ביה"ד הארצי מזגזג: עובדים בתחום הסיעוד זכאים לגמול שעות נוספות

האם עובדים בענף הסיעוד זכאים לתשלום עבור עבודה בשעות נוספות? מסתבר כי התשובה תלויה בשופט שידון בתביעה, משום ששופטיו השונים של בית הדין הארצי מתקשים לגבש פסיקה מנחה. בימים אלה פסק בית הדין כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על עובדים בענף, משום שעבודתם אינה דורשת מידה מיוחדת של אמון אישי, ולא מדובר בעבודה שתנאיה ונסיבותיה אינם מאפשרים כל פיקוח על שעות העבודה.

ב-2004 הכריע בית הדין הארצי לראשונה בסוגייה (פרשת טודורנג'אן). בדעת רוב קבעו השופטת אלישבע ברק-אוסוסקין ונציגי הציבור כי החוק אינו חל על עובדי סיעוד, נוכח היעדר האפשרות לפקח על עבודתם ונוכח האמון האישי המיוחד הנדרש להעסקה בתחום. הנשיא סטיב אדלר והשופט שמואל צור סברו, בדעת מיעוט, כי אין מדובר בעבודה הדורשת אמון אישי ברמה הנדרשת להוצאתה מתחולת החוק, או כזו שלא ניתן לפקח על העובד.

השופט צור ציין כי כשמדובר בהעסקה במסגרת שעות לא שגרתית, ניתן להתגבר על הקושי בהוכחת מספר השעות שעבד העובד "בכך שנוותר על הצורך להוכיח באופן פרטני את העבודה בפועל בכל אחד מימי העבודה ובכל אחת משעות העבודה, ונסתפק בקבלת עדות על מתכונת העבודה בכללותה... על יסוד המבנה המוסכם של עבודתה מידי יום, התפקידים המוטלים עליה והשעות בהן נדרשה לבצע אותם".

מצב המטופל

דעת המיעוט הפכה לדעת הרוב בשתי פסיקות מאוחרות יותר ב-2005-2006, שאימצו את תחולת החוק על עובדי הסיעוד, במקביל ל"ריכוך" הדרישה בנוגע להוכחת שעות העבודה של העובדים בתחום.זאת, תוך שנקבע כי די בכך "שהעובדת הוכיחה את מתכונת העבודה בכללותה", כדי לבסס את תביעתה לגמול עבודה בשעות נוספות.

ב-2007 שוב שונתה המטוטלת. השופט יגאל פליטמן ונציגי הציבור פסקו בדעת רוב כי אין לקבוע מראש הלכה כללית לעניין תחולת החוק, וכי הדבר תלוי במצבו הסיעודי של המטופל ובעזרה שהוא מקבל מבני ביתו ומהמטפל. נקבע כי כשהמטופל מצוי במצב סיעודי קשה, אין תחולה לחוק משום שלא ניתן לפקח על שעות העבודה, ואף נדרשה בנסיבות העניין מידה מיוחדת של אמון אישי "שאולי אין למעלה ממנו".

הנשיא אדלר והשופט עמירם רבינוביץ סברו, בדעת מיעוט, כי החוק חל על עובדי הסיעוד, וכשקיים קושי לקבוע שעות עבודה מדויקות, בית הדין מוסמך להעריך את שעות עבודתו של העובד.

בהיעדר הלכה ברורה, השופטים בבתי הדין האזוריים הנפיקו פסיקות סותרות. חלקם קבעו כי החוק חל, לעיתים נקבע כי אינו חל וחלקם סברו כי הדבר הוא תלוי נסיבות.

קריאה להסדר חקיקתי

כעת כאמור פסקו השופטים רונית רוזנפלד, אדלר ורבינוביץ כי החוק חל על עובדי הסיעוד. "אכן", קבעה רוזנפלד, "בהעסקת המטפל בבית ובמהות הטיפול הנדרש, ודאי ניתן ביטוי לאמון אישי רב במטפל. עם זאת, אין באמון זה כדי להצדיק העסקה בשעות נוספות ללא תוספת תשלום הקבוע בחוק, ומבלי שתוענק מנוחה שבועית בהתאם לחוק".

לדבריה, גם אין מדובר בהעסקה שתנאיה ונסיבותיה אינם מאפשרים כל פיקוח על שעות העבודה, משום ש"על הקושי הממשי בהוכחת מספר השעות הנוספות ניתן להתגבר בהוכחת מתכונת העבודה בכללותה, וזאת על יסוד תיאור התפקידים והמטלות של העובד הסיעודי, ותיאור מתכונת של יום עבודה רגיל". היא קראה ליצור הסדר חקיקתי מיוחד לעובדים בתחום כדי לפתור את הבעיה. (ע"ע 270/08).