אירועים בלתי חוקיים - וכולם שותקים

מבקר המדינה בודק לאחרונה את אחת מהפרות החוק הבולטות והבוטות ביותר - אולמי האירועים על קרקע חקלאית

גם אנשי מבקר המדינה, שכבר ראו בקריירה שלהם הרבה תופעות משונות, עומדים בוודאי נדהמים מול היקפה החריג של תופעת גני האירועים הבלתי חוקיים, המוקמים על קרקע חקלאית, אותה הם בודקים בימים אלה.

ומדוע התדהמה? כי כולם, אבל כולם - מינהל מקרקעי ישראל, הוועדות המקומיות, הוועדות המחוזיות, משרד הפנים, המשרד לאיכות הסביבה, משרד הבריאות ואפילו בתי המשפט - כולם יודעים שמדובר בתופעה בלתי חוקית ובצפצוף ארוך על החוק, ולמרות זאת עושים מעט מאוד כדי למגר אותה.

לפני מספר חודשים הודיע מנהל מחוז המרכז במשרד הפנים, ד"ר שוקי אמרני, שהוא עומד להלחם בתופעה, וכי לא ייתן רישיון לאף אחד מבעלי העסקים האלה. ואכן, בישיבה שנערכה באמצע 2004 סורבו רשימה ארוכה של אתרים, ביניהם: גן אירועים קו האופק בקיבוץ מעברות; אולם האירועים מנגינות שהוקם במתחם תחנת הדלק כביש 553 בסמוך לאבן יהודה; גן אירועים קדמת עדן הצמוד לתחנת דלק מצפון לכניסה לקדימה ולצורן; גן האירועים גני כנען בקיבוץ נען, שאושר ב-1998 כחממה אך עד מהרה הפך לגן אירועים; אופרה בכפר במשמר אילון, הפועל בתוך מטע פקאן במרחק של 1 ק"מ מהמשק; גני ביגוניה בבני ציון ובצרה; וגן האירועים גן השקמים בבני ציון, נגדו הוגש בעבר כתב אישום וצו הפסקה שיפוטי.

אך הצהרות לחוד ומעשים לחוד. חלף עוד קיץ, בא חורף, ועד היום טרם נסגר ולו גן אירועים אחד. לפני מספר חודשים הוציאה הוועדה צו הריסה נגד גן אירועים שהוחל בבנייתו בתל יצחק, אך כולם יודעים שמדובר במעשה חריג לחלוטין. הניסיון מלמד, שעם בוא הקיץ יתווספו לרשימה עוד גנים נוספים - הכל עניין של היצע וביקוש. הישראלים, כך מתברר, גם כאלה שרואים תפוזים רק על מדף הסופרמרקט, מוכנים להתחתן אך ורק בנוף כפרי, עדיף במקום ששמו מתחיל במילה "גני", ולמי אכפת שאין היתר והשימוש חריג. באופן פרדוקסלי, אסון ורסאי, שבו נהרגו ונפצעו חוגגי חתונה בירושלים בגלל בעיה של בנייה מפוקפקת, היווה זרז להתפתחות התופעה.

לכאורה, אין דבר פשוט יותר מלהקים גן אירועים. כל מה שצריך הוא מושב או מושבניק, שיש להם קרקע פנויה, רצוי פרדס או מטע. כמה משאיות אדמה כדי ליישר את השטח, משטח אספלט, כמה מבני שירותים מאולתרים, מטבח או משהו דומה, והרי גן אירועים לתפארת.

חשמל, כידוע, אינו מהווה בעיה, כי אפשר להתחבר למחסן הקרוב או לבית השכן. במקום מערכת ביוב חופרים בור ספיגה, או במקרה הגרוע מזרימים את השפכים ישר לפרדס. המושב או המושבניק מרוויחים בדרך כלל מהעיסקה בין 30 ל-60 אלף שקל לחודש. הוועדה המקומית בדרך כלל מאשרת. המחוזית מסרבת, אז מה?

התופעה המדהימה היא דווקא של המקומות המושקעים יותר, שהקימו עם השנים אוהלים ומבני זכוכית, בהם ניתן לחגוג גם בחורף וגם בקיץ. אלה רק מוכיחים את הטענה, לפיה אף אחד מהם אינו חושש מהחוק. עובדה.

