פרויקט מיוחד: מה הופך נואם לפרפורמר?

יוסי ורדי, יזם ואיש היי-טק: "בטלפון שלי יש רשימת אנקדוטות לשימוש במצגת"

הטיפ שלי למצגת סוחפת: "לשבור את קיר הזכוכית ב-30 השניות הראשונות"

"כל מי שעולה על במה כדי לנאום חייב לדעת שבינו לבין הקהל ניצב קיר זכוכית בלתי נראה.

"הנחת המוצא שלי היא שהקהל בוחן את נושא הדברים באי-אמון, בחשדנות, בהלך רוח של כבדהו וחשדהו. כבדהו בפונט קטן וחשדהו בפונט גדול. הקהל בודק למעשה את הסחורה (אגב, זו תופעה טבעית שמתרחשת בכל אינטראקציה בין אנשים חדשים).

"מה שנגזר מכך הוא שהמשימה הראשונה של מרצה תהיה לשבור את קיר הזכוכית ב-30 השניות הראשונות.

"אני עושה זאת באופן הבא: בתחילת כל מצגת אני מראה לקהל תמונות של נכדי עם הכיתוב: 'תמונות אלו לא קשורות למצגת, אבל איני יכול להחמיץ את ההזדמנות להשוויץ בהן'. זה יוצר מיד אווירה נינוחה של אמון וסימפטיה.

"דרך מקובלת יותר של הומור היא לספר בדיחה. בטלפון שלי מאוכסנת רשימה ארוכה של ציטטות, אנקדוטות ואמירות מחויכות בהן אני משתמש במצגת.

"עוד משהו, שגיאה גדולה מאוד תהיה להגיע אל קהל עם 'עשר הדיברות', ולדבר באמיתות מוחלטות. מה שאנשים אינטליגנטים אוהבים זה לשמוע יותר סיפורים, דוגמאות ואנקדוטות, תוך שאתה מאפשר להם להבין את מוסר ההשכל בעצמם".

פאוור-פוינט: "קונספירציה להוריד את ה-IQ של המין האנושי"

"זוהי קונספירציה של יצרני המחשבים להוריד את ה-IQ של המין האנושי.

"צריך לחוקק חוק שיאסור על שימוש בפאוור-פוינט, אלא למטרות הומור.

"אני משתמש בה בהתאם למצב הרוח: אם אני מרגיש תקוע, אני מביא איתי מצגת כסוג של 'קביים'. אם אני מרגיש 'עף' וזורם, אני זורק את הכלי הזה ומדבר אל הקהל באופן ספונטני וחופשי".

מודל החיקוי שלי: "דני גילרמן, קלינטון, ג'ובס, מרדוק והנביאים בתנ"ך"

"בארץ זהו ללא ספק דני גילרמן, שנואם בחסד ומרתק את הקהל.

"בחו"ל, אלו הם ביל קלינטון; סטיב ג'ובס, שמשתמש בפאוור-פוינט; וגם רופרט מרדוק, שעורך פרזנטציות מצוינות נטולות פאוור-פוינט.

"להערכתי, כמה מהפרזנטציות הטובות ביותר נמצאות בתוך נאומי הנביאים בתנ"ך: במינימום מילים הם מצליחים להעביר תוכן חד כתער ומנוסח להפליא".

שי אגסי, המנכ"ל והמייסד של בטר פלייס (Better Place): "עזרים טכנולוגיים כמו פאוור-פוינט תוקעים אותי"

הטיפ שלי למצגת סוחפת: "לספר סיפור שישאיר את הקהל מתוח, דרוך ושוב"

"קיימת תובנה עממית לפיה נאום עסקי מוצלח מתחיל בבדיחה ומסתיים בפאנץ' ליין, כשהמרחק ביניהם חייב להיות קצר מאוד. במילים אחרות, זה אומר שהמסר בנאום חייב להיות חד, ממוקד, קצר ולעניין.

