רק היום במרכז ההשקעות

מעת לעת מצוטט מנהל מרכז ההשקעות, שמואל מרדכי, כמי שאומר שהוא "מבקש לחוס על כספי הציבור", ולכן לא יגדיל את מענקי קוקה קולה, למשל, בעקבות הסקר החדש שקבע שההשקעה הזכאית למענקים גדלה מ-70-60 מיליון דולר ל-110 מיליון דולר; או כמי שאומר "אמליץ לתת להם רק חצי מהבקשה", כמו במקרה של ההשקעה המתוכננת בידי עלית במפעל הממתקים והשוקולד בנצרת, בגובה 157 מיליון שקל, אשר תובא לדיון ואישור בשבוע הבא.

את סקרי הכדאיות מבצע עבור מרכז ההשקעות בנק אחד - בנק לפיתוח תעשייה. ייעודם של הסקרים לבחון את הכדאיות למשק מתוכניות השקעה שחברות מגישות להקמה, העתקה או הרחבת מפעלים, והם אמורים לקבוע את עתידן של השקעות במאות מיליוני דולרים. השנה, עקב ירידה של 33% בהשקעות בתעשייה, הסתכם מספר הסקרים ב-100 לערך. עלות כל סקר - 7,000 דולר.

הבעלות על הבנק לפיתוח התעשייה נמצאת 50% בידי המדינה ו-50% בידי הבנקים הגדולים, הממנים כל אחד שני דירקטורים מטעמו. אבל, את יו"ר הבנק וחלק מהדירקטורים ממנים שר התמ"ת וראש הממשלה, דבר הגורם לגורמים בתעשייה לתהות בין היתר, האם מינוי דירקטורים על-ידי שר וראש ממשלה לא יוצרת מחוייבות "להצדיק" או "להכשיר" בדו"חות הבנק את מטרותיו המוצהרות של השר.

ואולם, השאלה הנשאלת כאן היא, מה בין הסקרים המקצועיים לבין שיקול הדעת של אנשי המנהלת ומרדכי בראשם, לחברות שעל-פי החוק לעידוד השקעות הון תוכניתן צריכה להיות מאושרת, אולם בשל קריטריונים שהחוק אינו קובע את משקלם או שאינם מופיעים בו כלל - זוכים או לא זוכים במענקים של עשרות מיליוני שקלים.

"אם האחידות כה חשובה", טוענים תעשיינים, "כיצד זה שהיום מסתמך מרכז ההשקעות הרבה פחות מדי על סקר הבנק ועל קריטריונים אחידים, והרבה יותר מדי על שיקול דעת והתמקחות בנוסח שוק"?

תעשיית המזון היא יצואנית קטנה במיוחד. השקעות רבות וגדולות שאושרו לאחרונה, לא היה להם דבר וחצי דבר עם ייצוא, והן אושרו רק על בסיס תוספת תעסוקה ומיקום המפעל.

שוב עולה השאלה, מי במרכז ההשקעות, ובאלה קריטריונים, מחליט האם לתת חצי, רבע או שליש מתוכנית השקעה שאושרה בידי הבנק לפיתוח התעשייה. זאת, יש לזכור, כשמדובר בבנק בעל בלעדיות על הסקרים, המוצדקת בשם מקצועיות וקריטריונים אחידים.

מרדכי אומר על כך, כי הבנק בודק את עמידת החברה בקריטריונים (כולל תעסוקה), וכל השאר נותר לשיקול דעת: "אני רוצה לגרום לכך שמפעל יהיה, אבל שהעלות למשק תהיה הכי נמוכה שאפשר". לדבריו, "כל מפעל שיודע שהוא זכאי, ימשיך ללחוץ עד למקסימום שהוא יוכל להשיג. תפקידי הוא לצמצם את המענקים למינימום העלות למדינה, במסגרתה בכל זאת תבוצע ההשקעה".

בניגוד למרדכי סבורים תעשיינים רבים, כי יש לצמצם את שיקול הדעת ולהסתמך הרבה יותר על קריטריונים קבועים, במסגרת חוק. אלה, הם מקווים, יאפשרו לוותר, או לפחות לצמצם, את הלחצים, ההתמקחות ומה שהם מגדירים כ"שוק פרוץ של התמקחות".