ועדת הכנסת לא הצליחה לאשר הצעה להטלת אגרה על התנגדויות לתוכניות מתאר

האגרה התבקשה כדי לצמצם את מספר ההתנגדויות והעררים.

האגרות לא אושרו, בהיעדר רוב. החוק נדון בפורום של ועדות הפנים והכספים ובדיון נכחו רק שני ח"כים - יו"ר הועדה, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), שתמך בהצעת הממשלה, וח"כ עופר חוגי (ש"ס), שהתנגד.

האגרה להתנגדות היא בסך 100 שקל והאגרה לערר היא בשיעור 2.5% מסכום הערר, אך לא פחות מ-728 שקלים.

מתשלום אגרת ההתנגדות פטור רק שר הביטחון ואילו מאגרת הערר יינתן פטור רק בנסיבות שיקבעו שרי הפנים והאוצר.

את האגרות חייבים לשלם בעת הגשת ההתנגדות או הערר ומוסדות התכנון וועדות הערר לא ידונו בהם אלא אם שולמה האגרה.

האוצר הסביר, כי ריסון שיטפון ההתנגדויות נועד בעיקר למנוע את התופעה שחלק ניכר מההתנגדויות לתוכניות הן מועתקות, כלומר גוף המתנגד לתוכנית משדל גורמים נוספים להגיש התנגדות זהה, במטרה להכביד על הטיפול ולעכב את הדיון בה.

מאחר שהגשת ההתנגדות איננה כרוכה בעלות כלשהי, מוגשות למוסדות התכנון עשרות ואף מאות התנגדויות זהות במהותן ומוסדות התכנון נדרשים להקדיש זמן רב לטיפול בהן.

האוצר מקווה, כי הטלת אגרה סמלית על כל התנגדות תצמצם באופן ניכר את היקף ההתנגדויות המועתקות ותזרז את הליכי הדיון בהן. הוא הדין לגבי הפניות לוועדות ערר, שהן מוסד שיפוטי, כאשר בהיעדר תשלום כלשהו נוצר תמריץ להגשת תביעות מופרזות, הנעדרות כל בסיס לעיתים. האוצר טוען, כי במקרים רבים נמנעים מוסדות התכנון מלאשר תוכניות, בשל החשש מהיקף התביעות הצפויות כתוצאה מאישורן.

האגרה שנקבעה כאן גבוהה במיוחד, בדומה למצב הנהוג בבתי המשפט, שנועד אף הוא להפחית את היקף העררים.