"כנואם, אתה מנהל עם האנשים שלך בקהל דיאלוג - גם כשהם שותקים. אתה חייב לספר לקהל סיפור שישאיר אותו מתוח, דרוך עד הסוף וקשוב. נואם ששופך בפני הקהל שלו נתונים על גבי נתונים, לא משנה כמה תבונה יש בהם, בעצם מבזבז את זמנם".

פאוור-פוינט: "אני מעדיף להגיע אל הקהל נטו, ללא שקפים"

"בשלוש השנים האחרונות אני מעדיף להגיע אל הקהל נטו, ללא שקפים. עזרים טכנולוגיים כמו פאוור-פוינט, סליידים או טלפרומפטר - הם בעיני מכשירים כובלים.

"עם פאוור-פוינט אני חש תקוע על הקרקע, לפי תוואי המסלול שהמצגת משרטטת. כשאני עומד מול קהל, אני בעצם מאיץ על המסלול".

מודל החיקוי שלי: "ביל קלינטון וברק אובמה"

"בעיני, ביל קלינטון וברק אובמה הם שני נואמים מדהימים. אגב, כל אחד בסגנון שונה.

"אובמה יודע לאן הוא רוצה להגיע, מכוונן אל הסוף, ומן השנייה הראשונה שלו בנאום לוקח את הקהל שלו ליעד.

"ביל קלינטון, לעומתו, אסוציאטיבי לחלוטין בנאומים שהוא נושא. האיש מספיק חכם כדי לעשות את הצעדים הנכונים תוך כדי ריצה".

גיל שרון, מנכ"ל פלאפון: "הפטנט הוא לפרק את הנאום ל-5 מסרים מרכזיים"

הטיפ שלי למצגת סוחפת: "להעביר בראש חמישה שקפים בזה אחר זה"

"העיקרון הראשון הוא לדעת מתי לבחור בנאום ומתי במצגת. בחירה בנאום תהיה כשאתה רוצה לסחוף קהל סביב רעיון או חזון. לעומת זאת, כשאתה רוצה להעביר נתונים על נושא מורכב במטרה לקבל החלטות, מצגת היא הבחירה הנכונה.

"העיקרון החשוב ביותר הוא להתכונן היטב. נאום טוב הוא נאום שעשית עליו הכנה מוקפדת.

"מצד שני, אני גם לא ממליץ לבוא עם נאום כתוב (אלא אם כן מדובר בקהל של מעל 2,000 איש שאי-אפשר ליצור איתו קשר בלתי-אמצעי), ואפילו לא עם רשימת נקודות כתובה.

"הרבה פעמים שואלים אותי איך אני מצליח לזרום ולהיות רהוט בנאומים שאני מגיע אליהם ללא מסמך כתוב, ואפילו ללא רשימת נקודות?

"הפטנט הוא לפרק מראש את הנאום למשהו כמו חמש יחידות, שכל אחת מהן נושאת מסר מרכזי, ואחר-כך לעשות בראש ויזואליזציה לכל יחידה כזאת, כך שתוך כדי נשיאת הדברים מול הקהל אתה מעביר בראש שלך חמישה שקפים בזה אחר זה ומדבר עליהם.

"הפטנט הזה מעניק לנואם את ה-Flow, ומאפשר לו לשמור על קו מחשבה, להיות רהוט, לא להקריא דברים ששינן, ובו-זמנית להיראות ספונטני".

פאוור-פוינט: "רק לקבלת החלטות המתבססות על נתונים"

"אם המטרה שלך במצגת היא להוביל לקבלת החלטות שמתבססות על ממצאים ונתונים, אני בהחלט ממליץ להשתמש בפאוור-פוינט, אבל גם אז ההמלצה שלי היא להימנע מהצגת נתונים יבשים. במצגת טובה רצף השקפים חייב לייצר מסר וסיפור".

