שלי את צודקת, אבל גם את עבד

בשבוע שעבר כתבה שלי יחימוביץ' בבלוג שלה על העבדים החדשים: מעמד הביניים של עורכי-דין, רואי-חשבון, אנשי תקשורת, אנשי היי-טק ועוד בעלי מקצוע מוערכים בשוק החופשי והבלתי מאורגן, הסובלים משעבוד וניצול, עובדים שעות רבות בשכר גלובלי, שמשקף תגמול של 15-20 ואפילו 10 שקלים לשעת עבודה.

הם אולי שותים את האספרסו הנכון, אבל עדין עבדים. יחימוביץ' צודקת לגמרי. מי שמשלם לעובדים שלו שכר נמוך משכר מינימום לשעה הוא עבריין בפועל, העושק את עובדיו. ומה על אלה המרוויחים 20 אלף שקל בחודש וצפונה? הם לא עבדים? כנראה שכן. 15 שעות עבודה ביום בשכר גבוה זו עבדות. 30 שנה של עבודה מסביב לשעון על חשבון משפחה, חברים וחיים, זו עבדות. לא משנה כמה השכר גבוה, לא משנה כמה האספרסו טעים. איך יוצאים מזה? לא יוצאים.

כי בשוק הפרטי, אף אחד לא משלם 20 אלף שקל ויותר לחודש ליום עבודה של שמונה-תשע שעות. במרבית השווקים זה לא מעשי. אם עובדים אלה יתוגמלו גם על שעות נוספות הם ישתכרו 40 אלף שקל בחודש יותר. כמה מעסיקים מסוגלים לשרוד בעלויות שכר כאלה? כנראה שלא הרבה.

כי רק במגזר הציבורי יש עוד אנשים המרווחים את הסכומים הללו ליום עבודה של שמונה-תשע שעות, והם אפילו לא נמדדים על תוצאות. באים בבוקר לעבודה, נמצאים שם תשע שעות, עושים יותר או פחות ומרוויחים 100 שקל לשעה ויותר. כל שעה, לא משנה מה התפוקה. השיטה הזאת כנראה לא באמת עובדת, אחרת המגזר הזה היה יעיל. כרגע, לא ממש.

כי מרבית העובדים לא מוכנים לוותר על שכר בתמורה ליום עבודה קצר יותר. כמה אנשי תקשורת, היי-טק, עורכי-דין או רואי-חשבון אתם מכירים שמוכנים להרוויח את השכר הממוצע במשק, גם בתמורה ליום עבודה של שמונה שעות? כמה מהם באמת יכולים להרשות את זה לעצמם? אם לא נולדת להורים הנכונים, קשה לפרנס משפחה עם שניים-שלושה ילדים בשכר ברוטו של 8,000 שקל, גם כשבן הזוג מרוויח את אותו סכום.

כי מרבית העובדים לא מוכנים לוותר על עניין ומימוש עצמי בעבודה. הם רוצים, ובצדק, לבצע תפקיד שהולם את הכישורים שלהם, את הניסיון, הם אפילו רוצים להתקדם מקצועית ו/או ניהולית. רק שאין הרבה תפקידים משמעותיים, בטח לא תפקידי ניהול, בטח לא ניהול בכיר, עם תשע שעות עבודה ביום. מה לעשות, אבל אין.

כי מרביתנו רוצים מה שאין. עובדי ההיי-טק רוצים לעבוד כמו במגזר הציבורי, אבל עם משכורת של היי-טק, ועובדי המגזר הציבורי מקטרים על השכר וחולמים לעבוד בהיי-טק. תאמינו לי, אני פוגשת אין ספור כאלה כל הזמן. כנראה שהפטנט הזה של שכר גבוה ויום עבודה שפוי זו המצאה שלא באמת קיימת, ואם עוד יש מקומות כאלה הם הולכים ונכחדים, במיוחד עכשיו.

אספרסו משובח, שחור עם הל או סתם אבקת קפה נמס עלית, זה לא באמת העניין. הסיפור האמיתי הוא שקריירה מצליחה לא באמת ניתן לבנות בתשע שעות עבודה ביום, חמישה ימים בשבוע, גם לא במגזר הציבורי. קריירה מצליחה דורשת השקעה רבה, הרבה מעבר לשעות העבודה במשרד. כי לרכוש ידע נוסף ולהתעדכן מקצועית צריך? צריך. כי להשקיע בבניית נטוורקינג תומך קריירה צריך? צריך. כי לייצר חשיפה בחוגים המקצועיים הרלוונטיים צריך? צריך. כי לבנות מותג עצמי צריך? צריך. איך בדיוק עושים את כל זה בהיקף משרה שפוי?

כנראה שגם שלי יחימוביץ לא מצליחה. אני משוכנעת שהיא עובדת מסביב לשעון, גם היום כח"כית וגם בעברה כעיתונאית ואשת תקשורת, אחרת אין מצב שהייתה מגיעה עד הלום. אני בטוחה שהיא מסתפקת בזמן איכות מוגבל ביותר עם משפחתה וחבריה, וכל זה בשכר לשעה צנוע יחסית. זה לא עבדות? אבל לפחות השכר שפוי.

הכותבת היא יועצת לניהול קריירה