ועדת זיילר: ריב מיותר על סמכויות מדומות

אפשר לבחון את המלצות ועדת זיילר לגופן, ולבחון מי באמת צריך למנוע מראש קריסת תקרות ורצפות בשעת חתונה. אבל מי שילך בדרך זו ישתומם על שופט ותיק, הגון וחכם כמר זיילר, המציע להקים כוח משטרתי ייעודי כדי לסייע באכיפה בתחום התכנון והבנייה, במדינה שבה המשטרה אינה מסוגלת לבצע את תפקידיה גם בשאר התחומים המסורים לטיפולה. אפשר אפילו להשתומם על שופט עתיר ניסיון כמר זיילר, המכיר את חבריו למקצוע, כשהוא מאמין שיש סיכוי להחמיר את הענישה על עברייני בנייה במדינה שבה, כידוע לו היטב, רבים מהשופטים מרחמים על העבריינים ולא על הקורבנות.

כמובן, אפשר לבחון את הדו"ח בלי קשר למה שכתוב בו, ולשאול שאלת תם: מתי קיבלה המדינה וגם יישמה הצעות המיועדות לשפר את הסדר הציבורי והמינהל הציבורי? מי שמכיר את זיילר יכול לתמוה על עצם הסכמתו לעמוד בראש ועדה שתפקידה, כתפקיד כל הוועדות שהוקמו בארץ, לכסות את ערוות הממשל.

בישראל אין מקימים ומקיימים משרדי ממשלה על-פי נוהל מתוקן, המיועד לייעל את השירות הניתן לאזרח. משרד השיכון היה בסך הכל אגף במשרד העבודה כשבאמת היה צורך לבנות שיכונים לקליטת העלייה ההמונית. התואר "בינוי" הודבק למשרד דווקא כשהיקף פעילותו פחת. ולמעשה, גם כשהוקם כמשרד עצמאי היה מסור במשך שנים בידי שר שהיה ממונה גם על הפיתוח. ואם הזכרנו את משרד העבודה, פעם היו מסורות בידו גם העבודות הציבוריות, הגם שאחר-כך נמסרה סלילת הכבישים בידי משרד הבינוי, שלא התעניין כלל בתוכניות משרד התחבורה.

והיום? העבודה, כלומר האבטלה, מונחת על כתפיו הרחבות של השר אהוד אולמרט, שיש לו זמן לנהל גם את התעשייה, המסחר והתעסוקה, לריב עם רשות השידור, לעמוד לשמאלו של ראש הממשלה, להרבות במסעות מפרכים ברחבי העולם ו... להיפגש פגישת רעים עם בני משפחת גבריאלי שאינם חברים במרכז המפלגה, וכל זאת כמובן בלי שום כוונה לסייע להם בענייני מקרקעין, שהוא חולש גם עליהם כממונה על מינהל מקרקעי ישראל.

ובעצם, לפני שאדם הגון וחכם מתפתה לעמוד כעלה תאנה לפני הממשלה, עליו לשאול את עצמו, האם זה מקרה שמינהל המקרקעין יושב פעם במשרד ראש הממשלה ופעם במשרד החקלאות ופעם במשרד התשתיות, לפני שמוסרים אותו לשר האהוב על ראש הממשלה. אהה, תשתיות. המצאה די חדשה, שבאה כדי שמר נתניהו לא יכעס על מר לוי. המצאה שבאה במקום המצאת סרק אחרת: משרד האנרגיה.

מדינת ישראל היא קואליציה של המון מפלגות, המון סיעות והמון אישים. עוד לפני שהתברר שאפשר לקיים קואליציה בעזרת האופוזיציה, הקמתם של משרדי הממשלה והפעלתם לא הייתה קשורה כלל ועיקר ברצון לקיים מינהל תקין. רצון כזה לא היה אף פעם, ומאחר שהמערכת הפוליטית עומדת בפני התפוררות נוספת, רק ציניקנים מושבעים או תמימים מובהקים מניחים על השולחן הצעות לייעול הסדר הציבורי.

מבחינה זו יש להשתומם גם על שר הבינוי והשיכון ועל שר הפנים, ולא רק מפני שמפלגת העבודה קידמה את עסקניה בני ה-40 פלוס בהנחה שהם יסתדרו ביניהם. גם פז-פינס וגם הרצוג היו חייבים לדעת, שאיש אינו מתייחס ברצינות להגדרת סמכויותיהם במדינה, שבה כל איש עושה את הישר בעיניו.

הנה, בדיוק עכשיו מציע משרד הבינוי והשיכון הקמת עיר חדשה לחרדים. לא נשאל למה עיר. נשאל למה משרד הבינוי והשיכון, הלא התכנון מסור לכאורה, ואולי כביכול - בידי משרד הפנים! ובאמת, מישהו שואל את שר הפנים אם להקים יישוב בשמורת האירוסים בגלבוע? אולי ישאל אריאל שרון את עומרי שרון ואז לא יהיה יישוב. ברור שאף אחד לא ישאל אפילו את השר לאיכות הסביבה. ואולי טוב שלא ישאל. מר שמחון כבר גילה שהנוף בגליל המערבי מעסיק אותו פחות מן הצורך לבנות ליהודים, אולי כדי שלא לבנות לערבים. וכל זה בלי שמישהו יטיל עליו את נושא הבנייה - לא למגזר היהודי ולא למגזר הערבי. בסך הכל הטילו עליו - לכאורה ואולי כביכול - להגן על הסביבה מפני הדחפורים.

אז לא שואלים את שר הפנים בענייני תכנון - נושא שפעם היה, דרך אגב, בידי ראש הממשלה. ולכן, אף אחד גם לא מתעניין בסמכויותיו של שר הבינוי והשיכון, אפילו בלי לשאול אם יש בידו תקציב בינוי ותקציב שיכון. הנה, מר הרצוג נשבע אמונים לגליל ולנגב. תקציב יש לו? אבל השאלה באמת אינה תקציב. השאלה היא תעסוקה. אם יהיה מה לעשות בגליל ובנגב יתיישבו שם אנשים גם בלי הטבות המביאות לידי כך שיש בגליל ובנגב, לפי ספירת משרד השיכון, אלפי דירות ריקות.

משרד הבינוי והשיכון כבר רגיל להתקיים בלי הרבה סמכויות. למרבה אירוניה, היום פחתו אפילו שלוש הסמכויות שהיו מסורות בידי המשרד הזה בעבר: האחת, להקים המון חברות ממשלתיות כדי להעסיק בהן המון עסקנים; השנייה, לזעוק זעקות שבר על פיגור הבנייה אחרי הצרכים, כדי להעניק הטבות לקבלנים שהשר חפץ בתמיכתם בפריימריס; השלישית לבנות לפתע שיכונים ביישובים שיש בהם סכנה לירידת מפלגתו של השר בבחירות.

היום, המשרד הזה יתקשה אפילו במילוי התפקיד שמילא בשנים האחרונות - חיזוק ההתנחלויות. ובעצם, המתנחלים אינם זקוקים למשרד השיכון. לבנות הם יודעים בעצמם ואת הכסף יכול מר נתניהו להעביר להם באופן ישיר. גם לבניית החיבור בין ירושלים ומעלה אדומים וגם לקליטה איתנה של 600 המשפחות שעברו באחרונה לגוש קטיף.

בקיצור, מוטב לשרי הפנים והשיכון להירגע. כן סמכויות, לא סמכויות, מה זה משנה? האנרכיה תימשך בכל מקרה. אז שבו בכורסאות השר ותיהנו, כל עוד נותנים לכם.