוררת התקנה החדשה בקובעה, כי בנייה בניגוד להוראות התוכנית, שנועדה למניעת מטרדים, היא בגדר סטייה ניכרת "אלא אם כן סולק המטרד"!

הבעייתיות בהוראה מכשירה זו נובעת משלושה: ראשית, מניעה מראש של היווצרותו של גורם זיהום עדיפה - הן בראייה סביבתית והן בראייה כלכלית - על פני סילוק המטרד שנוצר והטבת נזקיו בדיעבד. לכן, נקיטה באמצעים טכנולוגיים לסילוקו של מטרד אינה מהווה תחליף לשלילה בתוכנית של שימוש, או בנייה, מסוימים היוצרים אותו.

שנית, כל מטרד ניתן לסילוק בדרכים שונות - חלקן סביבתיות יותר, וחלקן פחות. לכן, נקיטה בדרך לסילוקו של מטרד, הסוטה מהתוכנית, אינה, בהכרח, תחליף אמיתי, ואינה שוות ערך, לנקיטה בדרך המסוימת, שנקבעה בתוכנית.

שלישית, הביטוי "סולק" בו נעשה שימוש כאן, בדומה לביטוי "נעלם מעצמו", עלול להתפרש כאילו אין הכרח, שהגורם למטרד הוא זה שייטיב אותו. בדרך זו ניתן יהיה להכשיר מטרד, שהגורם לו לא נקף אצבע להטבתו, רק בשל כך שפעולתם של אחרים גרמה ל"סילוקו". בכך רומסת התקנה החדשה עקרונות של היגיון - היגיון סביבתי, חברתי וכלכלי כאחד - ושל הגינות.

פגם אחרון שאנו מוצאים בתקנה החדשה הוא בסיפא לה, לפיו "הקלה הבאה להבטיח שיפור סביבתי" אינה בגדר סטייה ניכרת. כאן חבל, כי מחוקק-המשנה הגביל עצמו ל"הקלה" בלבד, ולא החיל את החריג המקל גם על "שימוש חורג", כאשר השפעתו הסביבתית שלילית פחות מהשימוש המקורי המותר.

יש לקרוא למחוקק-המשנה להחזיר את התקנות אל שולחן העריכה.

הכותב הוא שותף במשרד עורכי-דין המתמחה בדיני איכות הסביבה: environment@aaalaw.co.il