מודל החיקוי שלי: "סטיב ג'ובס, ארז ויגודמן ופרופ' כהנמן"

"סטיב ג'ובס, ללא ספק. הוא נואם שסוחף אחריו את הקהל, ואני משתמש בחלק מהטכניקות שלו בארץ.

"ארז ויגודמן גם הוא מנהל שהרשים אותי בכישורי הפרזנטציה שלו.

"בעולם האקדמי התרשמתי גם מפרופ' כהנמן כנואם בחסד עליון: האיש משכיל לשלב היטב בין קלילות ואנקדוטות לתוכן תיאורטי רציני. האיזון הזה יוצר קשב בקהל".

רועי ורמוס, מנכ"ל פסגות: "אתה חייב 'להביא את עצמך' לקהל"

הטיפ שלי למצגת סוחפת: "להיות מי שאתה באמת"

"כדי להעביר מצגת או נאום מנצח, אתה חייב 'להביא את עצמך', 'את מי שאתה' לקהל, במקום להגיע עם 'עשר הדיברות'.

"יש המון כללים שנכתבו על נושא הפרזנטציה העסקית, אינסוף קורסים, סדנאות, הכשרות וספרים שמבטיחים להקנות לך את אומנות הנאום העסקי: הם אומרים לך מתי לזוז מהפודיום, מתי להתקרב אליו, באיזה קצב לדבר, להניח מקסימום שלוש שורות טקסט בשקף אחד וכו'.

"על-פי כללי ברזל אלה נואמים היום עשרות אלפי אנשים בעולם. בת'כלס, מה שקובע הוא עד כמה אתה באמת מחובר למסרים שאתה מעביר גם ברמת התת-מודע, עד כמה אתה Into it, ועד כמה המסר מתאים לקהל היעד.

"במילים אחרות, מילת המפתח היא גמישות. כשלעצמי, אף פעם לא לקחתי חלק בסמינר, הדרכה או קורסים מהסוג הנ"ל, ואני גם לא חושב שנואמים טובים הולכים אליהם, בוודאי שהם לא פועלים על-פי דוגמות נוקשות.

"עצה טובה נוספת שאני יכול לתת היא הקפדה על הפוקוס. נואם עסקי חייב לזכור ש'תפסת מרובה לא תפסת', ושהמסר הוא להיות ממוקד ומכוון אל קהל היעד שלו. נאום עסקי טוב לא מתפזר ומעביר מסר חד אחד, כאשר הנואם יודע שבמקרה הטוב יזכרו מכל הדברים שלו רק תובנה אחת.

"הטיפ הכי חשוב שאני יכול לתת לנאום עסקי מוצלח הוא 'להיות עני באני'. לא להאמין כמה אנשים עולים לבמה מרוכזים בעצמם ומציפים את הנאום שלהם במילה 'אני'. זוהי מלכודת שכדאי להיות מודעים אליה.

"למעשה, אני מציע לכל נואם שעולה על במה לחשוב פעמיים לפני שהוא מוציא את המילה 'אני' מהפה ולזכור: It's not about you".

פאוור-פוינט: "לפעמים מחבל בתוכן"

"תלוי. מכשיר הפאוור-פוינט יכול להיות לפעמים מצוין, לפעמים מיותר ולפעמים לחבל בתוכן. גם כאן, אין כללים נוקשים: יש מקומות בהם פאוור-פוינט מתאים ויש מקומות שממש לא, למשל, במקרה של מצגות עסקיות שאתה מעביר מול בכירים בישיבות הנהלה". *

מודל החיקוי שלי: "הכול פתוח, הכול גמיש"

"ממש על-פי אותה תזה של היעדר נורמות וכללים נוקשים, אין לי גם מודלים של נואמים מוצלחים. הכול פתוח, הכול גמיש".

עופר ברייר, יועץ עסקי: "פרזנטור טוב ניחן בחוש מוסיקלי ויודע לאלתר"

הטיפ שלי למצגת סוחפת: "לייצר אנלוגיות שמפיחות רוח חיים בנתונים היבשים"

"נאום עסקי מוצלח משלב מספר אלמנטים.

