מזונות לחותנת

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי היא מומחית לדיני משפחה

בעקבות המאמר מהשבוע שעבר, שעסק בשאלה מתי סבים צריכים לשלם מזונות לנכדיהם, קיבלתי פניות רבות מסבים שטענו: "אם החובות שלנו לא מסתיימים אפילו בגיל הזהב, מתי מישהו ידאג גם לנו?". ובכן, התשובה המפתיעה היא: דווקא יש מי שידאג.

נראה כי הכל מכירים את חובת המזונות המוטלת על אב לפרנס את ילדיו הקטינים, אך רק מעטים מודעים לקיומה של החובה המשפטית לתמוך בהורים הקשישים, אם וכאשר הם מגיעים למצב שבו אינם יכולים לדאוג לעצמם.

חשוב להבהיר כי החובה לתמוך כלכלית בהורה קשיש היא חובה משפטית ברת-תביעה ולא רק חובה מוסרית. על-פי החוק במדינת ישראל חייב אדם לתמוך כלכלית ראשית ומעל לכל בבן-זוגו ובילדיו הקטינים, ואלה הם המזונות הנתבעים בדרך-כלל כאשר פורץ סכסוך בין בני-הזוג. אך בנוסף לכך, החוק מחייב את האדם לדאוג גם לשאר בני משפחתו, ובינהם הוריו והורי בן-זוגו (כן, כן גם לחותנת), ילדיו הבגירים ובני-זוגם, נכדיו, סביו ואחיו.

ההבדל העיקרי בין סוגי המזונות נעוץ בהיקף החיוב, שכן בניגוד למזונות לבן-הזוג והילדים הקטינים בהם מחוייב אדם בכל מקרה, הוא יחוייב בתמיכה בשאר בני המשפחה רק בהתקיימם של 3 תנאים: ראשית, שבן המשפחה המבקש תמיכה הוא אכן נזקק, ואינו יכול לממן את עצמו מעבודה או מרכוש שיש בידיו.

שנית, שבן המשפחה שנתבע לשלם מזונות יכול לעמוד כלכלית בתשלומם לאחר שסיפק את הצרכים שלו, של בן-זוגו ושל ילדיו הקטינים. ולבסוף, בית המשפט בודק אם אין בן משפחה קרוב יותר שיכול לספק את צרכיו של התובע, כלומר כדי לחייב נכד לתמוך בסב - יש להוכיח כי הסב לא יכול היה לתבוע מזונות מילדיו בטרם פנה לתבוע את נכדיו.

לא רק הקשיש יכול לתבוע את הילדים לתמיכה כלכלית, גם רשויות המדינה יכולות לתבוע למענו, כאשר הן מספקות עבור הקשיש מסגרת מוסדית. כאשר מדובר בקשיש שאינו סיעודי אך תשוש - כלומר בכל זאת זקוק לדיור במעון - על-פי תקנות משרד הרווחה, באם לקשיש אין אמצעים כספיים מספקים - יש לפנות לילדיו לצורך מימון שהותו במוסד.

כאשר מדובר בקשיש סיעודי, תקנות משרד הבריאות קובעות פרוצדורה דומה, ובדרך-כלל הנוהל הוא שהמדינה מטילה את מימון הקשיש על הרשות המקומית בה הוא חי, והיא התובעת את הילדים להחזר הוצאותיה, לאור חובתם לשלם מזונות לקשיש.

מצב בו קשיש נאלץ לפנות לסיועו של בית המשפט כדי לקבל תמיכה כלכלית מילדיו הוא חמור ומצער מאד בעיניו של בית המשפט (וכמובן לא רק בעיניו), ולכן הוא אינו נוטה לקבל בקלות טענות הגנה של הילדים בתביעות אלה.

כך, למשל, בפסקי דין בעבר דחה בית המשפט טענות לפיהן התמיכה בהורים הקשישים תמנע מהנתבעים את האפשרות הכלכלית לסייע לילדיהם הבגירים במימון אוניברסיטה או חתונה, ובית המשפט הבהיר במפורש כי תמיכה בילדים בגירים בהחלט אינה קודמת לתמיכה בהורים הקשישים.

מאחר שברוב המשפחות ההורים הקשישים אינם זקוקים להתערבות בית המשפט כדי לקבל את תמיכת ילדיהם - ברי כי משהו ביחסים המשפחתיים השתבש מאד לאורך הדרך, ולכן טענת ההגנה הנפוצה ביותר היא "התנהגות מחפירה". מכוח טענה זאת, על-פי חוק המזונות ניתן לפטור אדם שאחרת אכן היה מחוייב לשלם מזונות, אם מקבל המזונות נוהג או נהג כלפיו באופן מחפיר.

פסק הדין המפורסם בעניין זה ניתן בבית המשפט העליון עוד בשנת 1973, ועסק בעורך דין קשיש בשם ד"ר סלומון אשר תבע מזונות מבנו לאחר שנקלע למצוקה כלכלית קשה. הבן טען כי האב לא זכאי לתמיכתו, מאחר שהתגרש מאימו של הבן כשהבן היה קטין, והשאיר אותה לגדל לבד את שני ילדיהם, מבלי ששילם מזונות עבור הבן.

האב החתים את האם על סעיף שיפוי על-פיו עליה להחזיר לו כל כסף שבו יחוייב על-ידי בית המשפט עבור מזונות לילדים, ובפועל, לא זאת בלבד שנמנע מלשלם מזונות והותירם על כתפי האם קשת היום - אלא שגם התעלל נפשית בילדים, עד לכדי כך שהבן נהג להתחבא מפני אביו כשהלה הגיע לבית המשפחה על מנת לעורר שערוריות. בית המשפט האמין לבן, אך אפילו במקרה קיצוני זה חייב את הבן לתמוך כלכלית באביו - אם כי בהיקף מופחת.

ובהקשר זה של התנהגות מחפירה, מדובר בהגנה שתקפה גם בנוגע לחובת המזונות של אב כלפי ילדיו. התופעה בה ילדים אינם שומרים על קשר תקין עם האב לאחר גירושיו מאימם נקראת "ניכור הורי", וגם לה ייתכנו משמעויות כספיות, אך על כך יבואר בהרחבה במאמר נפרד.

• לקשר במייל lihi@divorceinfo.co.il