המומחה הבינלאומי שמנתח: כך ישראל יכולה להרוויח ממלחמת הסחר

"העידן החמישי של הגלובליזציה הגיע לסיומו", מאמין פרופ' דאגלס אירווין, אחד המומחים הגדולים בארה"ב לסחר בינלאומי, כשהוא מביט מהצד במלחמות הסחר המתהוות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. הצמיחה האדירה בסחר שראינו בעשרות השנים האחרונות נבלמת, ואף שהעתיד עדיין לא ברור, והרבה ממה שיקרה תלוי בהחלטות האישיות של טראמפ, אירווין מזהיר בראיון לגלובס: מיגור העוני העולמי עלול להאט ומלחמות הסחר עשויות להידרדר למלחמות של ממש.

אירווין, שמלמד בדארטמות' קולג' היוקרתי מליגת הקיסוס, עבד בעבר בפדרל ריזרב ואף היה חבר במועצת היועצים הכלכליים של הנשיא רונלד רייגן. הוא הגיע לארץ במסגרת סמינר לסטודנטים של מכון פרידברג לכלכלה, המקדם חירות כלכלית בישראל ובמדינות "הסכמי אברהם". בתור מי שנחשב גם להיסטוריון כלכלי מוביל, אך טבעי שכדי להסביר כמה משמעותית תקופת הגלובליזציה שהסתיימה, הוא חוזר בזמן עד ל־1815 - אז נפוליאון שהוביל את צרפת לכיבוש רוב מערב אירופה ומרכזה, נבלם סופית בקרב ווטרלו.

"בשנים שלאחר מכן היו שלל המצאות רלוונטיות כמו ספינות קיטור וטלגרף, יחד עם תנועה נרחבת של עובדים ושל הון", הוא מספר. "באותן השנים הייתה עלייה איטית אך מתמדת בסחר, אבל החדירה שלו לא הייתה עמוקה, ועוד לא הגיעה לרוב העולם". בכך הוא מתכוון למה שמכונה היום "העולם השלישי", מונח המתייחס בעיקר למדינות עם רמת פיתוח נמוכה, שכניסתן לעולם הסחר הגלובלי הייתה מאוחרת - וההשפעות הכלכליות של כך עוד מורגשות.

מנפילת הקומוניזם ועד משבר הסאבפריים

אירווין חוזר לתקופה הראשונה של הגלובליזציה, שהסתיימה עם מלחמת העולם הראשונה, ולאחריה הסחר העולמי החל לדעוך. "בשנות ה־20 הייתה בנייה מחדש, אך היא נבלמה בעקבות השפל הגדול שהחל ב־1929. הוא היה מכה חמורה לגלובליזציה, מכיוון שחלק ניכר מהתגובה אליו, גם בארה"ב וגם בשאר העולם, היה הגנה על תעשיות והרמת חומות מכס".

מיד לאחר מכן, מסביר אירווין, הגיעה מלחמת העולם השנייה ששוב גרמה למדינות להתכנס בתוך עצמן, ולא אפשרה סחר עולמי בקנה מידה נרחב. "לאחר מכן, הסחר העולמי התאושש דרמטית, אך עדיין רוב המסחר העולמי היה מפוצל בין שני גושים: ליברלי וקומוניסטי. מדינות העולם השלישי היו סגורות עוד יותר, מתוך תפיסה שהסחר העולמי הוא נצלני - אך זה פגע בצמיחה שלהן".

השינוי הגדול באמת הגיע ב־1989, כשהגוש הקומוניסטי קרס: "חומת ברלין נפלה, אירופה עברה למודל חופשי יותר כלכלית, ואפילו סין נהייתה יותר קפיטליסטית. הודו התחילה להיפתח, והיה נראה שסחר בינלאומי חופשי במסגרת 'קונצנזוס וושינגטון' מאחד את העולם ומקשר בין כל קצוות תבל. התקופה בין שנת 1990 ל־2010 הייתה התקופה החזקה ביותר של גלובליזציה אי פעם, בפער".

 נקודת מפנה בסחר העולמי. הפלת חומת ברלין / צילום: Reuters, Michael Probst

אך החל מהמיתון העולמי שהחל מבועת הסאבפריים בארה"ב, הגידול בסחר הבינלאומי נבלם. היום, שיעור הסחר העולמי דומה למדי לזה של 2006, במונחי שיעור מהתוצר. "וזה נהיה גרוע יותר", אומר אירווין, "בנוסף לברקזיט, ההתנתקות של בריטניה מהאיחוד האירופי, סין פונה פנימה, וגם ארה"ב תחת טראמפ עושה את זה. זו עדיין לא נסיגה של ממש בסחר הבינלאומי, אבל בהחלט עצירה שלו".

