על שומת מס שבח ומס רכישה ניתן להשיג בפני מנהל מס שבח. על החלטתו ניתן לערער
בפני ועדת הערר. זכות הערעור לביהמ"ש העליון על פס"ד של ועדת הערר מוגבלת ל"בעיה
משפטית" בלבד. בשאלה מהי "בעיה משפטית" התחבט לאחרונה ביהמ"ש העליון.
ב-1971 נחתם חוזה בין חברת דניה סיבוס לבניה בע"מ (להלן: "דניה סיבוס"), לבין
משפחת ויסמן (להלן: "ויסמן"), לפי רכשו ויסמן מדניה סיבוס מגרש בחיפה ושילמו
למנהל מס שבח מקרקעין חיפה (להלן: "המנהל"), מס רכישה.
דניה סיבוס הפרה את החוזה ובמאי 1986 הודיעו לה ויסמן על ביטול החוזה. בעקבות
כך, הגישו ויסמן תובענה לפיצויים נגד דניה סיבוס על הפרת החוזה, ובמסגרתה הם
הגיעו להסכם פשרה - שקיבל תוקף של פס"ד. בהסכם אושר כי החוזה בטל ומבוטל; וכי
דניה סיבוס תשיב לויסמן סכומים שונים.
בעקבות פסק הדין פנו ויסמן למנהל וביקשו שיוחזר להם מס הרכישה ששילמו. המנהל
סרב. הוא אף קבע, כי הביטול הוא אירוע מס חדש, שבגינו על דניה סיבוס לשלם מס
רכישה.
ויסמן ודניה סיבוס עררו על שתי ההחלטות לפני ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי
בחיפה, והמחלוקת בין בעלי הדין סבה סביב השאלה, אם העיסקה המקורית בוטלה או
שמדובר במכר חוזר.
ועדת הערר החליטה לקבל את העררים. היא קבעה, שהסכם הפשרה היה כן ואמיתי וכי
אין מדובר בעיסקה מלאכותית. על פסק דין זה הגיש המנהל ערעור לביהמ"ש העליון.
תחילה דן השופט לוין בשאלה המקדמית, האם הערעור מעלה "בעיה משפטית" כאמור בסעיף
90 לחוק מיסוי מקרקעין, שכן רק בבעיה שכזו ניתן לערער לביהמ"ש העליון.
השופט לוין קובע, כי אין לקבוע בסוגיה זו הגדרה מדויקת. לפיכך הוא קובע "קווי-הדרכה"
לאבחנה בין "בעיה משפטית" לבין "בעיה עובדתית", במקום לקבוע הגדרות מדוייקות.
מוטיב מרכזי בהגדרת שאלה כ"בעיה משפטית", להבדיל "משאלה עובדתית", הוא הרצון
להחליט בנושא המגיע לבית המשפט לפי כללים מחייבים טנדרטיים. לפיכך, הקו המנחה
הראשון לאיתורה של שאלה כ"בעיה משפטית", בהקשר שלפנינו, הוא, הצורך בסטנדרטיזציה,
והצורך במתן תשובה לשאלה שיש להשיב עליה לפי כללים; לשון אחרת: בית המשפט נדרש
לקבוע מהו הכלל החל, ואם הדבר נדרש - להחיל אותו על המקרה הקונקרטי. הקו המנחה
השני שיש לבדוק הוא, מהי תכלית ההגבלה של נימוקי הערעור ל"בעיה משפטית", בחיקוק
הקונקרטי אותו מפרשים; לעניין זה יכול, שדיבור זה יתפרש ביתר ליברליות לעניין
חוק הנכים, מאשר לעניין חוקים אחרים; לעומת זאת - כאשר מדובר ב"בעיה משפטית"
לעניין דינים המחייבים מומחיות מיוחדת, כמו לעניין דיני המיסים, ראוי לכאורה
לפרש את הדין הרלבנטי כנועד לקביעת כלל סטנדרטי בענייני המס שנדון באותו דין.
לפיכך לא ייטה בית המשפט לראות כ"בעיה משפטית" שאלה שהתעוררה במשפט כנושא צדדי,
כגון בתחום דיני סדר הדין והראיות הכלליים, למעט כאשר נושא כזה קשור בטבורו
בתחום דיני המס.
לקו המנחה האמור קיים סייג והוא, כאשר ההחלטה בנושא הצדדי של סדרי הדין או
הראיות פגעה בעיקרי הצדק הטבעי; בכגון דא מדובר תמיד ב"בעיה משפטית".
