רשימה מצומצמת למשרד ר"המ

באסיפות הסוערות של הקבלנים, כמו בשבוע שעבר, תמיד מתנפלים על מוסדות התכנון, ואין מי שיתגונן: כבר שנה וחצי לא מאויש תפקיד ראש מינהל התכנון במשרד הפנים, מאז פרישתה של דינה רצ'בסקי, וזה נראה כמו עדר ללא רועה. מנכ"ל משרד הפנים הנכנס, גדעון בר-לב, התחייב שעד סוף השנה ימונה ראש מינהל תכנון. הוא עומד בראש ועדת החיפוש, ולצידו רצ'בסקי, נציב שירות המדינה שמואל הולנדר, המשנה ליועמ"ש מני מזוז ופרופ' דני שפר מהטכניון. המועמדים מרואיינים בימים אלה, ורשימה מצומצמת תובא לידיעת משרד ראש הממשלה.

בין המועמדים הוזכרו שמותיהם של בכירי מערכות התכנון כיום שצמחו בתוכן, כמו עפרה לבנה, בינת שוורץ, עפר גריידינגר ממשרד הפנים, סופיה אלדור ממשרד השיכון, דן סתיו ממינהל מקרקעי ישראל או גבי גולן ממשרד רה"מ. כאשר אהוד אולמרט היה כמעט הממונה על מינהל התכנון, הוא נקב בשמותיהם של מהנדסי הערים דני קייזר מת"א ואורי שטרית מירושלים. הוזכרו מועמדים מהסקטור הפרטי, כמו יוסי פרחי או שמאי אסיף.

הוועדה מתלבטת בשאלה, אם להעדיף מישהו מהמגזר הפרטי, שאולי יזנבו בו בשאלת ניגודי עניינים, אבל הוא "באמת מבין את מצוקות הקבלנים", או מישהו מתוך המערכת, שחי את מחילותיה ומכיר את הטריקים. השאלה חשובה, אבל היא אינה השאלה העיקרית.

בעיה: לוועדת החיפוש אין הנחיית עבודה או מדיניות מלמעלה לגבי השאלה החשובה ביותר - האם אנחנו רוצים שראש מינהל התכנון יאציל ויבזר סמכויות תכנוניות כלפי מטה, לכיוון הוועדות המקומיות, ויסתפק בהתוויית מדיניות ובקרה רצינית מלמעלה. או להיפך, האם אנחנו רוצים ראש מינהל תכנון ריכוזי, שמקדש היררכיה תכנונית. זו שאלה מעניינת גם בהקשר של היכולת להזיז תוכניות, כי רצ'בסקי היתה ראש מינהל תכנון ריכוזי, שהריצה הרבה מאוד תוכניות מתקנות לתמ"אות השונות, אבל מצד שני לא הצליחה להעביר את תמ"א 35, דווקא משום שמדובר בתמ"א מפורטת מדי, וגם תוכניות המתאר המחוזיות תקועות שנים רבות. אולי יש לנו בכלל עודף תכנון?!

הנבחר צריך להיות בעל אומץ גם בחיכוך הפוליטי. למשל, רעיון העיוועים התכנוני, שכל מושבניק יבנה על 2.5 דונם 5 בתים ויותר וגם יפעיל שם 500 מ"ר לתעסוקה - כשעולה רעיון כזה צריך לדפוק על שולחן מועצת מקרקעי ישראל, בלי לחשוש מסגנונו של אולמרט. אם הכל יודעים שהמגזר הערבי מקופח - ראש מינהל תכנון צריך לעשות משהו בקשר לזה.

לאחר עידן של התעוררות בשקיפות, הודות לחיזוק זכות הקניין בחוק היסוד ותמיכה של ביהמ"ש העליון (הדבר מתבטא בעיקר בענייני הפקעות), ולאור הפריחה בתביעות בגין תכנון פוגע - המערכת ממציאה חסמים שונים, מאגרות שערורייתיות בתביעות ובשירותים של מהנדס העיר לאזרח, במגמה לקצץ בזכויות המתנגדים לתכנון. אנחנו צריכים ראש מינהל שדוגל בשקיפות.

לא פחות חשוב: אפשר לצטט עד מחר פסקי דין בעניין "טוהר התכנון", אבל הצד הכלכלי בתכנון הוא חלק שמתכנן טוב חייב לקחת בחשבון כמעט מיד. כמה רחוק יכולים ללכת בוועדות התכנון בכיוון הזה, בלי לפתוח דלתות לשחיתות?

ספק אם יש ועדה שיכולה למצוא איש/ה מופלא/ה כזה/ו. ואם ימצאו, מה זה מילה של ועדה לעומת מילה של קבלן כועס, מילה שנאמרה לחברו שהוא אולי גם חברו או קרובו של מי שמשפיע או מי שקובע.