בראיון הקודם של אירווין לגלובס, בשנת 2020, הוא כבר הודה שהכלכלנים דנים בשאלה האם הגענו לשיא הגלובליזציה. "הייתה התרחבות ענקית בסחר במשך 20-30 השנים האחרונות, שנדחפה בין היתר על ידי מדיניות שעודדה סחר, ואיפשרה לשרשראות האספקה להתפתח", אמר אז. "אבל כשמסתכלים על היקף הסחר הגלובלי כאחוז מהתוצר העולמי, רואים שהוא נמצא בירידה מאז 2011. זה אומר שאולי הגענו לנקודת היפוך. שיש גבול לכמה כלכלות העולם יכולות להפוך למשולבות".

כבר באותו ראיון, שהתקיים בשיא התפרצות מגפת הקורונה בעולם ובישראל, טען שטראמפ, שהיה הנשיא האמריקאי באותה עת, "עודד את ההתפתחות הזאת" - אם כי אירווין סייג שהיא התחילה עוד לפניו. "גם אם לא היה את טראמפ, אם שרשראות האספקה מסתברות כפגיעות, הסחר היה יורד בכל מקרה", אמר.

 הסחר העולמי חזר לרמה שקדמה למשבר הכלכלי. ניו יורק, 2008 / צילום: Reuters, Brendan McDermid

על צעדי טראמפ: "זה לא נראה טוב"

כמו במלחמה הקרה, העולם מתחיל להתפצל לשני גושי סחר נפרדים, ולפי אירווין הגורם הגדול והחשוב ביותר הוא משבר הסחר בין ארה"ב לסין.

בראיון איתך בגלובס ב־2020, הזהרת שקדנציה נוספת של טראמפ עלולה להביא למשבר סחר של ממש. איך אתה רואה את זה היום?
"זה לא נראה טוב. גם לא נראה שיש שינוי מהותי בסין. כדי ליצור מחדש אינטגרציה של הסחר העולמי, נצטרך אחד מהשניים: או מדיניות של ליברליזציה כלכלית ואוריינטציה לסחר חופשי, או טכנולוגיה חדשנית גדולה, כמו הקונטיינר הסטנדרטי בזמנו שדחף מאוד את הסחר הבינלאומי. ובכן, לא נראה שהמדינות נעות לכיוון ליברלי, וגם לא נראה שיש פריצת דרך טכנולוגית כזאת".

והנה שאלה קשה: מה טראמפ מנסה להשיג?
"יש לטראמפ יחסית הרבה יעדים, והוא גם משנה אותם לעיתים קרובות. הוא אומר שמכסים יאפשרו להכניס לארה"ב כסף, מה שיאפשר הורדת מסים. הוא רוצה להחזיר תעשיות ועבודות יצרניות לארה"ב, שנעו בעבר למדינות אחרות. הוא גם רוצה להוריד את הגירעון המסחרי, כי מבחינתו המשמעות שלו היא שמדינות אחרות מנצלות את ארה"ב".

הגירעון המסחרי הוא ההפרש בין היצוא, כלומר סחורות ושירותים שמדינה מוכרת, לעומת היבוא, כלומר כמה היא קונה. "המשמעות של פער מסחרי, היא משיכה של הון משאר העולם. טראמפ לא ממש רואה את זה", אירווין מסביר. "מבחינתו, אם מדינות לא קונות מארה"ב, הן מנצלות אותה. הוא מגיע מפרספקטיבה של איש עסקים: אף עסק לא יכול להתקיים אם הוא קונה יותר ממה שהוא מוכר, והוא רואה את ארה"ב כעסק, אבל זה לא כל כך עובד. כי ההפרש הוא השקעות".

במה? בהכנה ליצוא בעתיד, וגם בחוב הממשלתי האמריקאי שנמכר ברחבי העולם. למעשה, צמצום שלו גם יצמצם את הגירעון המסחרי.
"נושא נוסף שטראמפ מקדם במדיניות הסחר שלו הוא צמצום מכסים של מדינות אחרות על ארה"ב, והוא משתמש במכסי נגד כדי לדחוף לזה. אבל מצד שני, הוא גם לא מרוצה מהסכם הסחר מול מקסיקו וקנדה, שהוא עצמו חתם עליו, והוא הסכם סחר חופשי לכל דבר ועניין. הוא גם מאיים בסיפוחים ושינויי גבולות, אבל לא ברור אם זה רציני או רק תירוצים במסגרת מלחמת סחר".