הקו המנחה השלישי מבקש לבחון את טיבו של הטריבונל שאת החלטתו תוקפים; האם הוא
כולל שופטים או משפטנים? האם מדובר בטריבונל המורכב ממומחים, שיש לייחס משקל
לידע ולמומחיות שלהם? במקרה שלפנינו מדובר במקרה פרטיקולרי, שבו הסיקה הוועדה
מסקנה שבעובדה, המבוססת על נתונים פרטיקולריים (מוסכמים) שהיו לפניה; המנהל
לא הראה, בענייננו, שבית המשפט נדרש לגבש כלל סטנדרטי, שממנו סטה.
לא זו אף זאת: המדובר בחוק שתכליתו גיבוש כללים בדיני המס בלבד. השאלות שהמנהל
מעורר הן מתחום המשפט האזרחי הטהור; המדובר בסיווג של עיסקה במשפט האזרחי כ"ביטול
חוזה", או כ"מכר חוזר", והמנהל אפילו אינו טוען שמדובר בעיסקה מלאכותית.
ולבסוף - המדובר בטריבונל המורכב משופט של בית המשפט המחוזי ומשני מומחים לדבר,
ובכגון דא הנטיה היא, כזכור, ליתן לדיבור "בעיה משפטית" פרשנות מצמצמת.
על כן, קובע השופט לוין, יש לדחות את הערעור מבלי לדון בו לגופו, היות שהוא
לא מעלה שאלה משפטית.
השופטת טובה שטרסברג-כהן מבקשת לקבוע כללים מוגדרים יותר בשאלה מהי "בעיה משפטית".
לשיטתה, כאשר התשובה לשאלה המתעוררת אינה אמורה ליצור קביעה עובדתית או תשתית
עובדתית, אלא כלל משפטי העולה מן העובדות שנקבעו בערכאה הדיונית, בהסכמה או
על פי חומר הראיות, הרי לפנינו בעיה משפטית. על כן, לדעתה, השאלה העומדת להכרעה
בענייננו היא "בעיה משפטית", המתמצית במשמעות המשפטית של העובדות שלא היו במחלוקת.
השאלה היא האם המסקנה המשפטית מן העובדות שהיו בפני בין משפט קמא, היא שעניין
לנו בביטול חוזה או במכר חוזר.
השאלה לצורך סיווגה היא, האם חלוף הזמן הרב (15 שנה) בין כריתת החוזה לבין
ביטולו עקב הפרתו, וכן העובדה כי העיסקה הושלמה ולנוכח שוויו הכולל של ההחזר,
יש לראות בביטול ההסכם מכר חוזר.
בית המשפט קמא קבע, כי העובדות מתיישבות עם ביטול העיסקה, שכן לא היתה קנוניה
בין הצדדים, לא היתה פיקציה במעשי המשיבים, העיסקה לא נקלטה במציאות, המגרש
לא הועבר על-ידי המשיבים, ולפיכך היה כאן ביטול עיסקה אמיתי. והשופטת שטרסברג-כהן
מקבלת קביעה זו. לכן, היא קובעת שיש לדחות הערעור לגופו.
השופט יעקב טריקל מצטרף לדעתה של השופטת שטרסברג-כהן. לשיטתו, לעניין ההגדרה
של המונח "בעיה משפטית" יש לשאוף למבחנים ולהגדרות פשוטים וחד משמעיים, ככל
האפשר, וכי יש לפרש אותו באופן שהפרשנות לא תגביל את זכות הערעור יתר על המידה.
לעמדתו, "בעיה משפטית" היא בעיה שמטרת ההכרעה בה אינה - ברוב או במעט - קביעתו
של מצב עובדתי, אלא מטרתה רק הסקת מסקנה ממצב עובדתי נתון. במילים אחרות, כאשר
פתרון הבעיה העומדת להכרעה אינו צריך מכל וכל לקביעת ממצאים שבעובדה, אלא הוא
נסמך רק על ממצאים שבעובדה שנקבעו, או על ממצאים שבעובדה שאינם במחלוקת, היא
"בעיה משפטית".
השאלה שלפנינו - לאמור, אם מדובר ב"מכר חוזר" או בביטול זכות במקרקעין, היא
במהותה העמדה בביקורת של המסקנה שהסיק בית המשפט המחוזי על בסיס ממצאים שבעובדה.
לפיכך יש לראותה כ"בעיה משפטית". ברם, הוא קובע, כי היה כאן ביטול אמיתי של
העיסקה ולא מכר חוזר, ומכאן שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
התוצאה הסופית: הערעור נדחה.
ע"א 266/97, ביהמ"ש העליון, השופטים: לוין, שטרסברג-כהן וטירקל.
בשם המנהל: עוה"ד לאה מרגלית.
בשם המשיבים: עוה"ד פרידמן וקומיסר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