"הראשון הוא 'מיהו הנואם': הלקוח חייב להשתכנע שאתה נואם מוביל בתחום שאתה מדבר עליו, שאתה מותג בתוך הנישה שאתה מייצג, ושיש לך תפישת עולם מערכתית על התחום כולו.

"שנית, הקהל שלך חייב להשתכנע שניחנת גם בראיית מיקרו, שאתה בקי בפרטים הכי קטנים, כך שאם מתקילים אותך פתאום בשאלה אתה יודע לשלוף מיד את המענה מתוך דקויות הידע.

"שלישית, נואם צריך להוכיח שהוא ניחן ב-Art of Story Telling. לא מספיקות רק מיומנויות של פרפורמר, שחקן על הבמה, אלא גם היכולת לייצר אנלוגיות שמפיחות רוח חיים בנתונים היבשים.

"אגב, צמד המילים: 'זה כמו', עושה כאן את העבודה. כנואם אתה מציג טיעון ומיד משתמש באמירות: 'זה כמו הסיפור של אפל', 'זה כמו התרחיש שאירע בגוגל' וכו'.

"הממד הרביעי הוא ה'איך', שאני תופש אותו כהכרה מעמיקה של עקרונות מוסיקליים: אינטונציה, קצב דיבור, דגשים, פאוזות, גובה הצליל וכדומה.

"פרזנטור טוב ניחן בחוש מוסיקלי והוא יודע לאלתר בין '18 מילים בשנייה' לדיבור בקצב איטי עד כדי שתיקה.

"לא משנה כמה הנואם חכם וכמה הוא יודע את התורה, כל עוד הנאום אחיד וחסר גוונים, לא יקשיבו לו.

"אגב, כדי להצליח באומנות הנאום אתה חייב למדוד את עצמך כל הזמן באופן אובייקטיבי, וכאן אני ממליץ על השיטה הבאה: להקליט גם את עצמך וגם את הקהל בווידיאו, ואחר-כך לצפות על שני המסכים בסנכרון.

"כדאי גם להשתמש ביועץ חיצוני שייתן לך אינפוטים וכן ב'ועדה אקדמית' של חברים שיתבוננו בך ויאמרו לך היכן אתה שוגה. פרזנטציה היא מיומנות שכל הזמן דורשת שיפור והשבחה".

פאוור-פוינט: "ללא ספק בלי, זה 'קביים'"

"ללא ספק בלי. ככל שפרזנטור מאומן ומיומן יותר, כך הוא מעדיף את התקשורת הבלתי-אמצעית עם הקהל שלו. הוא רוצה לזרום עם המסרים שהוא נושא באופן חופשי וספונטני. פאוור-פוינט- זה 'קביים'".

מודל החיקוי שלי: "עמוס שפירא וביל קלינטון"

"בארץ זהו עמוס שפירא, שמצליח לייצר חיבור טוב עם קהל המאזינים שלו. בחו"ל זהו ביל קלינטון - הוא ללא ספק אחד הנואמים המוכשרים יותר"

פרופ' דן אריאלי, חוקר כלכלה התנהגותית ב-MIT: "לא ליפול למלכודת הטיפוסית של 'קללת הידע'"

הטיפ שלי למצגת סוחפת: "להבטיח שהמצגת תזרום כמו שיחה אמיתית"

"כשאני ניצב מול קהל אני מזמין אותו לצאת למסע משותף יחד איתי, מעין שידול לצאת לטיול שמתעד התפתחות של רעיון.

"המסר שאני מעביר בדרך זו הוא 'בואו נגלה יחד' במקום גישה של 'בואו תראו מה מצאתי'. מלכודת טיפוסית לנואם היא מה שמכונה 'קללת הידע'. בד"כ, לנושא דברים מול קהל מומחיות בתחום מסוים, ולכן התכנים שהוא מנסה להעביר שקופים עבורו, אבל הם לא בהכרח טריוויאליים למאזינים.