"העניים ישלמו הרבה יותר מהעשירים"

תומכי טראמפ מפנים אותנו למאה ה־19, לתקופה שהכנסות הממשלה הפדרלית בארה"ב היו בעיקר ממכסים. למה זה השתנה? האם זה רלוונטי לכלכלה דיגיטלית ומבוססת שירותים כמו היום?
"אכן, מכסים היו 90% מהכנסות הממשלה הפדרלית עד מלחמת האזרחים, וכ־50% מהן עד מלחמת העולם הראשונה. הסיבה העיקרית שזה היה המצב, היא כי הכלכלה האמריקאית הייתה אגררית (מתבססת על אורח חיים חקלאי, ע"א), אבל ככל שהכלכלה האמריקאית התפתחה, התגוונה, ועברה תיעוש ואורבניזציה - כך נהיה קל יותר לגייס מסי צריכה פנימית לעומת חיצונית. האם זה רלוונטי היום? פשוט לא".

למה?
"הכלל להשגת הכנסות גבוהות לממשלה הוא לגבות מס נמוך על בסיס רחב. כשמטילים מכס על יבוא ספציפי, היבוא של אותו מוצר פשוט יקטן. הסחר מאוד רגיש לזה. לעומת זאת, מיסוי של הכנסה וצריכה פחות יוצר אפקט כזה, כי אנשים עדיין ירצו לעבוד ולקנות דברים. אז מערכת מס מבוססת מכסים היא לא בסיס טוב לכלכלה מודרנית".

גם הבחירה על מה להטיל מכסים אינה ברורה מאליה, לדבריו. "טראמפ בוחר להטיל מכסים על כלי רכב, למשל, בעיקר כי זו תעשייה אמריקאית איקונית. ובכל זאת, אמריקאים קונים הרבה יותר כלי רכב זרים מאשר זרים שקונים כלי רכב אמריקאיים. טראמפ רואה את זה כלא הוגן", הוא מסביר.

מי תומך במטרות האלה?
"מבין התעשיות, קשה למצוא תמיכה במדיניות המכסים. נכון שבתעשיית הפלדה תומכים, למרות שהם כמעט תמיד הוגנו. האיגודים של תעשיות הרכב גם תומכים, אבל בכנות אין המון תמיכה 'מלמטה' בתכניות האלה. יש כמובן הרבה אנשים שתומכים בטראמפ, במסגרת תנועת ה־MAGA (להחזיר את אמריקה לגדולתה, א"ע) ו'מלחמת התרבות' האמריקאית בין שמרנים לפרוגרסיבים, "אבל אין תנועה רחבה מלמטה שתומכת בכיוון של סגירת מסחר. זה טראמפ, והוא מזיז את האנשים סביבו לכיוון הזה".

הירידה בסחר הבינלאומי תהפוך את העולם לעני יותר? מי בעיקר יסבלו מזה?
"צריך לזכור שמכסים הם מאוד רגרסיביים. לכן, עניים ישלמו הרבה יותר מעשירים. כל מדינה שמעורבת בסחר תושפע מזה, וכולנו נהיה עניים יותר כתוצאה מכך. התקופה הרביעית של הגלובליזציה, מ־1990 ל־2010, הייתה מאופיינת בירידה דרמטית בעוני העולמי. כבר היום אפשר לראות את ההאטה בקצב הירידה של העוני הקיצוני בעולם. קשה להתנבא לגבי מדינות שיושפעו במיוחד".

השפעה צפויה נוספת שמציין אירווין, היא שהמכסים יביאו לעליית מחירים: "זו אמנם לא אינפלציה, שהיא עליית מחירים מתמשכת לאורך זמן, אלא קפיצה חד־פעמית. אבל ההכנסה הריאלית בוודאי תרד. מבחינת צמיחה, ארה"ב היא כלכלה גדולה במיוחד שביחס אליה הסחר האמריקאי יחסית קטן. האפקט על הצמיחה יהיה קטן יותר, וארה"ב יכולה 'להרשות לעצמה' מלחמת סחר יותר ממדינות אחרות".