לעסק הזה של גני אירועים נכנסים כל מיני יזמים. צעירים אחרי צבא, אך גם בעלי עסקים מבוססים שמריחים כסף קל. לחלק מהמקומות נכנסו גם גורמים עבריינים, שגן האירועים מהווה עבורם מכבסה נאה למזומנים. על-פי הערכה, מרוויח יזם כזה כ-1.5 מיליון שקל לעונה רק מהשכרת המקום לחוגגים, מבלי אפילו להתעסק עם המטבח. בעל המקום גובה מהחוגגים בדרך כלל 50 שקל לאדם בעבור כסא ושולחן, ועוד כ-20 שקל מהקייטרינג. בין 20 ל-40 אלף שקל לערב, רק בעבור השכרת המקום לאירוע ממוצע. על-פי הערכה, בכל יום נערכים בארץ בממוצע 250 אירועים, מהם כ-100 חתונות.

אך לא כולם מרוצים. הסובלים העיקריים הם השכנים, שבכל ערב נאלצים לסבול את טורי המכוניות בפתח המושב. מקומות רבים יוצרים רעש רב עד לשעות הקטנות של הלילה. אך לא רק זאת: עבירות הבנייה מקשות על ביצוע תשתיות שנועדו לשרת את הכלל. לא אחת קורה, שהמדינה מחליטה לסלול כביש, להעביר תשתית חשמל או למתוח צינורות להולכת גז, ופתאום מתברר לה שמישהו פלש לתוואי, או בנה ללא אישור. במקרה כזה נאלצת המדינה להתחיל בהליך ארוך ומסובך של פינוי באמצעות בתי משפט, ולעיתים גם בהליך פיצוי יקר. גם התכנון מושם כאן ללעג וקלס, וגרוע מכך, מינהל מקרקעי ישראל, שאמור לגבות דמי שימוש בקרקעותיו, אינו רואה אגורה.

"האבסורד הוא, שכל העסק הזה גלוי לחלוטין, ונעשה לאור היום", אומר בעל אולם אירועים עירוני. "מי שנוסע בכבישים לא יכול להחמיץ את המקומות האלה, שכן הם תולים שלטים מאירי עיניים בכל מקום. אתרי האינטרנט אף הם מלאים פרסומות גלויות לחלוטין. פעם הוזמנתי לחתונה כזו, בה נכחו בו זמנית יו"ר המועצה האזורית בתחומה היה הגן, וגם שר הפנים".

לדברי עו"ד אלי וילצ'יק, המייצג מספר גני אירועים מסורבים באיזור המרכז, על פי הפרשנות של התמ"מ אפשר להקים גני אירועים בשטחים חקלאים. למרות זאת קבע היועץ המשפטי של המחוז, אבי פורטן, שגן אירועים מהווה סטייה ניכרת. יו"ר ועדת הערר, איל מאמו, איפשר להקים גן כזה בדרך של שימוש חורג בקיבוץ נען, אך הוועדה המחוזית ממשיכה להחזיק בדעה שאין לאשר גנים כאלה.

וילצ'יק: "בעיה נוספת נובעת מכך, שתוכניות המתאר מאפשרות הקמת עסקים כאלה באיזורי נופש מטרופולינים או בגדות נחל. מדובר במשימה בלתי אפשרית, שכן הרשויות דורשות תכנון כולל של הנחל לפני האישור, וזו משימה קשה ליזם בודד. לא רק זאת. מתברר שאזורי הנופש מתחלקים בדרך כלל בין מספר רשויות, עובדה שמבטלת מראש את האפשרות להגיש תוכנית. לאחרונה הוחל בתכנון גדות נחל פולג. הניסיון מלמד שהתכנון יארך חמש שנים, עד אז לא ניתן יהיה לאשר אפילו גן אחד, זאת בשעה שהביקוש לגנים האלה רק גובר. אין פלא אם כך שהתחום מלא כל-כך בעבריינות".

ראש מועצה באיזור המרכז אומר אף הוא, שהגיע הזמן שהרשויות יפסיקו להתעלם מהתופעה כאילו אינה קיימת, שכן העדר תוכניות מצד אחד והעדר אכיפה מצד שני גורמים לתוהו ובוהו, להשתוללות ולתפיסת עוד ועוד שטחים פתוחים.

השאלה הנשאלת היא, מדוע האכיפה כה צולעת. מתברר שגם אם הוועדות המחוזיות מנסות להגיש כתבי אישום נגד גני האירועים, הן נתקלות ביחס סלחני מצד בתי המשפט, שמאפשרים דחיות לביצוע פסק הדין וארכה להגשת תוכנית. התוצאה היא חוסר מוטיבציה מצד הוועדות וצפצוף ארוך על החוק. דו"ח מבקר המדינה של אליעזר גולדברג אולי ינער את מי שצריך לנער. את גורמי התכנון, אך בראש ובראשונה את גורמי האכיפה.