בנק ישראל: השקעה מועטה, רמה נמוכה ואי עמידה בזמנים

על-פי הדו"ח, ההשקעה בתשתיות התחבורה היא לא גבוהה די הצורך וכתוצאה מכך, כמות הכבישים והרכבות נמוכים מהמקובל במערב, הצפיפות בכבישים גבוהה יותר, ומערכת הרכבות הפרבריות אינה מפותחת דיו.

ההשקעה בתשתיות היתה 28% מההשקעה בענפי המשק ב-2003, גידול של 9.1% לעומת 2002.

שיעור ההשקעה בתשתית שמומנה או בוצעה בידי המגזר הציבורי, הגיע ל-76% בשנת 2003 ואילו החלק הממומן ע"י המגזר הפרטי קטן.

הדו"ח מציין בין השאר, כי יהיה זה נכון לסלול את כבישי הרוחב לכביש חוצה ישראל. באשר להשקעה המסיבית ברכבת ישראל, מציינים בבנק ישראל, כי לא ברור אם ההשקעה היא בעלת תשואה מתאימה.

בשנה שעברה אושרה לרכבת תוכנית פיתוח שאפתנית של 20 מיליארד שקל ל-5 שנים. מחד מציינים בבנק ישראל, התוכנית מבטאת ראייה ארוכת טווח, ומאידך היא יוצרת התחייבות קשיחה רבת שנים לספקים. יחד עם זאת מציינים, שברכבת התשואה היחסית לקו גבוהה כשרשת המסילות מפותחת - ולא כמצב בישראל.

בנושא תשתיות התקשורת, מציינים בבנק המרכזי, כי מרבית ההשקעה היא פרטית ולממשלה תפקיד של רגולאטור בלבד. בנושא הגז הטבעי מציינים, כי בישראל גז טבעי שמספיק ל-10-7 שנים הדבר המקנה למדינה כוח מיקוח על מחיר הגז מול הספקים הזרים.

על-מנת שכוח המיקוח יישמר גם בתקופות הבאות, מציינים עורכי הדו"ח, יש לשמור מלאי של גז טבעי בבעלות מדינת ישראל.

השימוש בגז טבעי, כותבים כלכלני הבנק, גם אם מביאים בחשבון את ההשקעה בתשתיות הגז, כדאי למשק, שכן הגז הטבעי זול בהרבה מדלקים תחליפיים.

בדו"ח מועברת ביקורת על העובדה שעל אף שהגז הטבעי נתגלה כבר ב-2000, החל השימוש בו רק בראשית 2004 - עיכוב שנבע מהמחלוקת על תוואי הולכת הגז.

בנושא תשתיות המים, מציינים בבנק ישראל, כי המחסור מחייב פיתרון משולב, הכולל בראש ובראשונה שינוי בתעריפי המים והיטלי הפקה לוויסות הביקוש. בנוסף, יש צורך גם בהגדלה של היצע המים.

תעריפי המים, ובעיקר התעריפים לחקלאות, אינם משקפים על-פי כלכלני הבנק את העלות השולית של המים ויש להתאימם בהדרגה לעלות זו.

בדו"ח מועלת ביקורת על ייבוא המים מטורקיה. ב-2003 החליטה הממשלה על ייבוא מים מטורקיה בהיקף של 50 מיליון מ"ק במשך 20 שנה.

לדברי הבנק, עלות הייבוא גבוהה בהרבה מעלות ההתפלה. ההעלות העודפת של הייבוא לעומת ההתפלה הוא 150-100 מיליון שקל למשך 20 שנה, טענו.

ענפי התשתיות על-פי הדו"ח, מאופיינים ביתרונות בולטים לגודל. מצד אחד יש מקום למונופולים טבעיים המפוקחים ע"י המדינה בעיקר בתחום ההולכה ומצד שני יש לעודד בהם תחרות בעיקר בתחום הייצור (חשמל, מים, תזקיקים).

בשל המבנה המונופוליסטי והיתרונות החיצוניים הגלומים בענף נדרשת הסדרה מיידית של פעילותו. בדו"ח מצוין, כי ההשקעה בתשתיות היא מן התחומים המעטים בהם מוצדקת מעורבות ישירה של הממשלה שכן ברובם התשואה למשקיע נמוכה מהתשואה למשק, ולכן גוף פרטי לא ישקיע בהם די הצורך.

לממשלת ישראל, כותבים עורכי הדו"ח, אין תכנון מוגדר או מוסדר של פיתוח ההשקעות, של היקף ההשקעה הכולל בטווח הארוך, וכפועל יוצא מכך מציינים בבנק, רמתן של התשתיות רחוקה מן המצב הרצוי.

תחומי התשתית מטופלים כיום בצורה של ביזור סמכויות לפיה כל שר אחראי על תחומי התשתית השייכים למשרדו, גישה המקשה על קביעת סדר העדיפויות בהשקעה בתשתיות, טענו.

בעיה נוספת אותה מעלה הבנק, היא הקצב האיטי בהן מתקדמות התוכניות. בדו"ח מצוינים לדוגמא פרויקטים כמו נתב"ג 2000, נמל היובל, מנהרות הכרמל, ותשתיות הגז שהסתיימו באיחור ניכר לעומת התכנון המקורי.

הבנק מציין, כי הקמתה של יישות ממלכתית, מעין ועדת שרים לענייני תשתיות, שתקבע את סדר העדיפויות ותתווה את מסגרת הפעילות הכוללת, עשויה לפתור בעיות מסוג זה.