"לפיכך, לפני כל נאום אני כותב מהן הנחות המוצא שלי על ידיעותיו של הקהל, ואח"כ מטיל בהן ספק. אם אתה רוצה שאנשים יקשיבו לך באופן פעיל החוכמה היא לא להרביץ בהם תורה, אלא לשאול שאלות בנוסח 'מה היה קורה אילו'.

"ברגע שאתה שואל שאלות הקהל כבר לא פסיבי. הוא הופך להיות חלק מהרעיון שמתפתח בדיון, ואתה רואה שהתובנות שהקהל מקבל הרבה יותר עמוקות.

"מה גם שהשיטה הזו ממזערת התנגדויות. אחת הטעויות הקלאסיות של נואם תהיה להקריא את דבריו כאילו היו Essay, באופן מכני משהו.

"לפיכך, אני מעולם לא מסנדל את עצמי למשפטים מוכנים מראש, כדי להבטיח שהמצגת תהיה זורמת כמו שיחה אמיתית. ממש לא אכפת לי אם באמצע אני נתקע, חושב או אומר 'אהה'. גישה כזו נראית הרבה יותר טבעית, הקהל מרגיש שזה קורה בזמן אמת".

פאוור-פוינט: "תמיד עדיף בלי"

"תמיד עדיף בלי. אם כבר משתמשים, הדרך הנכונה היא להימנע מ-Bullets, כיוון שהם עוזרים לנואם ולא לקהל.

"בנוסף, ודא שלא תהיה זהות בין מה שנאמר למה שמופיע בשקף.

"כלל אצבע לפאוור-פוינט הוא כשרוצים להציג נתונים מורכבים שאי-אפשר להסבירם בדיבור: תמונה, קומיקס, גרף, ממצאים שרוצים לעשות עליהם ויזואליזציה.

"כלל מנחה נוסף נוגע לגודל הקהל, אם מדובר בקהל קטן מוטב לוותר ולשמור על אווירה אינטימית. לעומת זאת, בקהלים גדולים, טוב שיהיה בידיך אמצעי נוסף".

מודל החיקוי שלי: "מלקולם גאדאוול, סטיב ג'ובס"

"עיתונאי הניו-יורקר, מלקולם גאדאוול, הוא אות ומופת לנשיאת דברים מול קהל. האיש אמן ביכולת לספר סיפור.

"גם סטיב ג'ובס. ללא ספק יש בו פשטות, כנות ויכולת להלהיב. אצל ג'ובס אתה חש גם בסוג של נונשלנטיות. הדבר שאני הכי אוהב אצלו, שהוא משדר שהוא עצמו 'לא מרכז העניין', לא מקבלים את הרושם שהאיש על הבמה נמצא באגו-טריפ".

סוד הקסם של ברק אובמה וסטיב ג'ובס:

ברק אובמה: אמן הפאוזה והמסרים הפשוטים

אובמה הסתמן כנואם בחסד כבר ב-04' בוועידת המפלגה הדמוקרטית, ומאז שהחל קמפיין הבחירות שלו המוניטין שלו כנואם הלך ותפח, עד כדי כך שהיום כבר משווים אותו לנואמי ענק כמו ד"ר מרטין לות'ר קינג או ג'ון פיצג'רלד קנדי.

הרבה מומחים לניתוח נאומים התיישבו ליד מסכים בניסיון לנתח את סוד הקסם של אובמה כנואם. הם הקפיאו פריימים וניסו לפצח מה יש שם באופן הצגת הדברים ששובה את לב הקהל.

אם ניקח 10 סרטים ביוטיוב שבהם אובמה עומד ונואם מאחורי פודיום ונריץ אותם במהירות, נקבל את הרושם שהוא עומד במקום אחד. לעומת מקיין, למשל, שעושה תנועות חדות ומתפזר בידיו ורגליו.

