ביהמ"ש: התנהלות רשות הרכבות ראויה לגנאי, ושמה ללעג ולקלס את סדרי הדין

העתירה הוגשה נגד הדסה אביגדורוב (82), חוכרת המחזיקה במקרקעין עליהם בנוי ביתה מזה כ-50 שנה. שטחם הרשום של המקרקעין הוא 4,440 מ"ר, ומכוח שני צווים הופקעו המקרקעין בשלמותם לטובת כביש 531 ורכבת הפרברים.

רשות הנמלים ביקשה מבית המשפט להורות למשיבה למסור לידיה לאלתר את המקרקעין. הרשות הדגישה את החשיבות הרבה בכינון רכבת הפרברים, וטענה כי כל עיכוב בעבודות להקמת תשתית הרכבת עלול להסב נזק של מיליוני שקלים לציבור משלמי המיסים.

לטענתה, המחלוקת בין הצדדים היא כספית גרידא. במהלך הדיון החליטה הרשות כי בשלב ראשון תהיה מוכנה להסתפק בקבלת החזקה רק בחלק מהמקרקעין, שאינו כולל את בית המגורים של המשיבה, וכן הביעה נכונות לשלם למשיבה לאלתר את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת.

המשיבה העלתה טענות נגד חוקיות הצווים מכוחם מופקעים המקרקעין. השופטת הילה גרסטל קבעה, כי הרשות הניחה בפניה תשתית ראייתית דלה, שמכוחה כלל לא ברור איזה הוא השטח המבוקש בהפקעה, היקפו וטיבו.

לדברי גרסטל, שלמה גולדשטיין, שתצהירו צורף לעתירה ולפיו הוא "יועץ למדינת ישראל בעניין הפקעות", לא ערך את התשריט שהוגש באמצעותו, הוא אף לא הכירו כדבעי, ולא ידע להסביר שגיאות שנפלו בו.

גרסטל קובעת, כי עדותו של גולדשטיין בעניין זה היא בבחינת עדות מפי השמועה, ואין בעדותו כדי להוות ראייה לאמיתות תוכן התשריט אותו לא ערך ובו לא היה בקיא. מכאן, שלא הובאה לפניה עדות לאמיתות תוכנו של התשריט שאמור היה להמחיש את ההפקעה, וכל שהוכח לה הוא שהתשריט שגוי, ולא תואם את המצב בשטח.

גרסטל מתחה ביקורת על התנהלות הרשות בכך שהגישה ראיות חדשות ומהותיות לתיק "בדלת האחורית" וללא נטילת רשות, ובכך שטענה טענה שלא בה זיכרה במסגרת העתירה. לדבריה, התנהלות זו ראויה לכל גנאי, מאחר ומדובר בהפקעת מקרקעין שהיא הליך המהווה פגיעה קשה ומהותית בזכותו היסודית והחוקתית של האדם להגנה על קניינו.

גרסטל הוסיפה כי היא מוצאת טעם לפגם בהתנהלות זו, ששמה ללעג ולקלס את סדרי הדין, כללי הראיות והפרוצדורה האזרחית. לדבריה, הרשות המשיכה לנסות ול"עבות" את התשתיות הראייתית אף בסיכומיה, להם צורף תשריט הפקעה שלא איפשר למעשה למשיבה לחקור את עורכיו ולעמוד על מהותו.

אשר על כן, החליטה גרסטל לדחות את העתירה בשל אי חוקיות פעולת רשות הרכבות, ולחייבה בהוצאות משפט בסך 15 אלף שקל. (ה.פ 245/04).