אך כבר כעת, ניתן לראות שינויים דרמטיים בשוק ההון: מדד ה־S&P 500 ירד בחודש האחרון ביותר מ־8%, ולדברי אירווין זה קורה "כי השווקים מסתכלים קדימה. ומילא אם טראמפ היה מכוון רק נגד מדינות כמו סין, אבל הוא פוגע גם בבנות ברית כמו מקסיקו, קנדה, האיחוד האירופי ואולי אפילו יפן ודרום קוריאה".

איך ישראל תפחית סיכונים ותגביר את הסחר

איך ישראל צריכה להתנהל בעולם יותר פרוטקציוניסטי? יש דרכים בהן נוכל להרוויח מכך?
"יש לישראל הסכמי סחר חופשי עם ארה"ב ועם האיחוד האירופי, וזה בסיס טוב מאוד, אבל לא מספיק. צריך לחתום על כמה שיותר הסכמי סחר כדי לגוון, במיוחד עם מדינות מזרח ודרום אסיה, ואמריקה הלטינית. ואם יהיו אפשרויות לחתימת הסכמי שלום, זה יפתח עוד דלתות רבות".

ואכן, הסכם סחר חופשי עם וייטנאם ועם דרום קוריאה נחתמו לפני מספר שנים, ושר הכלכלה ניר ברקת פועל לחתימת הסכם דומה עם הודו, אם כי הוא עדיין לא באופק. "ככל שישראל תחתום על יותר הסכמים כאלה, כך היא תוכל להפחית סיכונים ואף להגביר את הסחר. אם חלק מהמדינות יפנו פנימה, חיבור עם כמה שיותר שווקים הוא ביטוח נגד זה".

לגבי אפשרויות להרוויח, אירווין אומר שישראל יכולה להעמיק את האחיזה שלה בתעשיות עם ביקוש עולמי שההיצע שלו יהיה קשה יותר להשגה: "ישראל כמרכז הייטק, גם בשירותים וגם בייצור, יכולה ליצור יתרונות גדולים. גם לגבי תעשיית השבבים, לישראל יש יכולות ייצור ועובדים מנוסים. ארה"ב מאוד מודאגת לגבי טייוואן ודרום קוריאה שמאוימות על ידי סין וצפון קוריאה בהתאמה, מה שעלול להפוך אותן לפחות אמינות. ישראל יכולה להתבלט לטובה בהקשר הזה כמקור".

עלול לקרות מצב בו מלחמת סחר הופכת לקינטית, מלחמה כפשוטו?
"זו שאלה קשה, כי העדויות ההיסטוריות מעורבות. במובנים רבים, הגאופוליטיקה היא זו שמשפיעה על מלחמות הסחר, לא להיפך. מלחמות סחר הן הסימפטום, ולא הגורם. אבל הן בהחלט עלולות להאיץ מלחמות, כי הן מפחיתות את התלות ההדדית - מה שמוריד העלויות המלחמה, כי ממילא הכלכלות כבר מנותקות. אחד הטיעונים בעד הסחר עם סין הוא שכל עוד הכלכלה שלהם כל כך מעורבת בזו של המערב, זה יקשה עליהם לפלוש לטייוואן. אך אם סין תהיה מבודדת, יהיה לה קל יותר פוליטית וכלכלית לצאת למלחמה. אפשר לראות כמה רוסיה סובלת מהסנקציות, ופעולות דומות יכולות להיות מנוף על סין. אך כמובן, חשוב לזכור שגם זה לא מביא לחסינות מפני מלחמות".

הוא אף מוסיף ש"אחת הסיבות שמדינות דמוקרטיות לא נוטות ללכת למלחמות, היא כי הן מחויבות לאזרחים שלהן ולמצבם הכלכלי". בכך, הוא מתייחס גם לבנות הברית של ארה"ב, שהן מהנפגעות הראשיות ממלחמת הסחר: "בריתות הן מערכות יחסים. ומערכת יחסים הן עסק ארוך טווח. אם טראמפ מנצל את היחסים האלה בשביל הישגים לטווח הקצר - הוא מכניס את ארה"ב לפוזיציה עם פחות יתרונות בעתיד".

המבט לעתיד אינו חד־משמעי, אך נראה שהעולם עומד בפני צומת דרכים כלכלי היסטורי. מלחמות הסחר שמובילה ארה"ב ונסיגת סין לתוך עצמה מאיימות לשנות את העולם. עבור ישראל, ההזדמנות טמונה ביכולתה להתאים עצמה לעולם המשתנה.