אם כי תנועה היא מכשיר עוצמתי שנואמים עושים בו שימוש כדי לתפוס את תשומת הלב של הקהל, הרי שיותר מדי ממנה משדר חוסר שליטה עצמית. שפת הגוף של אובאמה משדרת רוגע, זרימה ובשום פנים ואופן לא מסגירה פחד או מתח.

כישורי הנאום של אובמה באים לידי ביטוי גם בעצירות שהוא עושה בין משפט למשפט. דומה שהוא אמן הפאוזה. למה הוא עוצר ומשהה את הרצף? האם כדי שהקהל "ישיג אותו"? כדי שהמילים יחלחלו ויתעכלו? האם כדי לאפשר לקהל לנוח? לא ברור, אבל בפירוש מדובר בסממן בולט של נאומיו.

רכיב אחר מונח בפשטות המילים. גם כשמוחו קודח ברעיונות, טיעונים ומסרים שהוא רוצה להעביר להמונים, הוא מצליח לתמצת את כל אלה במסר פשוט, ממוקד וחד כתער כמו Yes we can, או Change - you can believe in (מסר פשוט, שקל לזכור, לא פומפזי, הוא כנראה גם המרשם להצלחה בנאומים עסקיים, לא רק פוליטיים).

כמובן, שישנה גם היכולת שלו להתחבר לצרכים של הקהל לפני שהוא בכלל מספר את הסיפור שלו עצמו. שימוש בביטויים חוזרים כמו: "כולנו", "יחד", מילים שמנגנות על מיתרים רגשיים, אולי לא יעבדו על קהל של פרופסורים באוניברסיטה, אבל אובמה הרי מדבר להמונים.

סטיב ג'ובס: מפלרטט ומדבר בגובה העיניים

ללא ספק הדמות העסקית הזאת שוברת שיאים בפרזנטציות שהיא מעבירה בכל כינוס אפשרי.

האיש מפלרטט עם הקהל שלו: שימוש בהומור, שימוש בסיפורים אישיים ('ישבתי והתלבטתי בשאלה, הרגשתי, עשיתי, עמדתי בפני דילמה'), דיבור פשוט בגובה העיניים ואלמנט ההפתעה הם המאפיינים הבולטים של נאומיו.

אם תעקבו אחר הנאומים שלו תראו שהוא מצליח ליצור תחושה של שיהוי.

הוא מחזיק את הקהל שלו דרוך עד הסוף, משתמש בפאוור-פוינט בצורה אפקטיבית, עם שקפים פשוטים, עושה שימוש מצומצם ביותר בדטה או בטקסט כתוב, וכמובן מעניק לקהל שלו שואו: כולם יודעים שהוא הולך להפתיע אותם, כולם מצפים לזה ואף-על-פי-כן הם מופתעים.

אחד הנאומים היה כאשר אפל עברה לרווחיות. ג'ובס נשא דברים בכינוס של חובבי אפל, על נושאים טכנולוגיים מובהקים, ואז בלי שום הודעה מוקדמת, באמצע הנאום, תוך שהוא עומד עם הגב לקהל, הוא אמר כלאחר יד: "ודרך אגב, חזרנו להיות רווחיים".

בשפת הגוף הוא נראה נינוח, עם קצב פנימי רגוע.

מספרים שהוא עובד חודשים ארוכים על כל נאום שהוא כותב. בכל הפקה כזו הוא משלב מעצבים, כותבים, מאמנים אישיים. הוא מבין שהנאומים שלו הם מאורעות גדולים שעשויים להשפיע על הביזנס ושהם יהיו מתועדים לנצח ברשת.

כלפי חוץ הוא נותן תחושה של נונשלנטיות. בפועל, כל נאום הוא מלאכת מחשבת מושקעת עד הפרטים הקטנים. אחרי הכול, זה מה ששחקנים טובים עושים: מעניקים לקהל שלהם אשליה של מציאות, לא את המציאות עצמה.