יום הדין הדפלציוני

מחיר חבית נפט נמוך מ-50 דולר. תשואת הדיבידנד של 500 מניות S&P גבוהה מתשואת אג"ח האוצר האמריקני לעשר שנים. תשואת אג"ח האוצר קצרות המועד וצמודות האינפלציה גבוהה מזו של האג"ח המקבילות הרגילות. תשואת האג"ח לעשר שנים היא כעת 3.2% בארה"ב ו-3.8% בבריטניה.

זהו תמחור של יום דין דפלציוני. כלל ההשקעות הראשון הוא: קנה כשהאחרים מפוחדים, מכור כשהאחרים בטוחים בעצמם. המצב הכלכלי נראה מבהיל, אך לפחות לאלו מבינינו עם אופק זמן ארוך מספיק, מצב ההשקעות לא נראה כזה.

החדשות הכלכליות הטובות צפויות להתעכב. כל המדינות המפותחות העיקריות מצויות במיתון. לפי תחזיות הקונצנזוס של נובמבר, התמ"ג צפוי להתכווץ במדינות המתקדמות בשנה הבאה, והתוצר העולמי צפוי לצמוח בקצב עלוב של 1.1%. למעשה, אפשר לומר כמעט בוודאות שהקצב יהיה נמוך עוד יותר, אולי אפילו שלילי.

מכונה בהילוך אחורי

בינתיים, המערכת הפיננסית נשארה דיס-פונקציונלית. הבנקים עדיין צוברים מזומנים, והמשקיעים עמוסי החובות - קרנות גידור או אקוויטי פרטי - אנוסות לצמצם את פעילותן. סוחרי המטבעות בריביות הנמוכות מחליפים במהירות פוזיציות במטבעות גבוהי ריבית, ומחוללים בכך בריחה אל מטבעות נמוכי ריבית, בעיקר הין והדולר.

מכונת המינוף פועלת ברוורס, וכפי שהיא יצרה רווחים מדומים בדרך למעלה, היא מוחקת את הרווחים הללו בדרך למטה. כאשר הירידה מהמינוף נמשכת, צרכנים עמוסי חובות מרסנים הוצאות, חברות מתחפרות והאבטלה נוסקת. סיבוב אחרי סיבוב של הפסדים נופל על מוסדות ההלוואות.

זהירות יתר: כולם מפסידים

והממשלות חסרות אונים. הן יכולות להמשיך לחדש את ההון של מוסדות פיננסיים. כל המימון של תוכנית TARP האמריקנית צריך לשמש למטרה זו. מגוחך לחסוך תחמושת לפני שהקרב מוכרע לטובתנו. אך יש גם לחייב את הבנקים להלוות. כיום, כולם מפסידים כי המלווים זהירים מדי, ממש כפי שהם אהבו יותר מדי סיכון לפני שנתיים. כאשר הסכנה הדפלציונית מתקרבת, בנקים מרכזיים יכולים לממן הכל - ומעל לכל את צרכי הממשלה.

זה יעבוד הרבה יותר טוב אם כל המדינות יפעלו יחדיו. אם מדינות עם עודפים ופגיעות פיננסית נמוכה ינצלו את הרגע לזחול מרצונן למיתון, ויסבכו בכך את מצבן של המדינות החייבות, שעל הביקוש שלהן הן נסמכות - זה יהיה ונדליזם כלכלי.

מיתונים עמוקים לא מביאים ל"טיהור של הפרזות", אלא לאסונות חברתיים ופוליטיים. זה הזמן לפעולת נגד נמרצת. המשקיעים בעלי הסבלנות יצטרכו אולי לחכות לתגמולים בטווח הארוך. שאר העולם אינו יכול לחכות.