הלקח של פריזמה

חודשים ספורים עברו מאז קרסו שוקי ההון ומאז שבעיתונים יכולת למצוא את כל מילות הגנאי שקיימות במילון על בנקאי השקעות בכלל ועל הכושלים שבהם בפרט. בינתיים המדדים חזרו לרמות מעודדות ומפייסות. החניונים שוב מלאים ברכבי הליסינג, בשדרות רוטשילד שוב אוכלים מאכלים קטנים עם שמות ארוכים, חזל"ש (חזרה לשגרה) כמו שאומרים בצבא בתום קרב.

וכאן המקום לשאול האם למדנו משהו ומה ימנע חשיפה לקריסה נוספת, כיצד נגרום לציבור, להאמין שאנו גם מבקשים עבורו תשואה טובה וגם מציעים לו מקלט, לפני צרה, כאשר תתרגש.

יש בתי השקעות שהפכו לסמל הכישלון ובהם: בנק בר סטרנס האמריקאי וחברת פריזמה בישראל, אך ברור לכל שחלק ממה שגרם לחולי שלהם דבק גם בבתי השקעות אחרים:

1. העדפה של צמיחה מהירה כתוצאה מרכישות נכסים פיננסים ענקיים באופן לא מבוקר וממונף, על פני צמיחה של ליבת העסקים הקיימת.
   
2. חוסר התאמה במקרה פריזמה בין סיסמא פרסומית טובה וצנועה "סמארט אנד סימפל" לבין מסע יחצני רהבתני רעב על גבול גסות הרוח.
   
3. איסוף "טלנטים" והקמת קבוצת "גלקטיקוס" שאינם בנקאים אלא להטוטנים - שיטה שאולי מתאימה לחברות היי טק וסטארט אפ, אך לא לשמרנות המחייבת בנקאות השקעות.
   
4. תגמול מופרז ופרמיות דמיוניות על הישגי תשואה, שהם באופן פרקטי מרשם למנהל תיקים חרוץ, פראי וטיפש, ואשר הדבר האחרון שמעניין אותו הוא כספו היקר של הלקוח.
   
5. שיטות ניהול ושיווק אגרסיביות אשר נדחפות ע"י ריבוי סמנכ"לים במזדה 6 שאינם בקיאים בהשקעות.
   
6. ויתור על בנייה והכשרה פנימית של צוות השקעות, מיומן, נאמן, ובעל אתיקה ומסורת ארגונית.
   
7. תחלופת עובדים מהירה, שהיא אימוץ תרבות מענף ההייטק שאינה מתאימה לענף הבנקאות, יש יותר מבית השקעות אחד ש-80% מעובדיו הוחלפו בשנתיים האחרונות.

אפשר לטעון שאם אנחנו, אנשי ההשקעות, לא נדחוף, לא נשווק חזק, לא נרכוש נכסים פיננסים ורחמנא ליצלן גם נהיה צנועים, לא נגדל.

והנה יש בסביבה כמה חברות, שפעלו באופן שקול, הן בניהול התיקים והן בשיווק, יחד עם זאת הם שמרו על תרבות ארגונית, נשארו פחות או יותר עם אותם אנשי מקצוע ללא תחלופה (מעבר לגידול טבעי, כמו שאומרים בהתנחלויות) ועברו את המשבר ללא זעזועים חריפים, וכיום מערכת השיווק שלהם קלה וחיונית.

זהר רוזן הוא מהבעלים של בית ההשקעות "סגולה"